התמודדות עם גירושים – פירוק הזוגיות והתא המשפחתי – היא ארוכה, סבוכה וכואבת. כל קונפליקט בתהליך מקבל מימד נוסף ומורגש ביתר שאת כשבתמונה מעורבים גם ילדים.
איך מסבירים לילדים על הבתים הנפרדים, הסדרי הראייה ובני הזוג החדשים? איך מתנהלים בחגים, ימי הולדת ואסיפות הורים? איך מתמודדים עם בעיות התנהגות או התדרדרות בלימודים? ואיך מבהירים לילדים, שתמיד נישאר אבא ואמא?
בתכניתה החדשה, מיכל דליות מעניקה כלים לזוגות גרושים כיצד לנהוג עם הילדים ולהתמודד עם המציאות החדשה. מיכל שומעת מהורים על הקשיים, המרחק הפיזי מהילדים, המשבר הנפשי והכלכלי ומדריכה אותם כיצד לשתף פעולה למרות היותם הורים גרושים. מיד לאחר התכנית הראשונה השיבה איריס בראון נאמן, פסיכולוגית ויועצת בצוות של מיכל, לשאלות הגולשים בפורום תפוז. ריכזנו כמה תשובות נבחרות.
אנחנו חלוקים בעניין הסדרי הראייה
נתי: אני ובעלי מתגרשים ויש לנו ילד בן שנתיים וחמש. אנחנו מאוד חלוקים בעניין הסדרי הראייה, בעלי רוצה יומיים בשבוע עם לינה, וכל סוף שבוע שני. אני חושבת שזה ממש הרבה, הילד עוד פיצי, הוא צריך אותי. אני ממש רוצה שיהיה לו קשר טוב עם אביו, אבל אני חושבת שזה צריך להיות הרבה יותר הדרגתי - להתחיל בלי שינה בכלל, ולאט לאט להגיע לשינה (נגיד תוך חצי שנה) כשבסופו של דבר בסיום התהליך הוא יישן אצלו פעם בשבוע וכל סוף שבוע שני. ואז בהמשך נגיד בגיל 5/6 אפשר יהיה לדבר על עוד לילה.
האם זו בקשה מוגזמת? האם נהוג אחרת? האם לדעתך יש הסדר עדיף? נכון יותר?
איריס בראון נאמן: למה הדרגתי אצלו ולא אצלך? הוא האבא של הילד, זה לא איזה בייביסיטר. לי נראה שזה הוגן לגמרי להסכים לבקשת האב. אם אביו של הילד חושב שזה נכון עבורו תקפצי על המציאה. יש לילדייך אב מקסים שלא מפחד להיות לבד עם ילדיו. זה לא מובן מאליו. ייתכן שאת זאת שצריכה את ילדך ולא הוא אותך. זה אכן לא פשוט ביום בהיר אחד להישאר לבד. נסי לבנות את חייך החדשים ותלמדי ליהנות מהימים הפנויים ולהגיע רעננה ומלאת געגועים לילדייך. בהצלחה.
גרושתי ממרידה את הילדים נגדי
תמיר: אני עם גרושתי בהליכי גירושין ויש לי בת זוג. גרושתי ממרידה את הילדים נגדי ונגד בת זוגתי. היא מכניסה פחדים לילדים שנמצאים בחזקתה. היא מנהלת שיחות נפש עם ילד בן 11. היא לא עומדת בהסדרי ראייה שקבע בית המשפט. אני כל כך מיואש. היא רוצה להילחם נגדי במשפטים ולא רוצה להגיע איתי להסדר לטובת הילדים אלא משחקת איתם. יש לנו ארבעה ילדים בגילאי 11,8,7 ושנה וחצי. הילד בן 8 מאוד מחובר אליי והוא מגיע אליי ונהנה בחברתי ובחברת בת זוגתי, אך כל פעם שאני מתחנן לעשות איתם משהו בחגים או בחופשות היא עושה הכל כדי לטרפד את המפגש. הילד בן ה-11 לא רוצה לבוא אליי בנוכחות בת זוגתי הוא בא אליי רק כשצריך לקנות משהו. הילד בן ה-7 מדבר במילים שלה, למשל "גם אם תביא לי ארמון או מגש של כסף לא אבוא אליך כל עוד אותה איתה". זה לא המילים של ילד בכיתה א'. איני יודע איך לפעול ואיך זה שכל הכח אצלה ואיני יכול לעשות כלום. מה לעשות?
איריס בראון נאמן: שלום תמיר, זה ידוע שבענייני גירושין וילדים הגברים מופלים לרעה. זה נשמע שאשתך לשעבר ממש לא מתנהגת בכבוד כלפיך וכתוצאה מזה היא אינה מכבדת את ילדיך. האין דרך כלשהי להאיר את עיניה ולהסביר לה שהיא עושה נזק עצום לילדיה שלה? אולי אפשר לקבוע פגישה עם גרושתך ולהסביר לה שטובת הילדים מעל הכל ושהיא פוגעת בעיקר בהם? כנראה שאשתך פגועה מאד מהליך הגירושין. כנראה שהיא פגועה מזה שיש לך בת זוג. תנסה, אם זה אפשרי, כמובן, לדבר אל ליבה, באמפטיה, בהבנה לקשייה, בהבנה לדברים שהיא עוברת עכשיו. אתה יודע, בשביל מלחמה צריך שניים. אולי אם תניח אתה את הנשק ורק תביע אמפטיה לקשייה בסופו של דבר היא תבין שאין לה עם מי להלחם ושלמעשה היא פוגעת בילדיה. בהצלחה.
מה אומרים לילדה שאביה לא רוצה לראות אותה?
נורית: בתי בת 4.5. אני ואביה גרושים 4 שנים. הילדה רואה אותו פעם בשנה כשהוא מחליט להיפגש עמה. מה אומרים לילדה בגילה מדוע אביה לא מגיע? איך להסביר לה שהוא לא מעוניין?
איריס בראון נאמן: מדוע אביה לא רואה את בתו? האם זה בגלל שהוא לא מעוניין או שיש עוד סיבה? אם זה בגלל שהוא לא מעוניין נראה לי שאפשר להמציא שקר לבן לבתך כדי שהיא תוכל לחיות איתו בשלום.
מה עושים כשהילד מעדיף את ההורה השני?
עזריה, מנהל פורום משפחות מורכבות: הורים גרושים, ילד עובר בין שני הבתים, ומשדר שהיה מעדיף להיות בבית השני. ביציאה מבית האם, צועק ובוכה שלא רוצה ללכת לאבא.
בבית של אבא מבקש שלא יחזירו אותו אל אמא. במהלך סוף שבוע אצל אבא מבקש שוב ושוב שיחזירו אותו אל אמא ומתקשר אליה כל כמה דקות. בבית ההורה האחד מספר הילד כמה רע לו בבית ההורה השני וכו' וכו'.
ממה זה נובע, ובעיקר - איך מתמודדים עם זה? תודה מראש על התייחסותך הכוללנית, כי כאמור לא מדובר כאן על מקרה פרטני מסויים אלא ריכוז שלי מפניות רבות ושונות של גולשים במהלך השנים.
איריס בראון נאמן: אני יודעת שלפעמים צריך לתת תשובות כוללניות, קצת קשה לי כי אני חושבת שכל אחד הוא עולם ומלואו וכל מקרה קשור בכל כך הרבה משתנים. אבל אנסה בכל זאת. מצב שבו ילד להורים גרושים המעדיף הורה אחד על פני השני יכול לנבוע ממצוקה אמיתית שנובעת מכל מצב הגירושין עצמו ולאו דוקא למילים הספציפיות שהילד אומר. כלומר, חייו המוכרים לו התפוררו והתמוססו. הילד נמצא במצוקה נוראית ואינו יודע לאן להפנות את מצוקתו. הוריו, האנשים שעליהם סמך יותר מכל אכזבו אותו. הקרקע נשמטת מתחת לרגליו. ייתכן שזו הדרך בה הילד מביע את מצוקתו.
בדרך כלל ההורים בתקופה זו חלשים מתמיד, אכולי רגשות אשם, ואז ההתנהגות הזאת נופלת על קרקע פוריה. וכדור השלג מתגלגל. להתעקש? לשכנע? להיכנע? זה כבר באמת תלוי מקרה, תלוי אופי ותלוי התנהגות. לפעמים נכון יהיה לשחרר, לפעמים לא. התשובה לשאלה טמונה בתקשורת עם הילד. ביכולת של ההורים לא לפחד מהמניפולציות, לא להתרגש, לא להיעלב ולדבר עם הילד ולשאול אותו מה באמת היה רוצה. לפעמים בתקופה זו הכל נראה גורלי כל כך וצריך לזכור שהכל יכול להשתנות. שלפעמים צריך תקופת ריפוי וצינון ושום דבר אינו סופי ומוגמר. בכל מקרה, בהכללה, ההורים צריכים לזכור שילדם פגוע ואוהב אותם וזקוק להם יותר מהכל והם צריכים להיות המבוגר האחראי בשטח ולא להיעלב ולהגיב מתוך חוזק ולא מתוך חולשה.
הילה: בן זוגי ואני עתידים לעבור לגור יחד בקרוב. יש לו שני ילדים, אחד בן 7 והשנייה בת שנה וחצי, וגם לי, האחד בן ארבע והשני בן שנתיים.
יש לי כמה שאלות:
1. שני הילדים הגדולים מחכים כבר לרגע שנעבור לגור יחד. הפחד שלי הוא איך לתכנן את המעבר בכדי להימנע עד כמה שניתן מעימותים שניתן למנוע.
2. הבן הבכור שלו לא ממש אוהב את הבן הצעיר שלי (לא ברור לנו למה, וגם הוא לא ממש מסביר, מעבר לזה שהוא מציק לו). מה ניתן לעשות בכדי שהקושי לא יחמיר כשנגור יחד מעבר לכך שהם לא יהיו באותו חדר?
3. ילדי נמצאים בבית 4 לילות בשבוע וילדיו 3 או 4 לילות בשבוע, כך שרוב הזמן כל הילדים יהיו בבית, אך התכנון שלי הוא שכל זוג ילדים יקבל ערב נטול אחים חדשים פעם בשבוע, האם זה נכון בכלל?
איריס בראון נאמן: שלום הילה, קודם כל תתחדשי על הדרך החדשה בחייך. אני מאחלת לך אושר והצלחה. אני מבינה את החששות שלך מהמעבר, אולם לא כל דבר בחיים אפשר לתכנן מראש. מצד אחד יש את הציפייה שהילדים יסתדרו ויהיו חברים טובים ומצד שני הפחד. אם הם לא יסתדרו? אם הם לא יאהבו אחד את השני? אם הם יריבו? אם הם יקנאו? אם הם ידרשו תשומת לב מוגזמת? ובכלל, מה יהיה?
ובכן, הילה, כמו כל דבר בחינוך דרושים כמה דברים. להיות קשובים אליהם ולצרכיהם, להבין שהסיטואציה מאוד לא פשוטה עבורם, אך יחד עם זאת, לא לרחם ולא להגיב אליהם בתחושה של רגשות אשם. ואם ילדו לא אוהב את ילדך, זה בסדר. אינך יכולה לשלוט בכך. כל עוד הם מכבדים אחד את השני אינך יכולה להכריח אף אחד לאהוב אף אחד. תשחררי. תשחררו. אולי אם לא תתייחסו לזה הם ילמדו להכיר אחד את השני. ואולי לא, וזה גם בסדר.
דבר נוסף שחשוב זה לדבר. תסגלו לעצמכם שגרה של דיבור רגשות. ספרי לילדייך מה את מרגישה, את הקשיים שלך ושלכם (כמובן בהתאם לגיל הילדים) ודברו על מה שקורה כל הזמן כדי שתוכלי להגיב בזמן אמת. לפעמים אנחנו מתכננים דברים אבל המציאות חזקה מאיתנו. דעי להיות קשובה. ודבר אחרון - הומור. תלמדו לצחוק על הסיטואציה ולהשתמש בהומור ככלי חשוב להתמודדות.
בנוגע לשאלתך האחרונה, אני חושבת שזה רעיון נהדר. אם כל אחד מהם יקבל יום ללא אחים אפשר יהיה להקדיש יותר זמן ותשומת לב, לדבר בפרטיות ולתת להם עד כמה שניתן את תחושת המשפחתיות שהיתה ואיננה עוד. המון המון בהצלחה לכם.
לא זמן טוב לגמילה מחיתול ובקבוק
שירי: זוג חברים טובים שלי מתגרש, ויש להם ילד מתוק בן שנתיים וחצי. לאחרונה, גם כחלק מהשלב ההתפתחותי בו נמצא, ואולי גם בתגובה לשינוי שאותו הוא עובר החלו קשיים בהירדמות בלילה, והוא אף החל להתעורר באמצע הלילה פעם-פעמיים לבקבוק. אימו מרגישה שהילד צריך אותה עכשיו יותר מתמיד. איך אפשר להביא אותה למצב בו היא מרגישה שהיא לא "נוטשת" אותו, ויחד עם זאת ממשיכה להציב גבולות ולשמור על השגרה.
בנוסף, אוטוטו יגיע שלב הגמילות: טיטולים ובקבוק. איך עוזרים לו לממש את הבשלות ההתפתחותית שלו ולהיגמל מבלי להעמיס עליו רגשית שינויים רבים מידי?
איריס בראון נאמן: אכן הילד עובר שינוי במשפחה והוא זקוק לאמו (אינני בטוחה אם יותר ממקודם, אולי באופן קצת שונה). אני מצטטת מדבריך: "איך אפשר להביא אותה למצב בו היא מרגישה שהיא לא נוטשת אותו?". תשובתי היא שכדאי שהיא תבין זאת ויפה שעה אחת קודם! מתוך רגשות האשם שלה היא פועלת כרגע ומתוך כך היא מרגישה צורך לתת לו בקבוק בלילה או להוציא אותו מהמיטה או כל דבר אחר, וכמובן שהיא שוגה ומסגלת לו הרגלים חדשים שאחר כך יהיה קשה למגרם.
יותר מכך, היא מעבירה לבנה מסר שגוי שכנראה שהוא מסכן ולכן היא תפנק אותו יותר מתמיד בתקופה זו. זה כמובן יכול לגרום לו ללמוד להפוך לילד מניפולטור, מפונק ותחמן (הרבה ילדי גירושין הופכים לכאלה בגלל רגשות האשם של הוריהם). בקיצור, אמרי לחברתך שהיא אינה נוטשת את ילדה אלא את אביו. שהילד יקבל שני בתים כנראה טובים מהאחד שהיה. שאין צורך להרגילו ברגלים שאינם טובים. הרבה חום ואהבה וחיבוקים במהלך היום, ובלילה ישנים. נראה לי ששלב הגמילות מטיטול ובקבוק עדיף שיידחה עד שהילד יהיה במצב יציב. עדיף לחכות קצת מאשר להיכנס עכשיו לענייני גמילה לא מוצלחים. בהצלחה.
להזמין את הגרוש לחתונה?
מ': הבת שלי מתגרשת ואחיה עומד להתחתן. האם אני יכולה להזמין לחתונה את ההורים של הגרוש והגרוש, למרות שהבת שלי הודיעה שהיא לא רוצה שהגרוש יוזמן? איך מתנהגים?
איריס בראון נאמן: אתם יכולים להזמין את ההורים של הגרוש, ולכבד את בתכם בזה שלא תזמינו אותו. ושיהיה מזל טוב.
כיצד מקבלים החלטות משותפות בענייני הילדים?
א': שלום, אני גרוש שנה וחצי עם 3 ילדים. המשמורת נמצאת אצל גרושתי (כמקובל). לאחרונה נוצר מתח סביב השאלה באילו תחומים יש לה סמכות להחליט לבד החלטות שנוגעות לילדים והיכן צריך לקבל החלטה משותפת.
1. האם יש הנחיות ברורות של החוק או קווים מנחים אחרים מקובלים או מומלצים?
2. בתחום האפור (שתמיד יתקיים כך או אחרת) - מה אני יכול לעשות אם התקבלה החלטה חד-צדדית ללא התייעצות או בניגוד לדעתי?
איריס בראון נאמן: שלום לך, אני ממש לא יודעת לגבי החוק ומה הוא אומר. כדאי להתייעץ עם עורך דין שמתמחה בגירושין. לגבי השאלה השנייה, נראה לי שזה תלוי מקרה. כלומר, מתוקף העניין שהילדים חיים עם אמם אני מתארת לעצמי שהיא מקבלת החלטות מכח האינרציה של החיים, ולא תמיד היא מתייעצת איתך, אולי אפילו בלי לשים לב שעשתה זאת. אתה צריך להחליט עם עצמך קודם כל, על מה אתה מבליג, על מה אתה לא מתפשר, מה אתה מוכן להבין ומה לא. אחרי שתדע איפה אתה עומד דבר איתה (אני מקווה שאתם ביחסים טובים המאפשרים קבלת החלטות משותפת). כשאתה פונה אליה קודם כל תגיד לה שאתה מבין את העומס שיש עליה, את הקשיים. תהיה אמפטי. אחר כך תדבר על הרגשות שלך ותספר לה כמה קשה להיות מנותק ולא שותף לקבלת ההחלטות בחיי הילדים. אולי כך תצליחו להגיע לעמק השווה לגבי התייעצות וקבלת החלטות. בהצלחה.
>> רוצים לדעת עוד? צפו בפרק המלא מתכניתה של מיכל דליות "תמיד נישאר אבא ואמא"