בני אדם אוהבים מתנות, והרבה. זה משמח, זה מפצה, זה מצ'פר וזה הכי טבעי שאנחנו רוצים את זה. וכמו שאנחנו אוהבים אותן – גם הילדים שלנו אוהבים אותן ובצדק. השאלה היא מה קורה כשהמתנות והפרסים הופכים להיות כלי משחק ונכנסים כמניפולציה שגרתית בדרך חינוך הילדים שלנו?
לרגל יום מתן המתנות הבינלאומי (כן, יש יום כזה!), שוחחנו עם קרן ארצי, מנחת הורים ומשפחה במכון אדלר, שסיפרה לנו קצת על המקום של המתנות בגידול הילדים ועל הדרך הנכונה להיעזר בהן. ספוילר: כמו הרבה דברים בחיים, גם כאן הסוד הוא באיזון.
"הסכמים והבטחות של משהו מתוק בבוקר כתנאי להקפדה על שעת שינה, קשת לשיער על שקט תעשייתי, צפייה בעוד פרק על צחצוח שיניים, ג'ינס חדש על סידור הארון ואפילו דגם האייפון החדש ביותר בתמורה לעוד מאייה בתעודה – יכולים להפוך לשיטה חינוכית בולמת, כזו שעלולה לפגוע במטרות ההוריות שלנו ובתחושת השייכות של הילדים שלנו", מסבירה ארצי, "כשאנחנו מחברים בין חיבה או חיזוק של התנהגות רצויה לפרס, עושים שימוש יתר במתנות ומחברים בין קבלתן לעמידה בציפיות או בדרישות שלנו – אנחנו ממשיכים להיות אלה שאוחזים בשלטר ומצמצמים את האפשרות של הילדים שלנו להתנסות, לטפח עצמאות וללמוד לקחת אחריות על הבחירות שלהם ובעיקר, להרגיש טוב עם עצמם".
לדבריה של ארצי, הורים רבים אומרים ששיטת המתנות פשוט מצליחה להם, ובמה שעובד לא נוגעים, אבל למעשה הורות היא משימה לטווח ארוך. "גם אם ב'כאן ועכשיו', הילדים נשמעים לדרישה או לציפייה שלנו בתמורה לפרס או לתשורה המובטחים – זה פוגע בול, אבל לא בול בנקודה שמבטיחה להם צמיחה, תחושת ערך טובה ועניין בחברה", היא מדגימה, "כמי שמגדלים את המבוגרים של המחר, כשאנחנו מתבוננים בגישת החינוך הרווחת בבית שלנו – עלינו לשאול את עצמנו אם אנחנו מכוונים לגידול של אנשים צייתנים, מרצים (את הסביבה) או תובעניים, כאלה שיעשו כל מה שאומרים להם או שיצפו לתגמול מיידי על כל פעולה".
ביטול עצמי או עלייה בדרישות
בואו נעשה לרגע זום-אאוט. מי שמורגל לדינמיקה משפחתית של "עשיתי-קיבלתי" יעלה את רף המתנות כתנאי לעשייה או לשיתוף פעולה ככל שהדרישות ממנו יגדלו, וכשהילדים מתבגרים – הדרישות מתגברות.
התנהלות כזו עלולה להוביל את הילד לגבש בעתיד תפיסת עולם לפיה החיים אמורים לעמוד בציפיות שלו כל הזמן, או לחילופין להשאיר לו את העמידה בציפיות האחרים כברירת מחדל תוך ביטול עצמי ופגיעה ביכולת ההתבטאות הייחודית שלו. זה יכול לקרות מול המורים, המפקדים ואפילו המנהלים בשוק העבודה בבגרותו. "כיוון שהעולם בחוץ לא ממש מבטיח לילדים שלנו חיים מושלמים – אלה שחונכו דרך לוחות של מדבקות, כסף על כל עזרה בבית ומתנות כתנאי על תעודות טובות, יחפשו שבח או רווח על כל מאמץ וכשזה לא יבוא הם יחוו הרבה תסכולים ואכזבות", מוסיפה ארצי, "ילד שיוותר על הייחודיות האישית כדי להיענות לציפיות ולדרישות החברה יסבול כנראה מתחושת שייכות נמוכה, ימעט לקבל החלטות בעצמו מתוך חשש שיעשה את הבחירות הלא נכונות וירגיש מוערך רק לפרקים כשיקבל פידבק חיובי ומיידי מהסביבה".
אז איך בכל זאת נגדל ילד תורם ומועיל המרגיש בעל משמעות וערך ומבין שיש לו תפקיד בעולם? ארצי משתפת אותנו בשבעה כללי ברזל שיסייעו לנו לתמרן בין הרצון שלנו כהורים לצ'פר ולתגמל, לבין הרצון לשמור על טובת הילד ולגדל אותו להיות האדם שהוא:
- ציפיות מותאמות – דאגו שהציפיות שלכם מהילד לא נמוכות אבל גם לא גבוהות מדי. זכרו כי תמיכה הורית שמכירה בצרכים ההתפתחותיים של הילד, תעביר מסר של כבוד ושוויון ולא תצריך מכם הבטחה של פרסים ומתנות כתנאי לשיתוף פעולה.
- תנו בחירה היכן שאפשר – ברגע שתטפחו עצמאות ואחריות אצל הילד שלנו, תעניקו לו תחושת מסוגלות ותגרמו לו להרגיש שהוא שווה ויכול.
- שתפו את הילד בחוויות וברגשות שלכם - התייעצות עם הילד והכנסתו למעגל ההחלטות בעניינים הקשורים אליו, בעניינים משפחתיים ובענייני סיוע במטלות הבית – יבססו את תחושת המשמעות וההעצמה שלו.
- תקשורת מקרבת ומחברת– השתדלו לתקשר עם הילד בגובה העיניים ולא בהנחתת פקודות. התנהלות כזאת תחזק את היחסים בבית ותזמין את הילדים להביע דעה ולהיות שותפים בשגרת החיים המשפחתית.
- עודדו גם על הצלחות קטנות, על כוונות טובות ומאמץ – הקפידו על ציון לשבח על התנהגות חיובית ורצויה וגם על תגובה פרופורציונלית לכישלון – כך תמלאו לילד את מאגר הכוחות הפנימי, תאפשרו לו להאמין בעצמו ותתנו לו את הדחיפה להמשיך לנסות.
- מודלינג הורי – מודלינג הורי של עשייה זה למען זה ולמען זולתנו הוא חשוב מאוד מכיוון שהעוצמה שלנו טמונה ביחד – כך תעשו הרבה מעבר למילים ותעזרו לילד להפנים את האמונות והערכים המשפחתיים.
- חוקים ברורים, הגיוניים וידועים מראש – שימו לב שחוקי הבית חלים על כל בני הבית באופן גורף וכך יאפשרו לילד לגדל מצפן ערכי פנימי ולייצר גבולות אישיים. בצורה כזאת הוא יבצע מטלות או יפעל בהתאם לקוד החברתי-מוסרי בבית גם כשלא יהיה לידו אף אחד ולא רק בנוכחות הסמכות.
שמירה עקרונות אלה תוכל לחזק את תחושת השייכות של הילד למשפחה ולחברה ויגרמו לו לרצות לשתף פעולה לא מתוך תנאי או המתנה למתנה אלא מתוך כבוד הדדי, תקשורת מקרבת ואהבה. קחו בחשבון ששינוי הגישה החינוכית מכזו המתבססת על הצבת תנאים ומתנות לכזו המתבססת על עידוד, תקשורת ושיפור היחסים – ייקח זמן. זה תהליך שדורש סבלנות, עקביות ואמונה בדרך אבל הוא מאפשר לנו להבריא את הצורך הפסיכולוגי הבסיסי של הילד שלנו ולכוון רחוק יותר.
ואחרי כל זה, אנחנו כאן כדי להזכיר שאין שום דבר רע במתנות, אבל יחד עם זאת חשוב לשים לב שהן נשארות בתחום המהנה והמשמח, ולא ככלי חינוכי שמכניס אותנו למלכוד בלתי נגמר ותלות ברצונו הרגעי של הילד או במשא ומתן על כל בקשה.