לעת זקנה החלטתי להתחיל לרוץ. דווקא בגיל 35, כשכל החיים כאב לי בצד כשרצתי אפילו ריצה קלה ביותר, מצאתי את עצמי לוקחת תנופה למרחקים. התחביב הזה הלך והתעצם כשפעם בשבוע הפרטנר חוזר הביתה ואני יוצאת לחוג ריצה. לא תמיד אני יוצאת ברינה גדולה. למעשה, לא מעט פעמים אני שואלת את עצמי למה בעצם? עדיף כבר לשבת על גלידה אבל בסופו של דבר, אני לא מוותרת ומתענגת על האדרנלין של אחרי שלוקח כל כף וניל ופצפוצי שוקולד שיש.
ככל שנשאבתי יותר ויותר לחוג, כך גם גיליתי את התחרויות והמירוצים, ופתאום פיתחתי חשק. שמעתי על מירוץ המדבר במצפה רמון וכל מה שהייתי צריכה זה שותפות למסע. לשמחתי, מצאתי שתי חברות שהיו נכונות למשימה. תוך שעה מההצעה, כבר היה לנו חדר ללילה במצפה רמון שמחכה רק לנו. יצאנו ביום חמישי, בשעות הצהריים המוקדמות והשארנו מאחורינו בן זוג תומך וילדים אוהבים.
הגענו לחדר, והעברנו את היום עד למירוץ בשכשוך קל בבריכה. הזמן טס לנו, ואז גם המירוץ הגיע והיה מדהים. כל אחת רצה בזמן שלה ובקצב שלה, נפגשנו בסופו, הצטלמנו והעברנו חוויות. מיד אחרי המירוץ, יצאנו לחגוג על בירה, כי בכל זאת 5 ק"מ לא באים ברגל, במיוחד לא עבורי שרק לפני ארבעה חודשים ילדתי את בני השלישי.
למחרת החלטנו שאם אנחנו כבר במצפה, למה שלא נתפנק במתקני הספא של מלון אחר, אלא שהוא היה בתפוסה מלאה. לא התייאשנו, וקיבלנו אישור ללהגיע תמורת תשלום סמלי ולהשתמש במתקני המלון. ככה זה, אין דבר העומד בפני הרצון של לנצל ולמקסם כל דקה מחופשה של אימהות מסורות וקריירסטיות.
אף אחת מאיתנו לא זוכרת מתי היא צחקה כל-כך הרבה או שתתה כל כך הרבה. בזמן ששתינו את הקוקטיל החמישי שלנו בערך, קיבלתי הודעה מבעלי היקר, שנשאר בבית עם שלושה בנים. בתמימותו, הוא כתב לי: קחי בחשבון שאם תצאי מאוחר, לא תספיקי להגיע להשכיב את הילדים". הבטתי במסך המכשיר וחשבתי שעם כל האהבה שלי אליהם, ויש ממנה המון, הוא לא יכל היה לכתוב לי משהו יותר מצחיק מזה. שלושתנו התפקענו מצחוק. אם בהשפעת האלכוהול, או התמימות. למי אכפת?
למרות שבתחילת היום החלטנו שנצא חזרה בארבע כדי לא לנהוג בחושך, עשינו חשיבה מחודשת והחלטנו שב-20:00, באוגוסט של ישראל, בטוח עדיין יש אור. כשחזרתי הביתה, הילדים כבר ישנו. הוא השכיב אותם. אבל "התנחמתי" בכך שנשארו לי עוד טריליוני השכבות והרדמות להעניק לבניי המתוקים.
אחד האסימונים שנפלו לי בנסיעה היה ההבנה שתחביב של אמא הוא הרבה יותר מהותי ומשמעותי מתחביב של רווקה. אני מעריכה היום פי מיליון את התחביבים שלי, והרבה יותר חשוב לי היום שיהיו לי כאלה. עם שלושה בנים, למדתי להעריך הרבה יותר את הזמן שלי עם עצמי, את הזמן שלי עם בעלי היקר והזמן עם חברות.
עם כל האהבה שיש לנו לילדים שלנו, כולנו יודעים כמה לא פשוט לגדל ילדים וכמה חשוב להתמלא באנרגיות בכל יום מחדש כדי להיות שם עבורם באופן הכי בריא שאפשר. פעם בכמה זמן צריך גם להתרחק, או לפחות לעשות דברים שאנו אוהבות ונהנות מהם, בלי הילדים. תאמינו לי שכשתחזרו, אתן תהיו שם פי מיליון, גם רגשית וגם פיזית, מאשר אם הייתן שם כל הזמן ולא טרחתן לעשות דבר עבורכן ולמענכן. ולפני שיתחילו התירוצים של הוצאות כספיות, חשוב לי לציין את זה שחופשה לא תמיד מחייבת לינה או הוצאה כספית גדולה - כל אחת לפי יכולתה ומה שמתאים לה.
לא עם כל חברה אפשר לצאת לחופשה, אז אלו החוקים שלי ליציאה לחופשת אמהות:
1. תיאום ציפיות. כדאי לוודא שאתן באותו ראש ואם לא, שמקובל על כל אחת שתתפצלו ותיפגשו בהתאם ושאף אחת לא תיפגע מזה.
2.סטטוס רגשי דומה. ככל שאתן נמצאות במצב שאתן זקוקות לחופשה הזו יותר, כך המיקסום מובטח לכן.
3. חוויות משותפות. סעו עם חברות שאתן יודעות שתוכלו ליצור איתן חוויות מיוחדות, כדי שהנסיעה המשותפת תישאר אתכן תמיד.
4. בחרו חברות מפרגנות. כאלה שאם את לובשת את הטייץ ומרגישה שמנה, תמיד ידעו להגיד את המילה הנכונה.
* שלי פורפר-רוזן היא מדריכת הורים מוסמכת מכון אדלר