שוש אור היא מנהלת אדמיניסטרטיבית, גרושה ואימא לארבעה. בנה הבכור עומר (36), נשוי ואב לחמישה, חזר בתשובה לפני עשור. עם השנים הפערים הלכו והתעמקו עד שהקשר ביניהם ניתק לחלוטין. בחודשים האחרונים, במסגרת הסדרה "עוד ניפגש" שעולה בימים אלה בכאן 11, הם ניסו לפגוש אחד את השנייה מחדש.

כשעומר היה בן 22 הוא הכיר את אשתו לעתיד. עד אז הוא היה מוזיקאי צעיר ובועט שניסה לפרוץ, אך בת הזוג שלו החלה להתחזק והוא הלך בעקבותיה. "בפעם הראשונה שהוא הביא אותה הביתה, הוא אמר לי: 'תכירי, זו תהיה אשתי'. הם רצו להתחתן די מהר ולא הסכמתי, הרגשתי שטוב לא ייצא מזה. אחרי שנה וחצי הם המשיכו להתעקש ואז כבר נתתי להם את ברכתי. לפני שנפגשו, עומר היה רחוק מעולם הדת. הוא היה מוסיקאי מוכשר שכתב וניגן והיו לו חלומות לפרוץ, אבל שום דבר לא נשאר מזה".

בתחילת הדרך שוש קיבלה בנועם את ההתקרבות של עומר לדת, אך לפני שהבחינה בכך, הוא כבר החל להקצין. הוא הושפע מאוד מהרצאותיו של הרב אמנון יצחק, דמות דומיננטית ידועה בתחום ההחזרה בתשובה. "הוא היה מיואש שלא הצליח להתגלות ולפרוץ עם המוסיקה. אמנם הוא השקיע מאוד אבל זה שוק קשה. בנוסף, הוא פחות אהב לעבוד. בעולם החרדי אמרו לו שהוא עילוי והבטיחו לו שיקבל כסף על הלימודים. ברגע שאתה נשאב פנימה, זה כמו התמכרות. אתה לא מכיר משהו אחר ולא צריך משהו אחר".

עומר אור (צילום: באדיבות כאן 11)
"עומר היה רחוק מעולם הדת. הוא היה מוסיקאי מוכשר" | צילום: באדיבות כאן 11

עם הנישואין, החיבור החזק בין שוש ועומר החל להינתק. "לא יכולתי לדבר איתו. זה הגיע לכדי מריבות קשות. על כל דבר שאמרתי הוא השיב 'ברוך השם' או 'תודה לאל'. כשהתקשרתי להגיד לו מזל טוב בתאריך הלועזי,הוא כעס שאני מתקשרת ביום ההולדת של הגויים. הוא קרא לי כופרת בגלל שאני לא שומרת שבת. הפכתי לכל מה שלא טוב בעיניו. כשהבכור שלו נולד הוא העדיף לחגוג את הברית במועד שבו לא יכולתי להגיע.

"הרגשתי שאני לא מצליחה להגיע אליו, והתחלתי לכעוס על אשתו, שבמקום לקרב רק הרחיקה. היו פה ושם נסיונות לתקשר אך הם היו מאולצים ולא אמיתיים. כשבערב כיפור הוא התקשר וביקש סליחה, אמרתי לו שזו לא חוכמה לפגוע ואחר כך לבקש סליחה. בהמשך כתבתי מכתב לרב שלו, ואמרתי שאחת המצוות הכי חשובות היא 'כבד את אביך ואת אימך'. לא זכיתי ממנו לשום תשובה. פניתי גם לרב הראשי הספרדי, לקחו ממני את הפרטים והבטיחו לטפל בעניין, גם מהם לא שמעתי. נוצר בי כעס גדול על הדת ועל החרדים, שבמקום לקרב ולאחות את הקרעים, רק העמיקו אותם".  

שוש אור (צילום: באדיבות כאן 11)
שוש אור. "הרגשתי שאני לא מצליחה להגיע אליו" | צילום: באדיבות כאן 11

בינתיים משפחתו של עומר התרחבה ונולדו לו חמישה ילדים. את השניים הצעירים שוש כלל לא פגשה, ואת האחרים פגשה פעמים ספורות. "בפעם האחרונה הייתי בביתו בהרצליה עם שתי אחיותיו. הוא קרא לי לבוא לחדר, וביקש שלא אחבק אותו כשאנחנו יוצאים החוצה. כשניסיתי להבין למה, כי הרי לאם מותר לחבק את בנה, הוא אמר לי: 'השכנים לא יודעים שאת אימא שלי'. נעלבתי מאוד".

מאז עברו 5 שנים של נתק. "במידה מסוימת. הגעתי לנקודה שאי אפשר היה להמשיך ככה, חשבתי עליו כל הזמן אבל הרמתי ידיים. המשכתי לקוות שאולי פעם יתעשת ויבין. הרגשתי ממש שלקחו את הבן שלי, ואחרי כמה שנים החזירו לי אדם אחר ואמרו לי 'זה הבן שלך', אבל לא, זה לא הבן שלי. הבן שלי לא היה מתנהג ככה ומוותר על המשפחה שלו".

לדברי שוש, עומר הפנה גב לכל מה שהכיר, ולכל מי שהיה חלק חשוב מחייו. הוא ניתק קשר עם כל חבריו ועם שלושת אחיותיו, רק לאביו פנה כשהיה זקוק לעזרה. לדברי שוש, הניתוק מהמשפחה הגיע בעקבות שטיפות מוח שעבר. "אין לזה שום הסבר אחר. אני גידלתי את הילדים לאור ערכים של 'חייה ותן לחיות', לא להיות שיפוטי. זו הדרך שבה אני חיה ולכן קשה לי לקבל את ההתנכרות שלו".   

באחד הימים העלתה שוש פוסט לפייסבוק, שהתגלגל והגיע ליעל סילמן, אחת מיוצרי התוכנית "עוד ניפגש". היא קישרה בין שוש לבין יעל מזרחי (49) מירושלים, חרדית, אם ל-11 ילדים וסבתא לשישה נכדים.

"רואים אותנו כגוף שחור, אבל יש לנו הרבה גוונים"

מזרחי היא זו שליוותה את שוש במסע וניסתה לפתוח לה צוהר לעולם החרדי. "הבית שלי הוא מעין פסיפס חרדי וחילוני", היא מספרת. "יש לי שני ילדים שחצו את הקו וחזרו בשאלה, היום שניהם נשואים, אחד בהייטק והשנייה בפרקליטות, ושניהם יושבים איתנו בשולחן השבת יחד עם אחיהם האברכים, שרק לומדים תורה כל היום. עם כל השוני וחילוקי הדעות, עדיין אפשר לאהוב. בחברה שלנו יש גורמים שמלבים מתוך אינטרס לפלג וליצור שנאה. אם יעל ואני נצליח לגרום לעוד חילוני ודתי לתקשר זה עם זה וליצור מפגש בין העולמות השונים, אשרינו".

יעל מזרחי (צילום: באדיבות כאן 11)
יעל מזרחי. "אם הילד שלי היה מתנתק ממני לא הייתי עוזבת אותו והייתי הופכת עולמות" | צילום: באדיבות כאן 11

בין שלל הפעילויות והעיסוקים המגוונים של יעל, הכוללים את המופע "תאהבו אותי למען השם" בו היא חושפת את נבכי העולם החרדי, היא גם מארחת בביתה שבהר נוף צעירים ממכינות קדם צבאיות בסופי שבוע. "אני מאמינה שכדי להכיר אותנו צריך להגיע אלינו הביתה, ולא להיות ניזונים מהתקשורת. נוטים לראות אותנו כגוף אחד שחור אבל יש לנו הרבה גוונים. נוכחתי לראות שהמפגשים האלה מנפצים סטריאוטיפים".

יעל מספרת שהאמון שנוצר עם יוצרי הסדרה הוא זה שגרם לה להירתם למשימה. "אנחנו למודי כאפות מהתקשורת, אבל כאן זה החיים האמיתיים, זו לא סדרה". החיבור בין יעל לשוש דילג על שאלות של זהות ודת והגיע מהמקום המשותף לכל אם – הרחם. דיברתי לשוש כאם לאם. כשהילד שלי חזר בשאלה, לא ויתרתי לו, רדפתי אחריו ולא עזבתי. אם הילד שלי היה מתנתק ממני לא הייתי עוזבת אותו והייתי הופכת עולמות עד שהייתי מחזירה אותו אליי.

"מה קשורה פה הדת? בהתחלה יש כעס גדול, אכזבה, כאב, אחר כך באה ההשלמה. כשהתגייס לצבא, שמחתי. הבנתי שאהבה היא חזקה יותר והגעגועים מעל הכול ונצטרך ללמוד לחיות יחד. הכנסתי את החלום למגירה והשלמתי. נאלצתי להסתפק בפרקליטה מצטיינת בפרקליטות ובהייטיקיסט מבריק. אני ממש כועסת על עומר. רציתי לפגוש אותו ולתת לו על הראש, להגיד לו שהוא עושה פדיחות למגזר החרדי".

יעל הבינה שכדי להביא את שוש לעומר, היא צריכה לתווך לה את העולם שלו. "הכנסתי אותה הביתה בתור צופה מהצד לחיים האישיים שלי, למטבח, ולזוגיות שלי ושל בעלי, לשידוכים של הילדים ולדילמות שלי הנוגעות לילד המיוחד שלי. זו הייתה אחת החוויות הכי מיוחדות שעברתי, זה קידוש השם מבחינתי".

המסע של שוש הפך גם למסע של יעל, שבמהלכו הכירה לעומק את העולם החילוני וגילתה שיש הרבה מן המשותף בינה לבין שוש. "לי ולשוש היו שיחות הנוגעות רק לאימהות. מבלי לדבר על אמונה, גילינו שלשתינו יש טעם דומה בבגדים ואוכל".

באילו קשיים נתקלת במהלך המסע?

"לפעמים היה נראה לי שהם נופלים בקטנות. אמרתי לשוש, 'תחשבי שעומר לא חזר בתשובה אלא נהיה צמחוני. לא היית הולכת ומכינה לו מאכלים המיוחדים לצמחוניים?'. אבל זה ריקוד טנגו, צריך שניים. היו המון רגעים שנשברתי, כל כישלון ממש הפיל אותי, הייתי חוזרת הביתה ובוכה. לקחתי את זה ככישלון אישי שלא הצלחתי לתווך לה נכון. בסופו של דבר הבנתי שאולי גם אנחנו כחברה חרדית טעינו ואנחנו קצת אשמים. ראיתי את ההתנשאות שלנו על חילונים עם 'עגלות ריקות', ועל הדרך שבה אנחנו חושבים שהאור נמצא רק אצלנו. אבל האור לא רק אצלנו, ההבנה הזו הייתה מטלטלת מבחינתי".

איך יוכלו משפחות לשמור על קשר ולא להתנתק?

"למצוא את המשותף, את החיבור. יש דברים שהם מעבר לחוקי התורה והמצוות. צריך למצוא שבילים, ולא ייתכן שיש רק דרך אחת. כשהבן שלי חזר בשאלה אמרתי לעצמי: תני לו להגיע עם הג'ינס הקרוע, עם הנרגילה, ובלי כיפה. אם את רוצה לא לאבד אותו, זה לא העסק שלך. יש הרבה מעבר לחצאית הקצרה, ופשוט תשימו פס על הסביבה".

שוש, איזה ערך נתן לך המסע?

"יעל הראתה לי שיש גם חרדים אחרים. אורח החיים שלהם שונה משלנו, ההתייחסות למשפחה ולילדים שונה. אלוהים הוא מעל הכול. אני לא יכולה לקבל את התפיסה שלהם. אבל אני מעריצה אותה על ניהול הבית, הילדים, והדרך שבה היא משלבת גם את העולם המקצועי. יעל היא סמל ומופת לחיבור ולדרך שבה זה צריך להיות. אם עומר שלי היה ככה, לא הייתי צריכה לצאת למסע הזה"

"באתי עם לב קשה וזה ריכך ופתח אותי לנסות ולהקשיב. לא חייבים להסכים, אבל כן חייבים לכבד אחד את השני, ליצור דיאלוג ודו שיח, ולמצוא את הדרך להתקרב. עם זאת, לטנגו צריך שניים, ואי אפשר שרק צד אחד ינסה, והצד השני יישאר מבוצר".

מה היית ממליצה למשפחות שבהן אחד הילדים חוזר בתשובה?

"לא לוותר על הילד, לא משנה מה קורה, כי זה הילד שלך".