mako
פרסומת

"הרבצת? אין אייפד שבוע!" – רעיון גרוע

דפנה תייר, יועצת חינוכית, טוענת שאם תחנכו נכון, תוכלו לוותר על עונשים. ואם כבר תיאלצו להעניש, לפחות דעו לעשות את זה נכון כדי שבטווח הרחוק לא תישמעו כמו תקליט שבור שאף אחד לא מקשיב לו

דפנה תייר
mako
פורסם:
ילדה
ילדה | צילום: By Dafna A.meron, shutterstock
הקישור הועתק

רגע לפני יום כיפור, הגיעו אליי לפגישה זוג הורים לילד בן 7, בכיתה ב'. הילד סובל מאנקופרזיס (היצטאות – עשיית קקי בבגדים). הילד יודע שעשיית צואה בבגדיו הוא מעשה שלילי ואסור, וגם יודע היטב שהתנהגות כזו תגרור סנקציות. לפגישה הזו ההורים הגיעו נסערים, לאחר שגילו שבמשך מספר שבועות בנם החביא את תחתוניו המטונפים והציג להוריו מצג שווא כאילו הוא מתנהג בסדר וכבר לא עושה קקי בתחתונים. בזכות אותו מצג שווא, הילד גם קיבל חיזוק חיובי שהובטח לו מראש – לגו שהוזמן עבורו מחו"ל. לגמרי במקרה גילתה האמא את מצבור התחתונים המוכתמים שהילד הסתיר באחד מארונות האמבטיה. אפשר לשער את רמת ההלם, האכזבה, הכעס והתסכול שההורים חשו לאור הגילוי הזה.

מה עושים מכאן?

כשילד עושה מעשה אסור או לא מתנהג כראוי, מרבית ההורים יגיבו בכעס ובהסבר. כשזה לא צולח ומועיל, ההורים יעברו לשלב הענישה. ממפגשיי עם הורים למדתי שקיימים שני סוגי ענישה קלאסיים: שליחת הילד לחדר "לחשוב על מה שעשית" ו/או למנוע זכויות והטבות ("את לא תקבלי את האייפד שבוע"). למרבה הצער, עונשים מסוג אלה טובים לטווח מיידי אבל לא יוצרים שינוי ארוך טווח בהתנהגותו של הילד, וההתנהגות השלילית עלולה להופיע שוב ושוב.

על פי 'מודל הענקת הגבולות', שהוא חלק מגישת "הורות מובילה", ענישה היא לגיטימית. יחד עם זאת, הענישה היא המרכיב העשירי והאחרון מבין עשרת המרכיבים שבמודל, ולתפיסתי הורים צריכים להרוויח ביושר ובעבודה חינוכית מיטיבה את זכותם להעניש. חינוך איכותי אינו מבוסס על הענשה אלא על הובלה נכונה של תהליכים חינוכיים על ידי ההורים שמעניקים גבולות. אני אמנם מכירה בכך שעונשים הם לעתים (רחוקות ככל האפשר) הכרחיים, אבל אני עוד יותר מאמינה בכך שאם הורים עושים עבודה חינוכית נכונה – הם כמעט ולא ייאלצו להגיע למצב בו הם מענישים.

פיתוח האינטליגנציה הרגשית של הילד

אמא כועסת על ילד
אם תדעו לחנך נכון, תימנעו מעונשים לטווח הרחוק | צילום: Shutterstock, shutterstock


כדי להפיק את המקסימום מהענישה, וחשוב מכך – כדי להגדיל את הסיכוי שההתנהגות האסורה לא תופיע שוב, שהילד יתחרט על התנהגותו ושהוא יפנים את הדרישה לא להתנהג כך – כדאי לעבור עם הילד תהליך שבו יחווה שהוא מכפר על ההתנהגות השלילית. בתהליך הזה אנו רוצים לעורר בו מודעות, רגישות ואמפתיה לצד שנפגע מההתנהגות שלו. תהליכים מהסוג הזה תורמים להתפתחות האינטליגנציה הרגשית של הילד.

פרסומת

ענישה שהיא מרוקנת מלמידה ושאינה תורמת להתפתחות מוסרית, היא ענישה שלא רק שלא תעורר בילד רצון לשנות את התנהגותו, אלא עלולה לעורר בו רגשות קשים ושליליים כלפי ההורים שהענישו אותו ואף כלפי עצמו.

שלושה שלבים לענישה נכונה

כשנוצר מצב בו הורים בכל זאת נאלצים להעניש, בהנחה שעד לרגע זה הם מילאו כהלכה את חלקם בתהליך החינוכי, כדאי מאוד שהם יוסיפו לענישה גם אלמנט של כיפור על המעשה השלילי, בהתאם לרוח תקופת החגים בה אני נמצאים. לא בכל המצבים ניתן לבצע את כל תהליך הענישה הנכונה, אך היכן ומתי שאפשרי כדאי שהענישה תראה כך:







ומה קרה עם אותו ילד בן שבע? ביחד עם הוריו ניתחנו את המקרה ושקלנו אפשרויות תגובה שונות. ההורים קיבלו את הצעתי ולקחו על עצמם להתנהל על פי שלבי הענישה הנכונה. למחרת הם לקחו את בנם לשיחה קצרה בה הבהירו לו את חומרת מעשיו האסורים - כשמעבר לכך שעשה קקי בתחתוניו הוא הוסיף חטא על פשע, הסתיר את תחתוניו ושיקר להם ביודעין. בכמה משפטים קצרים הם ניסו לגרום לו להבין ולהכיר בכך שבהתנהגותו זו הוא פגע פגיעה קשה באמונם בו. בעזרת היפוך תפקידים, שנוצר באופן תיאורטי כשתיארו לו מצב מדומה בו הם אלו שבוגדים באמונו בהם ("תאר לך, שכשאמרנו לך שהזמנו לך את הלגו לא באמת היינו מזמינים אותו, ואתה סתם היית מחכה ומצפה – איך היית מרגיש אז?), הם הצליחו ליצור בו אמפתיה לתחושותיהם הקשות.

פרסומת


ההורים הודיעו לו מה עונשו על מעשיו (הוא כבר היה מודע לסנקציות שיוטלו עליו) ואז הוסיפו את ענין הכפרה, שהיה חדש עבור הילד. הם אמרו לו שהם מתרשמים שהוא מצטער ומתחרט על מעשיו והביעו ציפייה שימצא דרך לבטא את חרטתו. שלא במפתיע, הילד שמח על ההזדמנות שניתנה לו לכפר על התנהגותו השלילית ומבלי להרהר יותר מכמה שניות אמר: "אני יודע איך אתקן את המעשים שלי: אני אעשה כביסה!". ומיד הוסיף והסביר שממילא אבא לפעמים מבקש ממנו עזרה בכביסות ו"גם כי תחתונים מלוכלכים קשורים לכביסה".

מקרה זה הינו דוגמה לתהליך ענישה נכונה שמתנהל בדרך חיובית, בה גם ההורים וגם הילד חשים שהם פועלים באופן פרואקטיבי לשינוי דפוסי התנהגות שליליים בכך שהם יוצרים, הלכה למעשה, התנהגות חיובית של הילד. רווח גדול ונוסף הוא שבמקום שהילד יוותר עם תחושות כעס ומירמור על ענישתו, הוא חווה באופן ממשי, רגשי ושכלתני תהליך של כיפור על מעשיו.

*דפנה תייר היא יועצת חינוכית-התפתחותית ומחברת הספרים "היענות לצרכים" ו"הורות מובילה". לפייסבוק

פרסומת