אבות רבים מספרים כי התקשו ליצור חיבור ראשוני עם ילדם כשרק נולד, והקשר והקרבה נוצרו בהדרגה, כאשר הקטן התעצב מעט והתחיל להגיב. ובכן, מחקר חדש קורא לכל אותם אבות, ובעיקר לאלה שבדרך, להתעורר ולהתאמץ קצת יותר: מדענים באוניברסיטת אוקספורד מצאו שמעורבותו של האב בשלושת החודשים הראשונים לחיי תינוקו היא קריטית להתפתחותו ויכולה להציל אותו מגורל של בעיות התנהגותיות.

אבא מחזיק תינוק ומסתכל עליו (צילום: אימג'בנק / Thinkstock)
אל תחכה שיתחיל לשחק כדורגל. עכשיו זה הזמן להתחבר אליו | צילום: אימג'בנק / Thinkstock

"בנים מחפשים את המודל האבהי מגיל צעיר"

"רוב המחקרים בתחום השפעת ההורים על תינוקות התמקדו באמהות", מסביר ד"ר רמחמדני שעמד בראש צוות החוקרים של המחקר אשר התפרסם בכתב העת לפסיכולוגיה ופסיכיאטריית ילדים. "אך חשוב להבין שגם לאבות יש תפקיד משמעותי ואסור לשכוח זאת". באופן מפתיע, המעורבות האבהית המוקדמת הזו, שנמצאה כחיונית עבור כל הילדים, חשובה במיוחד לבנים, שהגיבו טוב במיוחד להשפעה הורית כזאת בגיל מוקדם. אצל הילדים שאבותיהם היו מעורבים ומחוברים, נצפה שגשוג התפתחותי, ובגיל שנה הם היו רגועים יותר ושמחים יותר.

במסגרת המחקר עקב הצוות בצמידות אחר 192 משפחות, מחדר הלידה ועד גיל שנה, ובחן וצילם את התנהלות האמהות והאבות עם התינוק, את תגובותיהם בסיטואציות שונות, סדר היום, ובחנו כמה הם מעורבים ואכפתיים בכל סיטואציה. ההורים עברו במקביל מבדקים פסיכולוגיים, והתנהגות הילדים עברה הערכות בתצפיות. החוקרים בדקו אם הילדים מפגינים חשש, התנגדות להורים, ואם היו להם התפרצויות זעם, ובחלק מהמקרים, לקראת גיל שנה, אף נצפו אגרסיות קשות הכוללות מכות ונשיכות של הילד את ההורים.

"מצאנו שהילדים שהוריהם היו יותר מעורבים היו רגועים יותר, והתוצאות שלהם היו טובות בהרבה", מסכם ד"ר רמחמדני. "היו להם הרבה פחות בעיות התנהגותיות. מצד שני, אלה שאבותיהם היו מרוחקים ועסוקים במחשבות כשבילו בחברתם הראו הרבה יותר זעם וקושי. הקשר הזה נמצא חזק במיוחד אצל בנים, ואנו חושבים שזה כך משום שבנים יותר מחפשים את המודל האבהי כבר מגיל צעיר מאוד".

"תינוק צריך להרגיש נאהב על ידי כל מי שבסביבה", מסבירה ענת ליכטר, דולה ומלווה התפתחותית. "תינוק חי לפי אנרגיה - אם הוא מרגיש אנרגיה של מישהו שחש שהוא מפריע לו, או מישהו שמתקשה מהעובדה שהוא נמצא, זה משפיע עליו. זה נכון לגבי כל אחד שלוקח תפקיד פעיל בחייו, ואצל בנים כנראה שדמות האב משמעותית במיוחד ממש מההתחלה. אפילו אם האב אכול רגשי אשמה על כך שהוא לא מספיק נמצא ומעורב, התינוק מרגיש אי נוחות לידו. היום האבות לוקחים חלק יותר פעיל, וזה נהדר. החיבור אצל גברים מתחיל לרוב רק כשהם מרגישים דו שיח, אבל לעומת העבר, כיום הם יותר קיימים, מחבקים, פעילים ונוכחים. תינוק מזהה מי מספק לו את הצורך. אני ממליצה לאבות – אפילו אם קשה להם תחילה למצוא את מקומם, כמה שיותר להיות ולעזור. כולם יוצאים מכך מורווחים. הורות זה תהליך נרכש. גם אם שנולדת, לוקח לה זמן, ועם הזמן כולם לומדים אחד את השני. קל לאב להרגיש שהוא לא חלק, ולכן עליו לעשות את עצמו חלק ולדאוג שלא להידחק הצידה".

>> תמונות של אושר: הרגע שבו הפכתי לאבא