ארבע גופות חטופים חולצו מרצועת עזה על ידי כוחות צה"ל: רון בנימין, עמית בוסקילה, שני לוק ואיציק גלרנטר זכרונם לברכה. שי בנימין, בתו של רון, גילתה כי אביה נרצח בגלל השמועות שרצו בטלגרם, עוד לפני הבשורה הרשמית מקציני צה"ל.

"גילינו את זה מהטלגרם. השמועות הגיעו אלינו. אנשים שלחו לנו: 'תראו מה אומרים בטלגרם'. זה מאוד מטלטל לגלות את זה ככה", אמרה שי הבוקר ל"חדשות הבוקר", "זה מאוד אכזרי. אני לא מאחלת לאף אחד לגלות שהיקיר שלו נרצח בדרך כזאת. אחר כך הגיעו אלינו הקצינים ובישרו לנו את הבשורה".

"זה היה מאוד קשה ללמוד את זה משמועות. אני רוצה לפנות לכל העם - אל תתנו לזה יד. אף משפחה לא צריכה לעבור את הדבר הזה. לא הגיע לי ללמוד שאבא שלי מת משיחות טלפון של אנשים, משמועות שרצות. זה לא מכבד. אנחנו עם הרבה יותר חזק מזה".

איך את הבוקר?
"זה לא קל, הידיעה הזאת. זה ממש לא מה שציפינו לו. שבעה חודשים נלחמתי, התראיינתי מלא, דיברתי בכל מקום ועשיתי כל מה שאני יכולה כדי להחזיר את אבא שלי הביתה. לא ציפיתי שכך הוא יחזור, בארון. ציפיתי לחיבוק מרגש, לאיחוד בבית החולים. זה קשה. אני בן אדם מאוד ריאליסטי, אבל ברגע שאמרו - אז אמרו, לא היה צל של ספק, במיוחד כשגם איציק ועמית נחטפו מאותו האזור שאבא שלי נחטף בו. זה היה מאוד מובן".

את יודעת לספר מה קרה לאבא באותו יום ואיך הוא נרצח?
"לא כל כך נכנסתי לזה, אני גם לא צריכה לדעת יותר מדי. אני רק יודעת שהוא לא סבל, וזה מה שחשוב. הוא לא סבל 200 יום בשבי, זה מרגיע את הנפש באיזשהו מקום. יש המון סיפורים על חטופים שהיו שם הרבה זמן ונרצחו, כמו אלעד קציר ויוסי שרעבי זכרונם לברכה. זה מקל באיזושהי צורה לדעת שהוא לא סבל בזמן הזה ושזה קרה כבר ב-7 באוקטובר. הייתה תקווה, ממש ציפיתי שהוא יבוא, אבל לפחות יש לנו סגירת מעגל, יש לנו את הסוף הזה. יש המון אנשים שאין להם קבר ולך תדע מתי הממשלה תביא את הגופות שלהם. לפחות זכינו לזה. אני רוצה להגיד תודה לחיילי צה"ל שסיכנו את עצמם והביאו את אבא שלי לקבורה בישראל. זה ממש לא מובן מאליו מבחינתי שחיילים מסכנים את החייהם שלהם בשבילנו".

איך השתנית מהשי שהיית לפני שבעה חודשים?
"אין ספק שהתבגרתי. החיים שלי הלכו ל-200 אלף כיוונים שונים. אני ממש לא אותה שי שהייתה לפני. תמיד הייתי בוגרת, אבל היום אני מרגישה בת 50. יש לי ניסיון בהרבה דברים שבחיים לא חשבתי שיהיה לי ניסיון בהם, כמו להתראיין מול מצלמה, לנאום מול מאות ואלפי אנשים, לדבר באנגלית עם אנשים מאוד חשובים. היום מבחינתי זה בקטנה. עשיתי הכל מהכל. אלה דברים שאת מגלה על עצמך רק ברגעי משבר. את יוצאת חזקה יותר מהמצבים האלה. שמחתי לגלות בעצמי תכונות שלא הכרתי לפני. פתאום אחזור לחיים שלפני 7 באוקטובר, יהיה לי זמן להתעסק בשי. שבעה חודשים לא התעסקתי בעצמי בכלל. היה לי דבר אחד בראש, שזה אבא שלי והחטופים. עכשיו יהיה לי זמן לטפל בעצמי, שזה מאוד חשוב. אפילו שאנחנו כבר לא משפחה של חטוף, אנחנו חלק מהמאבק הזה. אני לא הולכת לשום מקום וממשיכה להילחם עד שכולם חוזרים. אין דבר יותר חשוב מלהחזיר את החטופים, כל העם צריך להבין את זה".

את רואה את עצמך כמי שתיכנס לתפקיד ראש המשפחה?
"חד משמעית. בתקופה הזו הייתי ראש המשפחה, דאגתי לאמא שלי ולאחותי, וזה לא הולך להיעלם. מעכשיו נהיה שלושתנו ביחד כל החיים, חזקות כמו אבן ביחד. לא ביקשתי את התפקיד הזה, אבל אני מרגישה שאני מספיק חזקה בשביל לעשות אותו. אין ברירה אלא להמשיך הלאה. כל מה שהוא היה רוצה זה שנהיה מאוחדות ושמחות, שלא ניפול בעצב. אעשה כל מה שאני יכולה כדי שכולנו נרים את הראש ונעבור את זה ביחד, נעשה את מה שהוא הכי רצה - שנהיה מאושרות, שנטרוף את החיים ונהנה".