הסיפור הזה חייב להסתיים טוב, והוא יכול בעזרתנו: לפני כעשור, כשהייתה רק בשבוע 24 להריונה, התעוררה ורד נוריאל עם ירידת מים מפתיעה. בערב היא כבר ילדה את בנותיה, עדי ושירה, במשקל של כ-600 גרם כל אחת. עדי הונשמה בפגייה במשך שמונה חודשים, ובגלל שבתום התקופה הזו הייתה לה היצרות בקנה הנשימה, נאלצה לעבור שלושה ניתוחי לייזר. עד גיל 5 היא הייתה עם חור בקנה הנשימה, לא יכלה לדבר ולא אכלה. החור אמנם נסגר, אך מיתרי הקול שלה נפגעו, והותירו אותה עם קול מאוד צרוד. בזמן שהייתה בפגיה התפוצצו לה המעיים בבטן, והסירו לה מחצית מהמעיים, וצרכיה נאספו בשקית בבטן. בעקבות כל זה עד גיל 4 עדי הייתה עם זונדה, ונותרה עם בעיות אכילה עד היום. בנוסף, יש לה פגיעה בראייה – רואה רק בעין אחת עד 40%, והיא מרכיבה מכשירי שמיעה. כשיצאה בגיל שמונה חודשים מהפגייה, עברה לשיקום נשימתי באלין, שם טופלה ונגמלה ממכשיר הנשמה.  

לשירה התאומה, לא נתנו הרבה סיכויים לחיות. גם היא הייתה מונשמת אבל נדבקה בפגייה בחיידק, וסבלה מדימום במוח, שכתוצאה ממנו נותרה עם שיתוק מוחין. שירה טופלה המון בסטרואידים ועברה הרבה החייאות. "כשהיא השתחררה מהפגייה, כולם עמדו ובכו, כי הם לא האמינו שנגיע ליום הזה". לאחר שנה שירה עברה לאלין, אך מצבה הדרדר והיא הועברה לקפלן ומשם לעין כרם לטיפול נמרץ, ניתוח לב, וגמילה מסטרואידים. "הרופא אמר לי שהילדה שלי חיה מהאהבה שלי, כי תמיד כשהייתי מגיעה כל המדדים שלה היו עולים. עד היום כשכואבת לה הבטן, היא לא מדברת, אבל אני מרגישה את הכאב אצלי". שירה נותרה עם בעיה בלב, ועם כיסא גלגלים. היא מחוברת לחמצן, לא מדברת אך מתקשרת דרך אייפד. 

תפקדתי כמו רובוט

קשה לתאר איך זוג הורים מתמודד עם אתגר מסוג כזה, בלתי נתפס להבין איך אישה אחת יחידה יכולה לעבור את התלאות הללו. עד גיל 4 עדי ושירה לא ישנו בביתן כי היו מאושפזות בבית חולים אלין. "הייתי מוציאה אותן בבוקר, מביאה אותן הביתה, ומחזירה אותן לישון בבית החולים. תפקדתי כמו רובוט, ועד היום אני לא מבינה איך הצלחתי לעשות את זה".

לאחר שעבדה כמזכירה בלשכת הרווחה של עיריית ירושלים במשך 15 שנים, בעקבות לידתן של הבנות, נאלצה ורד לעזוב את עבודתה ובמשך 10 שנים הן חיו מקצבת הנכות של עדי ושירה. רק לפני מספר חודשים חזרה לעבוד במשרה חלקית כסייעת לילדה בבית הספר.

בגיל 4 החלו ורד, עדי ושירה לחיות סוף סוף חיים עצמאיים בדירתן בגבעת זאב. "עד אז הייתי שוכרת דירות בקרבת בתי החולים שבהם הן היו מאושפזות, או שתיזזתי בין בתי החולים השונים. כששירה השתחררה שיפצתי את הדירה הקטנה שלנו כדי שיהיה לה יותר נוח עם כיסא הגלגלים, אבל לצערי לא יכולנו להמשיך לגור שם, כי הייתה בעיה במעברים וכדי להתגבר עליה היה צורך לשבור את כל הבית ולבנות אותו מחדש".

תאומות דה סינקה (צילום: אור בן זריהן)
עברו מסע ארוך. עכשיו הן רק רוצות בית קבוע ויציב | צילום: אור בן זריהן
לפני 5 שנים החליטה ורד למכור את הדירה ועברה לגור בשכירות. "מאז עברנו פעמיים דירה וכל מעבר כזה גורם לעדי בעיות רגשיות קשות, קשה לה להתרגל לסביבה חדשה, ושירה צמודה אליי בבית, ופוחדת שאיעלם לה, היא רודפת אחריי עד לשירותים.  

עדי ושירה לומדות בחינוך מיוחד, כל אחת בשכונה אחרת בירושלים. מי שלוקח ומחזיר אותן הוא אחיה של ורד, שוטר שיצא לפנסיה מוקדמת כדי לסייע לורד, הוא גרוש ואבא לילדים בוגרים, לכן חי איתן בדירה. "הוריי נפטרו לפני שנים, והוא ממש על תקן העובד הזר שלנו, מסיע אותן, מכין להן כריכים ועוד. אין לי חיים פרטיים, אני לא בזוגיות ולא יוצאת לשום מקום. מעולם לא עזבתי אותן לחצי לילה, כל החיים שלי הם סביבן, ואני עושה איתן הכול, וטוב לי ככה".

לא מבקשת מתנות מאף אחד, רק רוצה בית לבנות שלי

לפני מספר שנים מצאה ורד דירה בבניין מונגש בתלפיות, בקרבת המסגרת החינוכית של שירה. בכספים שקיבלה במכירת הדירה בגבעת זאב השתמשה כדי לסגור את חוב המשכנתא וביתרה שילמה מחצית מסכום הדירה החדשה. "בבנק הסכימו לתת לי משכנתא על חלק מהסכום, משום שהם לא מכירים בקצבאות נכות כהכנסה. כדי לגייס את השארית, פניתי למשרד השיכון, כיוון שיש אפשרות להלוואה להורים עם ילדים נכים. ביקשתי מהם הלוואה עבור המחצית השנייה של הסכום, עם החזרים חודשיים, כמו משכנתא. אך נאמר לי שבגלל שהייתה לי דירה ומכרתי אותה, אין לי זכאות לקבל סיוע.

אני לא מבקשת מתנות מאף אחד, ורק רוצה שיהיה בית לבנות שלי, כדי לדעת שאחרי שאני כבר לא אהיה כאן, הן לא יהיו לנטל על החברה. הבניין בקרוב יאוכלס, והלחץ גובר לגייס את היתרה. פניתי לאינסוף עמותות וקרנות, ורק העמותה של בית חם, עמותה לילדים מונשמים, הסכימה לקחת אותי תחת חסותה".

תאומות דה סינקה (צילום: אור בן זריהן)
"רוצה להמשיך לגדל את בנותיי בכבוד". ורד ובנותיה | צילום: אור בן זריהן
עד שמשרד השיכון ייעתר לבקשת ההלוואה של ורד, על מנת לגייס את 200,00 ₪ שהיא זקוקה להם כדי להשלים את תהליך רכישת הדירה, היא פתחה קבוצה בפייסבוק בשם "משאירים את החיוך לעדי ושירה". "זה עלה לי בבריאות. אני לא מבקשת שיתנו לי כסף, כל מה שאני רוצה זה הלוואה מהמדינה שאוכל להחזיר אותה בתנאים טובים, ללא ריביות גבוהות. כדי שאוכל להמשיך לגדל את בנותיי בכבוד".

את התרומות ניתן להעביר בדרכים הבאות:

1. באמצעות כרטיס אשראי- תרומה קלה ומהירה, ללא עמלות, באמצעות כרטיס אשראי- כאן באתר

2. העברה בנקאית דרך עמותת "בית חם לילדי sma"- בנק דיסקונט מרכז הכרמל, סניף 076, מספר חשבון 553441 - עבור עדי ושירה. התרומה תועבר ישירות לורד דרך העמותה ושהיא מוכרת למען צרכי החזרי מס.

3. העברה בנקאית ישירות לחשבון הבנק של ורד נוריאל- בנק הפועלים ירושלים, סניף ראשי 690, מספר חשבון 28567

ממשרד הבינוי והשיכון נמסר: 

משרד הבינוי והשיכון מצר על הקשיים שחוותה גב' נוריאל. אולם, לאחר בדיקה בעניינה של הגב' ורד נוריאל, התברר כי לא הגישה בקשה למשרד הבינוי והשיכון לקבלת הלוואה לרכישת דירה באמצעות הבנקים למשכנתאות ולכן מעולם לא סורבה על ידי המשרד.

על מנת לסייע לגברת נציג משרד הבינוי והשיכון יצור עמה קשר במטרה לקדם את בקשתה.

משרד הבינוי והשיכון מעניק לזכאים הלוואות לרכישת דירה, לבנייתה או להרחבתה תוך עידוד ההתיישבות באזורי עדיפות לאומית ולקליטת עליה והלוואות לקניית דירה לנכים רתוקים לכיסא גלגלים. ככלל, לצורך קבלת מענקים והלוואות ממשרד הבינוי והשיכון נדרש לפנות לאחד מהבנקים למשכנתאות לשם הוצאת תעודת זכאות, במידה הצורך, וועדת חריגים תדון בבקשה.

במקרה של השתתפות בתשלום שכר דירה יש לפנות לאחת מחברות שכר דירה. פרטים נוספים, ודרכי התקשרות אפשר למצוא באתר משרד הבינוי והשיכון http://www.moch.gov.il.

>> האבא החד ההורי שלא רצה שאנשים ילעגו לבתו על כך שאין לה אמא