במשך שנים הדעה הרווחת היתה שילד הסנדוויץ' הוא החוליה המקופחת בשרשרת הילודה המשפחתית, דחוס לו שם בין הבכור יורש העצר, לבין בן הזקונים המפונק, ונוטה להיות מוזנח, לא מובן ולסבול מילדות קשה. ספר חדש המגובה במחקר מעניין מציג תאוריה שונה: מסתבר שילדי הסנדוויץ' דווקא מוצלחים יותר חברתית מאחיהם, ואף מגיעים להישגים גדולים יותר בחיים.
חוסר תשומת לב זה דווקא טוב
המחקר, שנערך על ידי מחברות הספר החדש "כוחו הסודי של הילד האמצעי" ד"ר קתרין סלמון וד"ר קתרין שומן, שתיהן פסיכולוגיות במקצוען, מצא שחוסר תשומת הלב המיוחדת, ממנה סבלו בילדותם, היא המנוע שמאוחר יותר מקנה להם יכולות משופרות להתקדם ולהסתדר בעולם. ילדי סנדוויץ' הם לרוב אמפתיים יותר, עצמאיים, יצירתיים ויודעים להביע את עצמם היטב מילולית, מאחר שנדרשו ליכולות אלה על מנת להתבלט בילדותם.
לדברי המחברות, זו הסיבה שרבים מהאנשים המפורסמים בעולם הם ילדי סנדוויץ', ביניהם: ביל גייטס, ג'וליה רוברטס, לך ולנסה, ארנסט המינגוויי, אנואר סאדאת, מרטין לותר קינג, נלסון מנדלה ו-52 אחוזים מנשיאי ארה"ב אי פעם, ביניהם קנדי ולינקולן.
"הצורך של ילדי הסנדוויץ' להתבלט דוחף אותם לקדמת הבמה, וגם הצורך שלהם להתחבב על הקהל", הן כותבות. "במקרים רבים יהיה קל מאוד להשפיע עליהם לפעול בצורה מסויימת בגלל הצורך לרצות אחרים".
הילד השני צריך לדאוג שישמעו אותו
מחקרים רבים התייחסו בעבר להשפעת סדר הילודה על אופיו של אדם, והדעה היא שיש לעניין משמעות כמעט כמו לתכונה גנטית מולדת. "בעבר התייחסו רק לתחושות השליליות של ילדי האמצע, אבל לא היתה התייחסות להישגים שלהם בחיים", מסבירה ד"ר שומן. "יש דרך אחרת לעבד את הנתונים. אין ויכוח שילד ראשון מקבל את מירב הפוקוס מצד ההורים כי זו חוויה ראשונית עבורם, ואין לו תחרות או יריבים. אבל הילד הראשון הופך למודל עבור יתר ילדי המשפחה, לדוגמה, ויש לכך גם השפעות רעות. הילד השני מקבל הרבה פחות יחס ייחודי, ונאלץ מהיום הראשון להגביר את קולו על מנת לדאוג שישמעו אותו ולא יתעלמו ממנו, וזו הכנה מצויינת לחיים. כשהילד השלישי מגיע המשפחה כבר מבוססת כמרובת ילדים, ההורים נינוחים יותר ונוטים לפנק. פעמים רבות זה גם מפני שהחליטו שזה יהיה ילדם האחרון. ההתייחסות הזאת לילד הצעיר כאל 'התינוק של המשפחה' תמשיך לרוב לנצח, גם כשה'תינוק' יהיה כבר בן ארבעים. ההתייחסות הזאת אולי נעימה, אך היא לא תורמת ליכולתו להסתדר בעולם".
המחקר מצא שילדים אמצעיים הם סבלניים יותר, יודעים לדחות סיפוקים, מתנהלים טוב יותר בחברה, טובים בפשרות ומצליחים יותר לנהל מערכות יחסים ארוכות. 80 אחוז מילדי הסנדוויץ' נשארו נאמנים לבני זוגם, בהשוואה ל-65 אחוזים מהבכורים ו-53 אחוזים מבני הזקונים. ילדי האמצע גם פתוחים יותר מינית, ופחות שיפוטיים לגבי אחרים. ילדי הסנדוויץ' קרובים פחות להורים מאחיהם לאותה משפחה, ויש סיכוי גבוה יותר שיעברו לגור רחוק מהבית בו גדלו.
במחקר השתתפו 300 משפחות עם שלושה או ארבעה ילדים בוגרים, והנתון המשמעותי ביותר שנמצא הוא שלמרות שילדי הסנדוויץ' הרגישו קרובים פחות להוריהם, ופחות נוסטלגיים לילדותם מהאחים שלהם, 99 אחוזים מהם הביעו רצון להביא ילדים משלהם. למרות הקשיים שעברו בילדותם לא הראו הסנדוויצ'ים העדפה לילדיהם האמצעיים, והפגינו שוויוניות יתר כלפי כל ילדיהם. "הרצון הזה של ילדי הסנדוויץ' בשיוויוניות, ממנה קופחו בילדות, היא שדוחפת רבים מהם לפוליטיקה או לעשייה חברתית. יש לילדים האלה רוח חופשית, רצון לשבור מוסכמות. אין מה לרחם עליהם. המיקום שלהם במשפחה הוא דרך לעצמאות ולהצלחה, ויכול להיות שכל האחרים צריכים לקנא בהם".