פעוטה עצובה בלבן ומאחוריה אישה שמחה מחבקת תינוק (צילום: jupiter images)
פעוטה מתוסכלת. לא עמדה בציפיות? | צילום: jupiter images

כולם מכירים את סיפורו של יוסף, בן הזקונים האהוב של יעקב ורחל שקיבל במתנה מאביו את כותנת הפסים ועורר את קנאתם של אחיו. סיפור זה בא ללמד אותנו, בין היתר, כי קנאה בין אחים והכמיהה להיות אהובים ורצויים על ידי הורינו, הם רגשות טבעיים ובסיסים שמתעוררים בנו בגיל צעיר מאד. אבל בינינו, כמה הורים יסכימו להודות שיש להם ילד מועדף או שהם נוהגים להפלות בין הילדים?

האם הורים יכולים לאהוב את ילדיהם במידה שווה? למרות שהחיבור בין הורים לילדיהם הוא חזק ומהותי, ומבוסס על אידיאל ה"אהבה ללא תנאים", הקשר הטבעי והמיוחד לא מתקיים בוואקום. הוא גדל, מתחזק, מתפתח, נצבע בגוונים שונים ומושפע מסוגי האינטראקציות, החוויות המשותפות, תחומי העניין והדמיון הבסיסי. 
זה יכול לקרות לכל הורה - בשלב כלשהו הוא ירגיש שהוא מתחבר לאחד מן הילדים או מפתח העדפה סמויה לבן או לבת האהובים, דבר שהופך מיד לסוד שמור ומקור לכאב ומצוקה. עימות עם המחשבות המאיימות עשוי לעורר תהיות ושאלות - האם זה נורמאלי? האם אני הורה גרוע? כיצד עליי לנהוג כדי שלא יבחינו?

 ילד בכור הוא כרטיס הביקור

דני עמית, פסיכולוג ומנהל הקליניקה למשפחה ולילד במכון אדלר, אומר שהעדפה הורית לילד היא נורמטיבית, משותפת להורים רבים ומשמשת נושא לדיונים רבים בספרות המקצועית. "בתרבות המערבית, אהבת ילד היא כמעט ערך עליון", הוא אומר. "אבל להורים קשה מאד להודות בכך, גם כלפי פנים וגם כלפי חוץ. יש גרעין של אמת בטענה שהורים אף פעם לא אוהבים את כל ילדיהם באופן שווה. בקרב רוב ההורים, מספיקה העובדה שהילד הוא שלהם, כדי לגרום לו להיות אהוב, אבל זה עדיין לא אומר שהם יאהבו כל תכונה ותכונה שלו. זה טבעי שהורה יעדיף תכונות והתנהגויות מסוימות אצל ילדו. עם זאת, מערכות יחסים נוצרות מהרגע שהילד נולד, והן נבנות במהלך הזמן כמו כל קשר אחר. הן מעמיקות בזכות ניסיון משותף ואינטראקציות הדדיות".

עדיפות ההורה לילד מסוים יכולה לנבוע מסיבות שונות: היא יכולה להיות קשורה לנטיות הלב ולספונטניות של הרגש או לפיצוי ולפינוק מכוונים. לעתים מדובר בבן בכור שנמצא תמיד באור הזרקורים. בן כזה עשוי להיות מתועד הרבה יותר בצילומים המשפחתיים, ולקבל את ההזדמנות לעשות דברים ראשון. מצד שני, גם מצופה ממנו לעתים להיות בוגר ואחראי יותר ולוותר לאחים הקטנים. "הבן הבכור הוא כרטיס הביקור של ההורים", מסביר עמית. "אם הוא עומד בציפיות ההוריות, הוא יכול להיות המועדף, אבל אם לא, הוא יכול גם להיות הילד המאכזב, ואז הביקורת והכעס יהיו גדולים יותר".

ישנם מקרים שדווקא בן הזקונים הוא זה שמקבל יחס מועדף מההורים, ומשמש לטענתו של עמית, כצעצוע או כתכשיט. בייחוד אם הוא הגיע אחרי שנים רבות של ציפייה. ילד כזה חשוף יותר לפינוק וויתורים מצד ההורים. יש ילדים שנקראים על שמם של אנשים יקרים עבור ההורים, והם ייחשבו מיוחדים יותר. גם ילדים חולים או מוגבלים יזכו לטיפול מועדף מכורח הנסיבות. וילד שנולד לאחר שנים רבות של ניסיונות להרות עשוי להפוך לילד שכל הזמן חוששים לו ודואגים לו. במשפחות בהן הזוגיות בין ההורים אינה טובה, עלולות להיווצר קואליציות הורה-ילד, כשהילד בוחר להיות נאמן להורה אהוד יותר.

קופי פייסט ישראל אמא ובת (צילום: תומר ושחר צלמים)
העדפה לילד יכולה לנבוע מדמיון באופי ובמראה. למצולמות אין קשר לכתבה | צילום: תומר ושחר צלמים
ישנה חשיבות רבה גם לקווי הדמיון המשותפים לילד ולהורה. לעתים קרובות קל או קשה יותר להורים להתמודד עם ילד שמזכיר להם את עצמם או את מי שהם היו. "אם הילד דומה לאביו בתכונה שהוא גאה בה, הוא גם יהיה גאה בילד", אומר עמית. "אבל אם הילד דומה לאבא בתכונות שליליות – בדיסלקציה ובעצלנות למשל, קרוב לוודאי שהוא יהיה חשוף לביקורת".

טעוני קיפוח: תחושה סובייקטיבית או מוצדקת?

ילדים עסוקים תדיר בשאלות של העדפה הורית, ללא קשר לאמיתות העובדות. לעתים קרובות הם יטענו לקיפוח או להיעדר חיבה גם כשאין לכך בסיס. "ההורים הם הקהל המשמעותי ביותר עבור הילד, לפחות בשלבים הראשונים של חייו", טוען עמית. "זה מאד חשוב לו אם אוהבים אותו ומעריכים אותו".
   במקרים בהם הקיפוח שהילד חש הוא מוצדק, הוא עלול לפתח רגשות שליליים של תסכול וכעס ולסבול מרגשי נחיתות. "ילד שחווה חזק מאד שלא אהבו אותו והוא צודק, צריך להתאבל על המקום הזה, לכאוב אותו, ואולי להילחם על האהבה של ההורה", הוא מסביר. עם זאת, ההורים לא אמורים להיבהל מכל טענה שמעלה בפניהם הילד. "טענות הילדים הן נורמטיביות", הוא אומר. "ילדים טוענים לקיפוח גם כשההורים אוהבים את כל הילדים באופן שווה. הם יכולים לחוות רגע זה או אחר כהעדפה, אבל זו תחושה סובייקטיבית". 

עמית מציין שההוכחה הטובה ביותר לכך היא כאשר שואלים ילדים בטיפול משפחתי מיהו הילד המועדף במשפחה לדעתם, וכל אחד מהאחים מצביע לכיוון האח האחר. במקרים אחרים, שני אחים יכולים להתוודות בבגרותם על כך שחשו בהעדפה הורית ובאפליה לטובת האח השני.

 אהבה מביאה אהבה

כיצד אמורים לנהוג הורים שחשים בנטייה להעדיף ילד אחד על פני האחר? עמית ממליץ להשתדל לא להחצין את ההתנהגות המפלה כדי לא לפגוע בתחושת הקבלה והשייכות של הילד, ולהימנע מגרימת סכסוכים בין האחים. "הורים יכולים לקלקל את מערכת היחסים בין האחים, בדיוק כמו מעסיק שמשבח ומציין לטובה עובד אחד כל הזמן, ויוצר עוינות מצד העובדים האחרים", הוא מוסיף.
עמית ממליץ להורים לתת יחס הוגן ושווה לכל הילדים ללא קשר לאהבה. לשיטתו, מדובר בבחירה ובהחלטה. "הילד הוא כמו עסקת חבילה, יש לו יתרונות וחסרונות", הוא אומר. "אפשר לראות את החסרונות שלו אבל לכוון את הזרקור דווקא על היתרונות. האהבה היא לא סטטית והיא יכולה להשתנות ולהתפתח עם הזמן. הרעיון הוא להעניק לבן הפחות מועדף יחס אישי וזמן איכות ולצבור יחד איתו חוויות משותפות".

>>איך נדע שהילדים שלנו באמת מאושרים?