למי שאינו טיפוס של בוקר, היקיצה היא תמיד סיפור לא פשוט. כשנכנסים ילדים לעניין הזה, הכל הופך להיות עוד יותר מורכב, בעיקר אם הם גזלו גם משנת הלילה, וכאשר צריך לארגן אותם ולהגיע בזמן למסגרות ולעבודה, השעה הזו בבוקר עשויה להפוך ללא פחות משדה קרב. ג'ודי מלצר, אמא, בלוגרית ועיתונאית, החליטה לפרוט את הבוקר שלה לחמישים צעדים, ולהראות לכולנו איך נראה בוקר של כיף בבית סטנדרטי. התוצאה היא פוסט ויראלי ומעורר הזדהות.
>> לעמוד פייסבוק "להיות הורים טובים" עשיתם לייק?
"זה בסדר שבא לי יין בשעה כזאת?"
"היה לכם בוקר שבו הילדים הציבו בפניכם יותר מוקשים מאשר בכל היום שאחריו?", היא שואלת, "שכשיצאתם מהבית, השארתם בננה מעוכה על השטיח, תחתונים עם כתם שתן תלויים מהכיור וצעצועים מוחרמים על המקרר, והצרחות עוד מסתחררות בראש שלכם? במקרה כזה אני מתיישבת לאט, מביטה סביב ולא מאמינה ששרדתי. היום היה בוקר כזה. זה מה שהתרחש בחמישים צעדים".
עוד ב-mako בית ומשפחה:
- התעוררתי מהכלבה בארבע בבוקר.
- היא קפצה על המיטה שלי, דהרה במסדרון וליקקה את פניו של בן הארבע. תזכירו לי למה הצלתי את הכלבה הזאת?
- הבן שלי מדדה אל המיטה ונכנס מתחת לשמיכה. הכלבה קופצת אחריו ומפספסת את המיטה. אני משכנעת את הבן שלי שהיא לא נפצעה.
- אני אומרת שששששש 77 פעמים לפחות.
- הנה זה בא... הוא מבקש מים. אני תמיד מוכנה לזה אז אני מושיטה יד ונותנת לו מים מהשידה שלידי. כן!
- מתמלאת גאווה. אני אמא כל כך מנוסה.
- אולי מגיע לי זוג מגפיים חדש?
- אני מתכננת להזמין אותם ברגע שהקטן יחזור לישון.
- הבן שלי שואל כל מיני שאלות. אני עונה ואומרת ששששש.
- הבן והכלבה נרדמים.
כך נראה החלום | צילום: Grafissimo, Istock - הגיע הזמן לשופינג! אין צורך לקום. מספר כרטיס האשראי שמור לי בטלפון. אני כל כך טובה באמהות וגם בלקנות לעצמי הפתעות כדי לשרוד את היום!
- הילד מתעורר מוקדם במיוחד. כשהוא לא ישן רצוף הוא אפילו יותר עירני על הבוקר.
- הולכת במסדרון וכמעט דורכת על קקי של הכלבה. יש לה מזל שהיא חמודה.
- מביטה בכלבה בזעם ומנקה. היא לא שמה לב.
- הולכת להכין קפה. שלום, אהובי. צריכה לחכות עד שהמים ירתחו. אין מספיק חלב.
- מי מנהל את החור הזה?! אה, כן. זו אני.
- מתחמקת ממתקפת הנינג'ה של הבן שלי עד שהוא פוגע לי בישבן.
- הופכת לאמא רעה כשאני לוקחת לו את רובה הצעצוע מהיד.
- מכינה לו שני סוגים של דייסה, אחרי שהתחנן שאתן לו לטעום.
- עושה מזה משחק נחמד, מספרת לו שהוא נסיין שצריך לדווח מה יותר טעים.
- הוא מסתכל על זה, אומר שזה נראה כמו קיא חום ומסרב.
- אני מתווכחת, משחדת, אני אומרת לו להוציא את הלשון ושאתן לו טיפ טיפה לטעום. הוא יורק את זה.
- אני מנקה את הלכלוך.
- אני דורכת על צעצוע. מקללת בלב קללה כל כך עסיסית שאף אמא לא צריכה להשתמש בה.
- מרגישה פרועה בזכות הקללה. שותה קצת קפה שהתקרר.
- מציעה לבני 15 דברים אחרים לאכול. הוא בוחר בננה.
- הולכת להביא לו בגדים. כשאני חוזרת יש חתיכות של בננה על כל הספה. "אני לא אוהב את החוטים של הבננה", הוא אומר. הוא מעדיף לזרוק אותם על רהיטים.
- נושמת. נושפת. מכריחה אותו לאסוף את הלכלוך למרות מחאותיו הקולניות.
- הולכת להאכיל את הכלבה.
כך נראה שברו | צילום: sturti, Istock - "אמממממממאאאאא!"
- הבן שלי מסביר שחשב שהוא צריך פלוץ אבל ברח לו פיפי. התחתונים שלו ספוגים וגם הפיג'מה. פיפי ראשון של בוקר הוא מסריח במיוחד.
- הוא מראה לי בגאווה את הקקי שלו בשירותים ואני אומרת תודה על החסדים הקטנים. לפחות הקקי הגיע למקום הנכון.
- צריך לנגב שלוש פעמים.
- אני ממלאת לו את הידיים בסבון כדי שיהיה חייב לשטוף אותן ומתגאה בעצמי על הטריק.
- הבן שלי רץ מהשירותים בעירום ומתחבא מתחת לשולחן הסלון.
- טוסיק של אחרי קקי יושב על השטיח שלי? לא, תודה.
- מוציאה אותו משם ומלבישה אותו. הוא לא משתף פעולה.
- בועטים בי כמה פעמים.
- מנסה שוב את המבט הזועם. למה אמא שלי לא הורישה לי את הכשרון הזה?
- מאיימת להחרים לו את הכדור. זה עובד מספיק זמן בשביל שיתלבש וינעל נעל אחת. וזה כי אני סופר זריזה.
- הבן שלי אומר שהוא צריך יום חופש מהגן. מתחנן שאאסוף אותו מוקדם היום. חוזר על הבקשה שלושים פעם, כל פעם בטון יותר בכייני.
- כמה שהייתי שמחה לשתות יין.
- זה רע שאני חושבת על יין לפני 8 בבוקר?
- אני מתלבשת בסלון ומפקחת עליו.
- הוא צועק: "חזייה! אני רואה לך את החזייה! והנה סשה!"
- אני מגלה שהתריסים פתוחים והשכן עומד שם.
- אני וסשה נבוכים ונמנעים מלהביט בעיניים. אני מחליטה להדחיק את העובדה שהוא ראה אותי בתחתונים.
- נמאס לי. אני מסיימת להתלבש, שמה ליפסטיק ויוצאת עם בני, שבוכה במחאה.
- הכלבה מצליחה להידחק איתנו החוצה. הבן שלי רץ אחריה. אני נראית כמו אסון והכלבה בורחת. השכן בטוח יספר לכולם על החזיה והכלבה שברחה. אין מצב שאני הולכת לאירועים של השכונה בקרוב.
- תופסת את הילד והכלבה אחרי מרדף מרגש. אני מזיעה. אני מכניסה את שניהם לאוטו, קושרת את חגורת הבטיחות ונאנחת. בודקת שכל מה שחיוני נמצא איתנו. יש תיק, יש ארנק. איפה הטלפון שלי?