כאשר בעלה לשעבר ואב ילדיה החליט לעזוב אותה, א' חשבה שבזה זה יסתיים. היא לא דמיינה שבנוסף, הוא גם יפגע בה כלכלית וגם ירחיק את ילדיה ממנה. "הוא השתמש בילדים ככלי נשק נגדי במהלך הגירושים. הוא ניכר את הילדים כדי לא לשלם את סכומי הכסף שהוחלטו בהסכם, לא שמר על זמני שהות, שיתף אותם בדיונים של בית המשפט, והתנה את החזרתם אליי בתנאים מסוימים בהסכם הגירושים. הוא היה משאיר אותם אצלו במשך שבועות וסיפר להם שאימא לא רוצה לראות אותם, ודווקא בימים שהייתה לי עבודה או אירוע הביא אותם אליי. הדרך שלו לשלוט עליי הייתה לא לאפשר לי לחיות את חיי. הוא היה מספר לילדים סיפורים מלאי שקרים, מציג את עצמו מולם כקורבן ואני היא זו שפוגעת בו, והילדים ראו את "הסבל" שלו והתגייסו להגנתו. בינתיים המערכת לא תפקדה ולא באה לעזרתי".

א' מספרת שהשופט הבין היטב מי עומד מאחורי האמירות הקשות של הילד, ואמר לאב שהוא אינו הורה שמיטיב עם הילדים אבל לצערו אין שום עונש להורה שכזה וביקש ממנו ללכת להדרכה הורית. כשהאב סרב, בית המשפט לא הטיל סנקציות. "כך נשארתי, עם ניירת ביד שאומרת שאני צודקת ומוכיחה שיש התעללות בילדים אבל בלי אף אחד שיאכוף את ההוראות. הילדים שלי נפלו בין הכיסאות במשך שנים. כל יום שעובר זה זמן שלעולם לא ישוב וכשיש בין חצי שנה לשנה בין דיון לדיון, ובינתיים הילדים נמצאים עם הורה שמרעיל אותם, הסיכוי לצאת לא מנוכר הוא קלוש".

בשנים הראשונות א' כלל לא הבינה שהיא עוברת ניכור הורי. היא איבדה לא רק את ילדיה אלא גם אנשים קרובים מהקהילה שבה היא חיה. "עברתי את הכול לבד. חוויתי בושה גדולה שהבנות שלי שהיו מחוברות אליי בחבל טבור שונאות אותי ומספרות עליי סיפורים. הילדים סיפרו שהתעללתי בהם כל השנים רגשית ונפשית, ושאני משוגעת ואין טעם לבוא אליי. כשהקהילה מסביב שמעה שהילדים אינם בקשר איתי הם אמרו שבטוח עשיתי משהו לילדות ששונאות אותי".

כעבור 3 שנים פגשה א' במקרה אישה עם סיפור זהה. לאט לאט התאספו עוד אנשים עם סיפורים בעלי מאפיינים דומים וביחד הקימו קבוצה. "גילינו שהשיטה תמיד הייתה זהה: לשגע את הילדים, להטמיע בהם מסרים שקריים, לבלבל. החלטתי שאני הולכת ללמוד את הנושא לעומק כדי להציל את הילדים הקטנים שלי שחוו אלימות רגשית קשה בבית של האבא. לא היו לי את הכלים ללמד את בנותיי הגדולות שהיו אז בגיל ההתבגרות איך להתגונן מפני ההסתה של האב, ועל כך שילמתי את המחיר, כבר 7 שנים שלא ראיתי אותן ואת הנכד שנולד לי".

"רק אחרי שקראתי כתבה בנושא, הבנתי מה אני עוברת"

"אני עובדת קשה בשביל לנצח את זה, זו מלחמה קשה ומתסכלת ויש רגעי יאוש רבים", מספרת ל', אימא מנוכרת לילד בגיל הנעורים, "לא קלטתי שיש שם למה שקורה לנו בבית. רק אחרי שקראתי כתבה בנושא, שאחותי שלחה לי, הבנתי מה אנחנו עוברים. כשצפיתי בתוכנית 'קשר השתיקה' של צופית גרנט, הרגשתי שעשו את אחד הפרקים ממש עלינו. היום כשאני מכירה המון הורים מנוכרים, מדהים אותי בכל פעם מחדש עד כמה הסיפורים של כולנו דומים, לא משנה כמה ילדים יש ומה גילם. היום אני מסייעת להורים מנוכרים, כי הבנתי על בשרי שרוב השופטים, המטפלים, גם מערכת הרווחה ובעיקר עורכי הדין פשוט לא מבינים מה זה באמת ניכור הורי. רבים מכל אלו אף עושים נזקים. בניכור צריך לטפל כמו באלימות במשפחה. טיפול פסיכולוגי רגיל – לא עוזר, אלא גורם לבזבוז זמן יקר. רק טיפול פסיכו-משפטי אינטנסיבי ומותאם יכול לעזור".

ל' מפנה אצבע מאשימה למערכת כולה אך בעיקר לעורכי הדין, שמכירים היטב את הלקוח שלהם, בדרך כלל יותר מאשר עובדי הרווחה, שגם כאשר עורכים תסקיר, לא תמיד מצליחים להיכנס לעובי הקורה ולקלוט את חמקמקות התופעה. שופטים רבים שמים על התסקיר חותמת גומי. "בעולם מתוקן ככל שההליך קצר יותר והפתרון יציב יותר – כך שכ"ט לעורכי דין לענייני משפחה צריך להיות גבוה יותר. הפוך ממה שקורה כיום. לצערי, פסק דין משנת 2017 הידוע כבע"מ 919, גרם להרעת המצב, ולמוטיבציה של אבות לנכר את הילדים כנגד אימותיהם, כדי לא לשלם מזונות. המהדרין דורשים משמורת ילדים אצלם, כדי שהם אלו שיקבלו מזונות".

ל' הבינה בדיעבד שחייתה במערכת יחסים אלימה. "היו חברות שאמרו לי שהוא פסיכופת, ושאני כמו אישה מוכה. נפנפתי אותן או שהתעלמתי. התגרשנו בטוב, בהסכמה ובמשמורת משותפת, ולא ביקשתי כסף. ממקום של בית ומשפחה, הוא מצא את עצמו במצב שפוף מאוד. הייתה ירידה משמעותית ברמת החיים שלו ואז הנקמה שלו הייתה דרך הילד. הוא הכניס לראש שלו ושל הסביבה וגם של עורכי הדין, הרווחה והשופט – שהתעללתי בבן שלנו, והבן עבר לגור אצלו. כשהסביבה רואה שילד צעיר גר אצל אבא שלו, כולם בטוחים שהסיבה לכך היא שהאם מטורפת או אלימה. רק לאחרונה, בימ"ש סוף סוף שלח אותנו למטפלת שמבינה באמת בניכור".    

לדברי ל' ניכור הורי קשור במידה מסוימת לאופי הילדים. "ילדים חלשים או רגישים מדי נופלים ב"בור הניכור". הם מרחמים על ההורה שנראה להם מסכן. לרוב המנוכרים לוקח המון זמן לקלוט את המצב, ולדעת כיצד לפעול הזמן הזה הוא קריטי. אם הילדים בגיל ההתבגרות חלק מהסיפטומים מיוחסים לגיל ולא לניכור. כדי לקלוט שזה לא סתם סכסוך גירושין בעצימות גבוהה נדרשת מיומנות גדולה, זמן תגובה מהיר וטיפול מותאם ואינטנסיבי".

אביגדור זיידמן (צילום: אלבום משפחתי)
אביגדור זיידמן | צילום: אלבום משפחתי

"הילדים הופכים למריונטות, שותלים להם זכרונות"

"בישראל יש כ-14,000 מקרי גירושין בשנה, בין 10-15 אחוז מהם עם ניכור הורי", אומר אביגדור זיידמן, יו"ר העמותה למאבק בניכור הורי בישראל.

ניכור הורי מתרחש כאשר הורה אחד מסית את הילד או הילדים כנגד ההורה השני. הילד עובר שטיפת מוח ודמוניזציה כנגד ההורה השני, ובשל כך מתנתק הקשר בינו לבין ההורה המנוכר ומשפחתו, למרות מאמציו ללא הרף לשמור על הקשר עם הילד. ניכור כולל בתוכו הסתה מודעת ולא מודעת, כאשר ההסתה המודעת היא הבעייתית והאלימה יותר. ניכור הורי לרוב לא מתחיל במהלך סכסוך גירושין, הוא יכול להתחיל גם בזמן הנישואין, כאשר אחד ההורים מפמפם לילד כמה שההורה השני לא בסדר, האמירות הללו יכולות להיות מפורשות או מרומזות אבל הם יגרמו לילד לחשוב שיש הורה אחד טוב והשני פחות טוב. עם הזמן זה מגיע לשליטה פסיכולוגית בילדים, שהופכים למריונטות. בשליטה פסיכולוגית אפשר לשתול ולמחוק זכרונות של הילדים.

אביגדור, הורה מנוכר בעצמו, מספר שניכור הורי פוגע בכל העץ המשפחתי של אותו הורה. "הורים מנוכרים יכולים להיות אבות או אימהות, זה לא עניין מגדרי, בעלי השכלה גבוהה וחסרי השכלה, זה יכול לפגוע בכולם".

יש מכנה משותף להורים מנכרים?
"הסיבה העיקרית שעליה מדברים במחקר היא סוג של הפרעות אישיות, מבנה אישיות, אנשים נרקסיסטיים, מניפולטיביים, חלקם פסיכופתיים. גם במהלך הנישואים התכונות הללו באו לידי ביטוי. הטריגר הוא מזונות או בגידות, אבל כאמור מה שגורם לאדם לשנוא את ההורה השני הוא מבנה אישיות. חלק מההורים המנכרים היו בעצמם במשפחות עם בעיות מהסוג הזה, זה למעשה דפוס התנהגות ששיכפלו אותו. כלומר, יש העברה בין דורית, אותם ילדים הופכים להיות בעצמם מנכרים".

איזה מחיר משלמים ילדים על הפגיעה?
"חלקם עם הפרעות אישיות, בעיות חברתיות, עלולים להדרדר לסמים, חלקם סובלים מהתקפי חרדה, מאבדים אמון בזולת. גם אחרי שהם יעברו טיפול ויחזרו להיות בקשר עם אותו הורה, זה עדיין ימשיך להדהד בראשם. חוקרת בשם איימי בקר עושה את ההשוואה לשטיפת מוח על ידי כת. הילד מאבד את הזהות האישית שלו, את היכולת לחשוב לבד. יש להורה המנכר שליטה כמעט טוטאלית במיינד שלהם. לפסיכופתיים ומניפולטורים יש יכולת שכנוע אדירה, הם יכולים לעשות מניפולציות גם על מטפלים ולהגיד שהם דווקא מעודדים את הילד לראות את האימא, והם מלמדים גם את הילדים להסוות. צריך להבין שאפשר להרעיל ילד בן 10, 15 או 30. אם מבקשים מילד כזה שיספר דבר טוב אחד על אימא שלו, הוא לא יכול, הוא שכח הכול. כל הזיכרון ההיסטורי פשוט נמחק".  

מה ניתן לעשות כדי לצמצם את התופעה?
"מעבר להעלאת הנושא למודעות, צריך לשים לב לאותם ילדים במערכת החינוך ולשכות הרווחה, להבין את הנושא לעומק, לפעול ככל שניתן בזמן אמת, כי ככל שחולף הזמן העסק הולך לאיבוד. באמצעות חקיקה, יש לטפל בנושא זה בחריפות. ברוב המקרים, במערכת המשפט, רוצים פשוט לסגור את התיק. חשוב לדעת,  שהורים מיטיבים, החווים ניתוק מילדיהם, לא צריכים להיות לבד, היום יש תמיכה, אפשר להצטרף לעמותה שלנו, אנחנו מקיימים מפגשים חודשיים שבהם אימהות ואבות מגיעים לספר על הקשיים וההתמודדויות, ולקבל תמיכה מחברים".

עו"ד גיל איכבום (צילום: אלבום משפחתי)
עו"ד גיל איכבום | צילום: אלבום משפחתי

אלפי אבות ואימהות מנותקי קשר מילדיהם

עו"ד גיל איכבום עוסק בדיני משפחה כבר 26 שנים. בשנים האחרונות, לאחר שחווה באופן אישי ניתוק ממושך מבנותיו (מנישואיו הראשונים), בחר לקחת את התיסכול והכאב האישי, ולנתב אותו כדי לסייע להורים אחרים שנותקו מילדיהם. כיום גיל ואשתו עוסקים כמעט באופן בלעדי במאבק המשפטי לחידושי קשר הורה-ילד, ופועלים לא רק בתיקים פרטניים של הורים מנוכרים שהם מייצגים, אלא גם בחתך רוחבי – ארצי, בנסיון להביא לשינויי חקיקה, הטמעת נהלים ועוד. "בטיפול במשפחה ספציפית, במסגרת ההליך המשפטי תפקידנו ומאבקנו הוא לחשוף את התופעה, ו"לקלף את המסיכה" שמאחוריה מסתתר ההורה המנכר, כשהיעד הסופי הוא כמובן להביא לחידוש הקשר בין הילדים לבין ההורה המנוכר".

היכן מצוי הכשל העיקרי במערכת המשפטית?
"לשמחתנו, המודעות לתופעה גדלה בשנים האחרונות, וישנם כיום יותר ויותר כלים טיפוליים וגם כלים משפטיים לטיפול בתופעה ואפילו למיגורה. אך אנו עדיין עדים, למרבה הצער, לגורמים משפטיים ומקצועיים לא מעטים (שופטים, דיינים, גורמי רווחה ואף גורמים טיפוליים, אפוטרופסים לדין שמתמנים לילדים ועוד) שלא תמיד רואים את מידת הדחיפות והחומרה שיש למצבי ניתוק קשר הורה-ילד, וכשההתייחסות במקרים כאלו, לעתים ביתר סלחנות להורה המנכר, אינה משדרת בהילות, חולף לעתים זמן יקר מפז שאותו מנצלים ההורים המנכרים להעמקת הניכור ולקיבוע הנתק של הילדים מההורה המנוכר, והנזק עלול להיות במקרים כאלו בלתי הפיך".

עו"ד איכבום מספר שלפעמים, גם כשהגורמים המשפטיים מזהים הורה בעייתי, שמסית ומנכר את הילדים, יש חשש מקביעת  סנקציות "כואבות" כנגד אותו הורה. "מדובר בסנקציות שכבר קיימות וניתנות ליישום מיידי (ולעתים מיושמות) – קנס כספי משמעותי של אלפי שקלים בגין כל הפרה של זמני שהות או פגיעה בהליך הטיפולי, שלילה זמנית של רשיון הנהיגה, הגבלת שימוש בכרטיסי אשראי, "לקוח מוגבל" בבנק, הגבלה על חידוש דרכון והגבלת יציאה מהארץ, ועוד אמצעים – כשהורה מנכר יגלה עד כמה הוא יכול באמת להיות פגיע אם ימשיך בהתנהלותו, ועד כמה הוא חשוף לסנקציות כואבות, אין ספק שהוא ימצא מאוד מהר את הדרך לעודד אל הילדים ו"לשכנע" אותם לחדש את הקשר עם ההורה שנותקו ממנו".