איך פותרים ריבים בין הילדים ב-6 צעדים פשוטים
חופש גדול, חם בחוץ, הילדים בבית. סיטואציה קלאסית להתפתחות מריבות וויכוחים. אופיר אביגדורי, מומחה לגישור בקרב ילדים בגילאים צעירים, משתף ב-6 שלבים הלקוחים מטכניקות גישור, לפתרון קל של ריבים ומחלוקות
החופש הגדול הוא זמן מדהים לבילוי והעברת זמן איכות עם ילדינו, בייחוד עם אלו שנשארים בבית, וכמובן זמן מדהים של הילדים ביחד. יחד עם זאת, לא מן הנמנע שיתפתחו וויכוחים פה ושם. אנו ההורים, בדרך כלל מאמצים את פוזיציית השופטים ובכך מונעים מילדנו את היכולת לפתרון סכסוכים בכוחות עצמם. כמענה לסיטואציות הלא-פשוטות הללו, הנה מודל פרקטי מעולם הגישור, ישים לגמרי, שמאפשר לקרוא את הסיטואציה, למפות את האינטרסים ולהביא לפתרון בשיתוף הילדים. הדוגמה שלנו: "הילד הבכור קיבל צעצוע חדש והקטן בוכה כי הוא רוצה את הצעצוע החדש של הבכור".
אז, מה השלב הראשון?
- שתיקה - שאלו את הילד איך הוא רואה את הדברים מנקודת מבטו. הקשיבו ללא התערבות וללא עצות. שימרו על קשר עין בזמן ההאזנה וחכו לסיום הדברים בסבלנות. תתפלאו לגלות כמה הסיפור של הילד יהיה קצר ואולי אף ממוקד כאשר לא מפריעים לו.
- שאלו - בררו כל מה שלא הבנתם בסיפור ונסו לגלות צרכים גלויים ונסתרים ע''י שאלות פתוחות ומרחיבות. השתדלו לא לשאול שאלות שיפוטית או לכוון לפתרונות. לדוגמה - עדיף לשאול - מה חשוב לך? האם אתה יכול לפרט את הסיבות שהובילו אותך לנהוג כפי שנהגת? (למה חשוב לך לקבל דווקא את הצעצוע של אחיך?)
- שקפו - חיזרו במילותיכם על כל מה שהבנתם בסיפור. השתדלו להדגיש את הצרכים והרגשות שהבנתם ולהימנע מלחזור על אמירות שליליות או עוקצניות. (אתה עצוב כרגע כי אתה גם רוצה לקבל צעצוע חדש כמו שאחיך קיבל). בדקו עם הילד האם הבנתם אותו נכון ותנו לו הזדמנות לתקן אתכם במידת הצורך.
הקשבתי, ועכשיו?
בניגוד לנטייה הטבעית בזמן ניהול קונפליקט, בה בדר''כ שני הצדדים יטיחו האחד בשני האשמות, נכוון ליצור דווקא הקשבה אצל שני הצדדים.
רגש - עודדו את הילד לפתוח את המשפט בתיאור הרגש שלו בזמן המקרה או כרגע. חשוב להימנע מלהוסיף את אות הקישור "ש" לאחר הרגש. ז''א אין לומר "אני מרגיש ש..." כי אחרי "ש" מופיעה לרוב האשמה או מחשבה/פרשנות. עדיף לומר – "אני מרגיש עצבני/כועס/מאוכזב/מודאג/עלבון".
עזרו לילד לחשוב מה בדיוק הרגש שמציף אותו. פתיחת המשפט ברגש מייצרת על פי רוב הבנה והקשבה ואולי אף אמפתיה אצל המקשיב ופחות רצון לתקוף בחזרה.
צורך - אחרי התיאור האובייקטיבי מגיעה הסיבה הסובייקטיבית ("צורך" בשפת הגישור) – "מה באירוע האובייקטיבי שציינתי הפעיל אצלי את אותו רגש שתיארתי?": "מעציב אותי כשאני לא מקבל יחס שווה לאחי, למרות שהוא הבכור ואני הצעיר".
תרגול נכון ויישום עפ"י החוקים יביא לתוצאות חיוביות עם ילדיכם.
*הכותב הוא מדריך ותיק ומנוסה בקבוצת "גבים" המפעילה, בין היתר, במהלך שנה"ל תכנית חינוכית לבני נוער הכוללת סדנאות ללימוד גישור ופתרון סכסוכים בכ-32 בתי ספר ברחבי הארץ.