מארי קונדו שיגעה את העולם עם ׳סוד הקסם היפני׳ שלה, שיטת החיים המסודרים שדרשה מהאדם המודרני המודע להתוודע למינימליזם הברוך, לחתוך בבשר החי ולהפרד מכמה מהפריטים היקרים ביותר ללב על מנת לקבל מיקוד ומרחב מחייה שמשרת אותנו טוב יותר. עכשיו הורים לוקחים את הסוד לשלב הבא, והמורכב בהרבה: הצעצועים של הילדים.
כל הורה שמצא את עצמו טובע בפלסטיק יודע שקשה לברור בין עיקר וטפל בחפציהם של הילדים. אפילו קשה יותר מאשר בחפצים האישיים. נדמה שהעולם לא מפסיק להפגיז את ילדינו בחפצים, גדולים וקטנים כאחד, והם מקבלים את כל אלה בזרועות פתוחות, נקשרים לכל פריט צבעוני ובפיהם רק מילה אחת: עוד.
צעצועים מהווים גם כלי התפתחותי, אין ספק בכך. הם מיימנים את הידיים הקטנות, מגמישים את הדמיון ומעניקים לילדים יכולות שונות, אלא שמחקרים רבים, התומכים באופן זה בתאוריה היפנית של קונדו, מראים שוב ושוב ששפע מוגזם גורם לילדים לאבד מיקוד, ושבמקום משחק איכותי ומכוון מטרה, הילדים מתפזרים והמשחק נעשה שטחי וקצר יותר. אצל ילדים, אנחנו מגלים, פחות הוא באמת יותר.
״ילד שיש לו פחות צעצועים מקבל תמיכה התפתחותית כי תשומת לבו ממוקדת יותר, היכולות המוטוריות והקוגניטיביות שלו יכולות להתמקצע ולהשתכלל, וכך גם היצירתיות,״ מסבירה ד״ר אלכסיה אי. מץ מאוניברסיטת טולדו, שערכה מחקר נרחב בנושא. ״גם אם לא זורקים את רוב הצעצועים לפח, ההורים צריכים לתת לילדים את האפשרות לשחק במקום שבו יש מעט צעצועים ורק מעט הסחות דעת, לתת לילדים צעצוע אחד בכל עת. מהר הם יגלו שהמשחק נעשה ארוך ויצירתי יותר.״
קל לומר, קשה יותר ליישם. הנה שבעה טיפים שיעזרו להתמודד עם האתגר הלא פשוט הזה:
1. איפה מתחילים?
על פי שיטתה של קונדו, מתחילים ולא עוצרים עד שמסיימים, אחרת זה לא יגמר לעולם, כשבכל שלב מתמודדים עם סוג שונה של חפצים (בגדים, ספרים, צעצועים) ואחרונים מגיעים החפצים הסנטימנטליים, מהם הכי קשה להפרד. כדאי לתרום את החפצים המיותרים, כך מרגישים פחות אשמה בתהליך.
2. כדאי לשתף את הילד?
הבית הוא חלל משותף לכולם, ולכולם צריך להיות חלק בו, וגם אחריות. הורים יכולים לעודד את ילדיהם להשתתף בתהליך, בחלק הראשון שלו, ואז להמשיך בעצמם עד שהם מסיימים. הפילוסופיה של קונדו אומרת לשמור רק על דברים המביאים לחיינו שמחה. אפשר לתת לילדים מגיל שלוש את האפשרות לבחור מספר פריטים שמביאים להם הכי הרבה שמחה.
3. מה עם הציורים?
ציורים, עבודות מהגן ומבית הספר ומסמכים שונים מחייהם של הילדים נופלים תחת קטגוריית הפריטים הסנטימנטליים. כדאי לשמור כל דבר שההתקלות בו משמחת אתכם או את הילדים. זוהי הילדות שלהם. את הפריטים ששומרים יש לארגן בתיקייה, או למסגר ולהציג על הקיר.
4. מה נותן האירגון לילד?
מלבד הנתונים שמראים המחקרים, הנוגעים למשחק איכותי ומקדם, האירגון גם יזרז את ההתארגנות בבוקר ויחסוך כעסים ותסכול של שני הצדדים. חשוב שלכל פריט בחדר יהיה מקום נח וברור, עם גישה קלה לילד ואפשרות להחזירו באופן מסודר. חומרי יצירה שמאורגנים באופן מסודר יהיו גם הם זמינים יותר לילדים מאשר מגירה מבולגנת כלשהי, והסיכוי שיפנה אליהם יגדל.
5. ומה עם החפצים שהילדים מסרבים להפרד מהם?
לשיטתה של קונדו, אם הילד מעיד שחפץ מסויים מצית בו אושר עילאי, אסור להפטר ממנו. על כך אדם, היא גורסת, יש להחליט בעצמו על חפציו, אפילו אם בני המשפחה האחרים לא שותפים לדעתו. מה שכן, לכל חפץ מוכרח להיות מקום ברור בחדר, שם יהיה ואליו יחזור תמיד.
6. מה לגבי הספרים?
בשיטת מארי קונדו, יש לשמור רק מעט ספרים, כי ביתנו אינו ספריה ציבורית. אצל ילדים, שקוראים ספרים שוב ושוב, המצב מעט שונה. על פי קונדו יש ליצור מדף ׳היכל התהילה׳ של ספרים שמבחינתכם ומבחינת הילדים הם פאר היצירה, ולעדכן אותו בהתאם לגיל וההתפתחות. כדאי להגיד, גם לספרים שהיו אהובים במיוחד, היא טוענת, תודה רבה ושלום, ולפנות מקום לדברים חדשים.