_c.jpg "אבות במשרה מלאה - משפחת דהרי - יוסי ונגה (צילום: תומר ושחר צלמים)")
כשהיינו קטנים, אי-אז בשנות השבעים או השמונים, היה לרובנו טקס קבוע: אחרי שאמא היתה קוראת לנו מהחלון במשך שעה, עלינו הביתה ממשחקי החצר בשכונה וחיכינו בקוצר רוח שאבא כבר יבוא מהעבודה ונוכל לאכול יחד ארוחת ערב. אמא היתה כמובן בבית כי חזרה מוקדם מהעבודה או משום שהיתה עקרת בית. היא היתה האחראית על הבישולים, הניקיון ועלינו כמובן. הזכר בבית היה המפרנס. זה היה התפקיד שלו ולא היתה פה שאלה בכלל.
בפאסט פורוורד חד לעשור השני של המילניום, נראה שהפטריאכליות המסורתית הזו היא כבר לא מה שהיתה. היום הרי נדיר למצוא נשים לא עובדות או אבות רגישים ומחוברים שלא משתתפים בגידול הילדים. אולם ביניהם אפשר למצוא גם זן חדש, נדיר ומוגן - האבות שנמצאים בבית ומנהלים אותו ביד רמה. לעתים יש להם גם עבודה בחוץ, אבל הם מקבלים על עצמם להיות המטפלים העיקריים. הם אחראים על משק הבית ועל הילדים כולל האכלה, איסוף, חוגים, לימודים וחברים. הכולל כולל הכל, ובמילים אחרות אבות ניו אייג' דה-לוקס.
"לי יש יותר סבלנות"
כשאלינור, רעייתו של שוקי הראל (39), מעצב גרפי ובעל סטודיו לעיצוב Active Design מפתח תקווה, ואמם של נועם (7) וזיו (4), מגיעה הביתה בערב אחרי יום עבודה ארוך, היא לא מודאגת מכך שהבית יהיה מבולגן או ששיעורי הבית לא יהיו מוכנים עדיין. בפתח הדלת היא פוגשת את בן זוגה שבילה את כל אחר הצהריים עם הילדות וגם דאג שהבית יהיה מתוקתק. כן, הוא עובד, אבל נמצא בבית יותר, זמין כמעט לכל קריאה.
"אלינור עובדת בחברת 'טבע' וצריכה לתת יותר שעות. אם היא יוצאת מאוחר היא תחזור בהתאם. מכיוון שלי יש עסק עצמאי אני יותר גמיש", מספר שוקי.
איך נראה סדר היום שלך?
"אלינור יוצאת מוקדם, ולכן בכל בוקר אני מארגן את הבנות ומוציא אותן לגן ולבית הספר, ואחר כך יוצא לעבודה או לפגישות. בשעות אחר הצהריים אני מוציא אותן מהצהרון, כשפעם-פעמיים בשבוע הוריי עושים זאת. כשמגיעים הביתה אני בודק בפורום האינטרנט של בית הספר מה היו שיעורי הבית ועושה דאבל צ'ק. אם הכל בסדר והיא כבר הכינה בצהרון, אנחנו מכינים את הילקוט למחר, אבל אם לא, אנחנו עוברים יחד על החומר. אחר כך אנחנו אוכלים משהו קל ומארחים חברות או הולכים אליהן ולפעמים יורדים לגינה ולחוגים. אלינור חוזרת בסביבות שש-שבע בערב, וכדי להקל עליה אני דואג לזה שהאוכל יהיה מוכן ושהבנות יהיו רחוצות".
שוקי מקפיד על ארוחת ערב משותפת נינוחה ומשקיע במזון לגוף כמו גם לנפש. "אני אוהב לבשל ולחשוב במשך היום על מה שאכין להן מאוחר יותר. חשוב לי לגוון, ולכן ארוחת הערב לא תסתכם בירקות וביצה. בכל יום אוכלים משהו אחר, אך תמיד יהיה סלט מושקע כי זה מזין וחשוב. הבנות לא אכלניות גדולות ולמדתי שברגע שהארוחה מעניינת ולא מחופפת, הן ישמחו לשבת יותר, ולכן אני מקדיש לכך זמן. בנוסף, הנהגנו שיחה שבה כל אחד מספר על משהו טוב שקרה לו היום. זה עוזר להן להיפתח, והשיתוף הזה עוזר לי לדעת מה עובר עליהן, עם מה הן מתמודדות בחוץ".
אתה נשמע מאד סבלני. רוב האמהות כבר מטפסות על הקירות בשעות האלה.
"נכון, יש לי סבלנות ולכן עדיף שאני אעשה את רוב המטלות עד שאלינור מגיעה. אני משתדל לארגן הכל כדי שיישאר לנו זמן איכות לסוף הערב, ואוכל למשל להקריא להן סיפור. למרות שנועם יודעת כבר לקרוא היא מעדיפה שאני אעשה זאת".
_c.jpg "אבות במשרה מלאה - משפחת דהרי - יוסי ואמיר (צילום: תומר ושחר צלמים)")
"האמהות האחרות מאוד מעריכות"
הדבר הטבעי ביותר מבחינת כל אמא כמעט הוא להרים טלפון לאמא אחרת מהגן או מהכיתה ולהזמין את הבת שלה. אצל שוקי התהליך קצת שונה.
"ברוב המקרים הקשר נוצר קודם כל עם אלינור. הן אוטומטית מתקשרות אליה, אבל בסופו של דבר מגלות שכדאי לדבר איתי כי אני זמין יותר. יצא למשל, שהכנו עוגיות ביחד, שזה אולי שגרתי עם אמא, אבל לא עם אבא שאחראי. בהתחלה יש תחושה מוזרה, הן מופתעות, אבל מהר מאוד היא נעלמת והן מאוד מעריכות את העובדה שאני לקחתי את תפקיד המטפל העיקרי ונתתי לאשתי הרבה מרחב תמרון אישי וקרייריסטי".
ואם חשבתם שאת סופי השבוע הוא מנצל למנוחה, טעות בידיכם. למרות שבימי חול הקניות, הבישולים ושאר הסידורים עליו, בימי שישי הוא ואלינור מנקים יחד את הבית וגם עורכים את הקניות 'הגדולות'. כן, הם אוהבים לעשות את זה יחד.
"אבל היא עושה כביסה. זה לא התחום שלי", הוא מחייך. "לפני שהגיעו הבנות לעולם דיברנו על כך שנעשה הכל אחד למען השני, גם כדי לפתח את הקריירה. זה כמובן הולך לשני הכיוונים - עכשיו החלטנו שלכל אחד מאיתנו יהיה יום עבודה ארוך יותר שבו הוא מסיר מעליו אחריות לגבי הבית והילדים. בלי כאבי ראש. זה חשוב להתקדמות שלנו".
אני מניחה שלהורים שלך קצת קשה לקבל את שינוי הסדרים הזה.
"נכון. במובן מסוים, הסיבה שההורים עוזרים לי היא הרצון שאפנה יותר זמן לעצמי ולקריירה שלי. זה קצת מפתיע בהתחשב בעובדה שאבא שלי היה איש צבא קבע ובקושי היה בבית וגם כשהיה לו עסק פרטי, לא היה נוכח ומעורב. הוא שואל אותי אם לא מפריע לי שאני צריך לצאת מהעבודה יותר מוקדם. עדיין שבוי בקונספציה שגברים מפרנסים לא נמצאים בבית ואמהות נמצאות עם הילדים. אני כנראה עושה איזשהו תיקון לזה".
"אני קם בלילה אל הילדים"
גם אלה ויוסי דהרי, בני זוג מתל אביב, הורים לאמיר (3 וחצי) ונגה (שנתיים), הפכו את היוצרות המסורתיים, בעיקר בגלל תחומי העיסוק שלהם שמחייבים התייחסות אחרת. אלה, מפיקת וידאו, ויוסי, איש ארט פרילאנסר בקולנוע ומוסיקאי בשעות הערב (חבר להקת "הברווזים"), עובדים שעות ארוכות מחוץ לבית בזמנים משתנים. כך יצא שמעט אחרי לידתו של אמיר חזרה אלה לעבודה והעבירה את המושכות לבעלה שלא עבד באותה תקופה.
"אלה עבדה אז בהפקות כעצמאית והכניסה יותר כסף ממני. זה היה מאוד הגיוני שהיא תצא לעבודה ואני אטפל בתינוק. מאוד אהבתי את התקופה הזו שנמשכה שנה. גרנו ליד פארק הירקון והייתי מטייל איתו שם בכל יום, מחתל, רוחץ, מאכיל, מסדר ומכבס. אלה היתה חוזרת אחרי שסיימתי לעשות הכל. במשך היום ישנתי כשאמיר ישן ויכולתי להיות ער בלילה, כמו שאני אוהב. הבית היה פיקס. בכל ערב הייתי מכין רשימת מטלות ליום המחר, וידעתי שאחרי שאסיים הכל נשאר לי זמן פנוי לעצמי. לעומת זאת, כשנגה נולדה עבדתי פול טיים על סט של סרטים, אלה עבדה אז מהבית וכמעט לא ראיתי את הילדים. הפרויקט האחרון שלי היה קשה מאוד והסתיים לפני הקיץ. מאז אני בבית. אחראי על כל מה שקשור בילדים, מנקה, שוטף כלים, קצת כביסה, מבלה איתם בגן שעשועים. הכל. מאז ההפקה האחרונה החלטתי שאני לא רוצה לעבוד יותר בחוץ".
כלומר?
"מכיוון ששנינו עובדים בתעשיית הקולנוע, זה כמעט בלתי אפשרי ששנינו נעבוד יחד מאחר שמדובר ב-12-18 שעות מחוץ לבית. הייתי מאוד רוצה לעזוב את התחום ולהתמסר לכתיבה שאני אוהב, לנגינה ולניהול הבית. כרגע זה קצת קשה, אבל כשאלה תרוויח יותר, נוכל להרשות לעצמנו להמשיך בשגרה הזו".
ואין פה פגיעה בתחושת הגבריות שלך, כשאשתך היא מפרנסת ולא אתה?
"ממש לא. מבחינתי, זה לא פחות גברי לנהל את הבית. אני יודע מה אני רוצה לעשות ואשמח להרוויח מספיק כדי שאוכל לתרום למעגל המשפחתי. בינתיים זה עוד לא ממש ריאלי אבל זו השאיפה ואין לי בעיה איתה. גם החברים שלי שמכירים אותי לא רואים בכך משהו יוצא דופן. אמא שלי, לעומת זאת, חושבת שאולי אני לא מרגיש טוב עם המצב הזה. היא בעצם לא מרוצה בשבילי. כשאלה קנתה לי סינר במתנה אמא שלי חשבה שזה לא יאה, היא שאלה אותי אם לא נעלבתי כי זה מרמז, אולי, שמקומי במטבח, אבל מבחינתי זה בדיוק הפוך. הלוואי ויכולתי להיות שם כל הזמן".
אלה חושבת שכל אחד מבני הזוג צריך לעשות את מה שהוא טוב בו ללא קשר לתפקידים הטיפוסיים שמכתיב המגדר והנורמות החברתיות. "ההתנהלות שלנו בבית נוצרה באופן טבעי. אני חושבת שיוסי טוב בניהול משק בית יותר ממני, מאורגן ומסודר יותר. לעומת חברים שלנו, אצלם המבנה המשפחתי מסורתי והגבר עובד בחוץ שעות רבות, מה שמשפיע בהכרח על הקשר עם הילדים, אצלנו אין חסך בזמן אבא והם קשורים אליו מאוד. אני אוהבת את העבודה הנוכחית שלי ואין כמו לצאת מהבית בידיעה שהוא איתם, וגם כשאני אחזור יהיה לי שקט. בעולם מושלם הרי לא משנה מי עושה מה".