מוני אור אספה לאורך השנים סיפורים על אביה, שמעון רוקח שנפל במלחמת יום הכיפורים. "אמרו שהוא היה אדם כובש", היא אומרת. "הוא מאוד ציפה להיות אבא וחלם על בן. הוא לא זכה לראות שבסוף אני יצאתי".
אביו של עדי פונדק-מינץ, מנחם פונדק, היה מפקד בית הספר לנווטים עד מותו ב-1964. "שמעתי הרבה דברים דומים", הוא אומר בעקבות מוני אור. "נוטים לפאר את הנופלים. הרבה שנים חיפשתי משהו לא טוב, ולא מצאתי. אתה בונה דמות של אבא מפיסות שונות ולהמשיך את הדרך שלו".
אור שמעה על אבא שלה רק בגיל חמש. "ילדה לא ממש מבינה את המשמעות. הבנתי בגיל 12, כשהלכתי לבית העלמין וראיתי את האבן. ואז את מתחילה להתגעגע למשהו שלא הכרת".
פונדק-מינץ נולד לתוך האובדן. "ילדים נוטים לרצות להיות כמו כולם, ומהר מאוד אתה מבין שאתה לא כמו כולם".
דרך מחאת יתומי צה"ל בפייסבוק, הכירה אור אנשים כמוה והצליחה ליצור איתם קשר. "יש הבנה של אחים", מסכים עדי.