"כשהייתי בת 12 עברתי חרם. בדיוק עברנו למקום חדש, נופים חדשים, אזור חדש וחברים חדשים, אבל אני לא הצלחתי להשתלב חברתית ואני זוכרת איך כל יום בהסעה בדרך לבית הספר, ישבתי בשורה הראשונה, תמיד בשורה הראשונה ותמיד לבד, וספגתי. ספגתי עלבונות, קללות והשפלות, זרקו עליי כל מיני דברים, ובעיקר המון חיצים שפגעו לי בתוך הלב וכנראה גרמו להם להרגיש יותר טוב עם עצמם.

"הייתי מאוד מאוד בודדה ועצובה. יש זיכרון אחד שהוא ממש מוחשי מהתקופה הזאת - כשהלכתי ברגל כל יום לאוטובוס, אני זוכרת שממש התפללתי מבפנים, בבקשה בבקשה שהיום הזה יהיה טיפה יותר נסבל, שהוא יהיה קצת יותר טוב מאתמול. כמעט אף פעם זה לא באמת קרה. ספגתי כל כך הרבה עלבונות כמו שאף נפש של ילדה בת 12 לא מסוגלת לספוג.

"כיום אני 'ילדה גדולה', אני נשואה ואמא לשלושה ילדים שעוד מעט מתקרבים לגיל ההוא. אני זוכרת את ההריון הראשון. כשגיליתי שאני בהריון היה לי חשש אמיתי, ממש פחד שחלחל לתוכי - מה יקרה אם התינוק שלי יחווה חרם, בדידות ורוע כמו שאני חוויתי? האיש שלי ואני הלכנו לרופא נשים וכשהוא סיפר לי שיש לי בבטן תאומות בנות, המחשבה הראשונה שעלתה לי לראש הייתה: איזה מזל, אף אחת מהן אף פעם לא תהיה לבד. אם אחת תרגיש בודדה ועצובה, תמיד יהיה לה את אחותה. איזה מזל שאם מישהי מהן תעבור חרם, השניה תבוא להגן עליה והיא אף פעם לא תהיה לבד.

כיתות א' חוזרים ללימודים (צילום: יונתן סינדל, פלאש 90)
אילוסטרציה. למצולמים אין קשר לנאמר | צילום: יונתן סינדל, פלאש 90

"נעים מאוד, אני עדי לזר ואני מדריכת הורים. אני מלווה הורים בכל מיני אתגרים יומיומיים שיש להם עם הילדים שלהם, כמו שיש לכולנו. אני רוצה לדבר אתכם על התפקיד ההורי שלכם כשהילד שלכם נמצא בדחייה חברתית. אנחנו כהורים לא חייבים להיות חסרי אונים - יש מה לעשות, והרבה. אם יושבים עכשיו מולנו הורים שאומרים: 'איזה יופי, הילדים שלי מסודרים חברתית, יש להם חברים וחברות ואני לא באמת צריך את זה' - אז אני רוצה לספר לכם למה זה כן חשוב שתשמעו את הדברים הבאים.

"בכל חרם יש שני צדדים: יש את הצד המוחרם ואת הצד המחרים. יש את הצד החלש ואת הצד החזק. נכון, אתם באמת לא רוצים שהילדים שלכם יהיו בצד החלש, המוחרם, הכל כך בודד ועצוב. אבל אתם גם ממש לא רוצים שהילדים שלכם יהיו בצד המחרים, בצד החזק והבריוני. לנו, כהורים, יש כוח והשפעה.

"עובדה חשובה - כואבת, ממש כואבת בבטן, אבל חשובה - בואו נשים את הדברים על השולחן. אחד מכל ארבעה ילדים חווה או יחווה חרם. זה באמת עצוב, נכון? אבל רגע, יש לי גם חדשות טובות: אם אנחנו, ההורים, נפעל לטובת הילדים שלנו בצורה בריאה, ממש נעבוד בזה - יש סיכוי מאוד גבוה להוציא ילד חזק מהסיטואציה הקשה הזאת.

"נתחיל משלושה דברים שחשוב מאוד שלא תעשו: הורים, בבקשה, אל תכריחו את הילדים שלכם להשתתף במצבים חברתיים שגדולים עליהם. 'יש ערב פיצה וסרט וכל הבנים מהכיתה הולכים, אז תלך!'. אבל רגע, אם הילד שלכם הרבה יותר טוב ומעדיף להיות באחד על אחד? או שהוא מרגיש הרבה יותר נוח להיות במצבים חברתיים אינטימיים ומצומצמים יותר? אל תכריחו אותם.

לימודים בזמן קורונה (צילום: חן לאופולד, פלאש 90)
אילוסטרציה. למצולמים אין קשר לנאמר | צילום: חן לאופולד, פלאש 90

"דבר שני: הורים, בבקשה, אל תשפטו. 'למה את אף פעם לא הולכת לחברות?', 'למה אתה אף פעם לא יוצא מהבית?'. אגלה לכם טיפ קטן ממני אליכם - כל שאלה שאתם מפנים לילדים שלכם שמתחילה במילה 'למה' היא שאלה ששמה במרכז המון ביקורת ושיפוטיות. אתם לא באמת צריכים את זה, זה לא מועיל למערכת היחסים שלכם עם הילדים וגם לא מועיל למערכת היחסים שלהם עם עצמם. אל תשפטו.

"הורים, דבר שלישי ואחרון: בבקשה, אל תרחמו. ילד שמרגיש שההורים שלו מרחמים עליו, זה ילד שמרגיש שהוא חלש, הוא מרגיש קטן, הוא מרגיש מסכן. ילד שמרחמים עליו מרגיש שהוא לא באמת מסוגל להתמודד. הרחמים האלה מיותרים.

"אז מה חשוב כן לעשות? ריכזתי לכם חמישה דברים שאתם יכולים להתחיל ליישם כבר עכשיו. בעוד כמה שעות הילדים שלכם ייכנסו הביתה מבתי הספר ומהגנים, אתם כבר יכולים להתחיל ליישם את זה. קודם כל, תקשורת ממש טובה. אני פחות מדברת על 'אז איך היה היום בגן?', 'כיף', או - 'אז איך היה היום בבית הספר?' 'לא כיף'.

"אני יותר מדברת עליכם, הורים. תשתפו את הילדים שלכם באנקדוטות וסיפורים קטנים שקרו לכם במהלך היום-יום שלכם. 'את יודעת, ילדה שלי, היום כשיצאתי לאכול צהריים בעבודה, גיליתי שכולם כבר אכלו ונשארתי לאכול לבד. היה לי קצת עצוב ובודד'. תשתפו אותם כדי שבבוא היום אם וכאשר יקרה להם משהו והם ירצו לשתף אתכם, זה יהיה להם אזור מוכר ונוח.

"הדבר השני שחשוב מאוד לעשות זה לעודד ולחזק כמה שיותר את הילדים שלנו. אספר לכם משהו. החרם שעברתי היה בגיל 12, ועד אז חוויתי 12 שנים של עידוד וחיזוק אינסופי מההורים המדהימים שלי. הם דאגו לספר לי כל יום כמה אני טובה, נבונה וחשובה להם, וכמה הם אוהבים אותי. וכך, כשהקולות הרעים של הילדים באוטובוס נכנסו מצד אחד, הקולות הטובים של ההורים שלי נכנסו מהצד השני - וניצחו. הורים, תעודדו את הילדים שלכם ותחברו אותם כל יום לכוחות שלהם.

נדנדה מלפנים על רקע גן שעשועים (צילום: By Dafna A.meron)
גן שעשועים | צילום: By Dafna A.meron

"אני מבקשת שתקחו אבקת נצנצים ורודה ומלאה באופטימיות ותפזרו על הילדים שלכם במצבים קשים. יש משהו בילדים שלנו שרואה רק את הקצוות - או שהכל ממש טוב או שהכל ממש רע. או שמושלם או שגרוע. לא, תספרו להם שיש גם הרבה גוונים באמצע. זה נקרא אופטימיות ושהשינוי ממש בפתח. 'נכון ילד שלי שהשבוע היה קשה כי חברים לא הזמינו אותך, אבל הנה, מתחיל שבוע חדש. אני בטוחה שדברים ישתפרו.

"הדבר הרביעי והאחד לפני אחרון, הורים - אל תתביישו לבקש עזרה. הרי כולנו יחד באותה סירה, כולנו רוצים טוב עבור הילדים שלנו. אז אם את מרגישה שהילדה שלך קצת בודדה לאחרונה, תתקשרי לאמא אחרת מהכיתה או מהגן ותבקשי ממנה עזרה, שיזמינו את הבת שלך אליהם. אני פוגשת המון הורים ועוד לא פגשתי את ההורה שישאר אדיש לבקשת עזרה אמיתית וכנה כזאת.

"הדבר האחרון, הורים, תאמינו בילדים שלכם. תסתכלו עליהם בעיניים מאמינות וטובות ותזכרו את כל הכוחות והיכולות שלהם. תאמינו בהם, כי כשאתם תאמינו בהם - הם יאמינו בעצמם.

"לסיום, אני רוצה להגיד לכם, ילדים, את מה שאני אומרת כמעט בכל בוקר לילדים הפרטיים שלי לפני שהם יוצאים מהבית לגן ולבית הספר: תהיו טובים, תסתכלו מסביבכם - בחצר, בגינה, בפארק, בהפסקות, אולי יש ילד בודד? עצוב? אולי יש ילדה שיושבת לבד ומחכה שמישהו יתייחס אליה? תיגשו אליכם, תחייכו אליהם, זה יכול לעשות את כל ההבדל.

"ולסיום ילדים, אם יש בכיתה שלכם או בשכבה שלכם ילד או ילדה שמתייחסים אליהם לא יפה, שמחרימים אותם, שמעליבים אותם, תספרו. תספרו להורים, תספרו למורים, תספרו למבוגר שיידע לטפל בעניין הזה כי לאף ילד בעולם לא מגיע שיתייחסו אליו כל כך לא יפה.

"לסיכום, אני רוצה לומר לכם ההורים: תתקרבו לילדים שלכם, תקשיבו להם, תשתפו אותם, תעודדו אותם ותחזקו אותם. אם תעשו את כל אלו, יש סיכוי ממש גבוה שהילדים שלכם יידעו להתמודד עם כל משבר שיהיה להם בחיים. שיהיה לכם המון בהצלחה".