לפני שנה, כשמלאו לי ארבעים ושתיים, הסתכלתי על עצמי במראה. טוב, אז קמטים עוד לא ראיתי, שערות לבנות - כן, גיליתי כמה. ומצאתי את עצמי אומרת בגאווה: קרן, תרמת את תרומתך לחברה. התחתנת עם גבר מהמם, הפכת במשך ארבע שנים למכונת ילודה והקמת משפחה עם שלושה ילדים לתפארת מדינת ישראל והם היו שווים כל ציר וניתוח קיסרי, אבל מה עושים עכשיו, אחרי שסוגרים את הבסטה?
היה לי עוד חלום אחד שקינן בי במשך שנים, שרציתי לקיים הלכה למעשה: להביא עוד ילד לעולם, אבל קצת שונה: להוציא ספר לאור. וכך קרה שבמשך חצי שנה כשכולם היו הולכים לישון, אני הייתי מתעוררת לחיים וצוללת לעולמם של רותם ויריב וסיפורם הסקסי ושובה הלב. ריחפתי בין מדינות ברחבי הגלובוס וחזרתי לעיר הולדתי וילדותי, ירושלים היפה, דילגתי בין הסימטאות שלה ונשמתי את הדמויות ואת אהבתן הגדולה. יצא מזה ״כוונות נסתרות״, רומן רומנטי שראה אור לפני ארבעה חודשים.
שכחתי לציין לכל הסובבים אותי,שמדובר בספר השייך לז׳אנר הרומנטי-אירוטי. הגילוי של מי שהתחיל לקרוא היה מאד משעשע. מעגל החברות הכי קרובות שלי היו גם דמויות המשנה בספר, עם השמות האמיתיים שלהן. אני עובדת בחברת תעופה מאד גדולה כמעט עשרים שנה, והרבה מהם קנו בלי לדעת שהספר מספר סיפור אהבה גדול מהחיים עם לא מעט תיאורי סקס. אנשים חזרו ואמרו לי:"את מאד אמיצה". כששאלתי למה, אמרו לי שכתבתי ספר שהוא מאד חושפני. גם אמא שלי לא ידעה עד לרגע שהיא התחילה לקרוא שמדובר בספר עם תאורי סקס מפורטים ביותר. לרגע אחד זה היה מביך, אבל זו האומנות שלי. בעלי גאה בי, וכל עוד הכל מתורגם לחדר המיטות אז הכל טוב.
אחת השאלות שנשאלתי המון הייתה: ״האם ניסית את כל סצנות הסקס שכתבתי בספר?״ זה מאד שעשע אותי כי אם יש דבר אחד חשוב שלמדתי בכתיבה זה לדעת להתמקד ב׳איך׳ ולא ב׳מה׳. גם הסצנה הכי בנאלית בסקס יכולה לעשות ניסים ונפלאות ולהרטיט איברים אם נדע לכתוב אותה נכון. אולי זו התלהבות של סופרת מתחילה, אבל נהנתי לכתוב את סצינות הסקס לא פחות מאשר לעשות אותן, למרות שתמיד אשמח ואהנה ליישם אותן הלכה למעשה בכל הזדמנות שתינתן לי.
התקופה בה כתבתי את הספר היתה מאד מתאגרת עבורי, הייתי צריכה לדלג בחינניות בין שלושה תפקידים: גם כאישה עובדת, אמא וסופרת בהתהוות, אבל גיליתי שלכתוב על אהבה זה לא פחות כיף מלזכות בה ושלהגשים חלום זה הרבה יותר טוב מרק לחלום אותו. אין ספק שהעשור הרביעי ואני הפכנו לידידים נפלאים וזכיתי לגלות שהשילוב של הורות וכתיבה הוא אחד הסודות לאושר. לפחות בשבילי.