בעוד השיר 'ילדים זה שמחה' הוא חלק בלתי נפרד מהתרבות שלנו, רובנו מסתפקים במקסימום שלושה ילדים, כשארבעה זה כבר באמת למיטיבי לכת, ועומדים משתאים כשעוברות ברחוב משפחות דתיות בהן עשרה ילדים. במשפחת בריגס עברו מזמן את העשירייה הראשונה, לא עצרו בשנייה, וכעת הם בעיצומה של השלישית. לבני הזוג בריגס, שאוהבים ילדים באמת, יש חמישה ילדים ביולוגיים ועוד 29 מאומצים.
>> לעמוד פייסבוק "להיות הורים טובים" עשיתם לייק?
ז'אן ופול בריגס הם אנשים מיוחדים, שהחלו לאמץ ילדים לפני שלושים שנה כמעט, ועוד לא אמרו די. "זו הקריירה שלי, אני פשוט אוהבת את זה", מסבירה האם המאושרת, בת 58, לאתר Today. "אני אומרת לילדים: אתם האוויר שאני נושמת. אני זקוקה לכם. אני צריכה אתכם כמו חמצן". המשפחה מתכננת לטיול לאפריקה, משם יחזרו עם ילד נוסף, תינוק נטוש שאין לו ידיים ורגליים. אפריקה רחוקה מאוד מווירג'יניה, בה מתגוררת המשפחה המיוחדת הזו, אך בני הזוג כבר נסעו מרחקים רבים על מנת ללקט את ילדיהם הרבים, וביקרו במקסיקו, אוקראינה, רוסיה, בולגריה, גאנה ועוד. בני הזוג מחפשים לאמץ ילדים גדולים יותר בעלי צרכים מיוחדים. את אלה שאף אחד אחר לא מעוניין בהם.
עוד ב-mako בית ומשפחה:
- מרגש: הבן עומד למות, האב הפך עבורו לספיידרמן
- חיי משפחה, גרסת האמא שלא דופקת חשבון
- חנוכה 2014: כל המופעים הגדולים
מלבד האימוץ, וקשיי ההסתגלות והשפה, מתמודדים בני הזוג הנדיבים גם עם אתגרים רפואיים שמביאים עימם הילדים. לאחד היה פוליו, לשני חור בלב, אחרים סבלו מסרטן, שפה שסועה, עיוותים בעמוד השדרה, בעיות בכליות, אוטיזם, קשיי למידה ואתגרים רגשיים ונפשיים שונים. עוד אתגר הוא האתגר הכלכלי. המשפחה מוציאה כחמישים אלף דולר בשנה רק על מצרכי מזון. כל זה לא מפחיד את בני הזוג האמיצים, שלא מתכוונים להפסיק לאמץ ילדים שצריכים בית. "אני לא יכולה להגיד מתי נעצור, כי זה פשוט קורה, ואז ברור לך שהילד הזה הוא הילד שלך", מסבירה בריגס, שתמיד ידעה שהיא רוצה משפחה גדולה, ולאמץ במקביל ללידות.
לאחר שהיא ובעלה ניסו לאמץ בשיטה האמריקנית הרגילה והתייאשו מהתהליך המתיש, שמעו, דרך הכנסיה שלהם, על ילד עיוור בן שנתיים ממקסיקו שסבל מפגיעה מוחית לאחר התעללות ומכות. הזוג נסע למקסיקו, ומיד כשפגשו את הילד, רצו לאמץ אותו ולטפל בו. זה היה בשנת 1985. מאז התווספו המוני ילדים למשפחה, אך בריגס יכולה להעביר ימים ארוכים בזכרונות וסיפורים על ילדיה, ואיך הגיעו אליה.
"נתנו לי חיים חדשים"
"לא האמנתי שמישהו רוצה אותי", מספר ג'וזף, היום בן 24, שאומץ בגיל 14 לאחר שהוריו האוקראינים נטשו אותו בגלל שנולד עם שפה שסועה. "אין לי דרך להחזיר להם על מה שעשו עבורי. אני אוהב את הורי עד הירח ובחזרה".
"כשאמא ואבא אימצו אותי זה שינה את חיי", אומרת לאה שאומצה בגיל 12, גם היא מאוקראינה.
"הם נתנו לי חיים שלא דימיינתי שיוכלו להיות לי", מצטרפת לשבחים נטלי, שאומצה בגיל 11. גם קייטלין שאומצה בגיל 13 והיום היא בת 22, אומרת: "תמיד רציתי אמא, אבא ומשפחה אוהבת. אני אוהבת את הלב הענק שלהם, שהחליט לאמץ נערה כמוני".
כשהם נשאלים כיצד הם מצליחים לממן את המשפחה העצומה, עונה הבעל פול כי יש לו עבודה טובה מאוד בחברה לכרטיסי אשראי, ושהם חוסכים ומנצלים כל אגורה בשכל, והחברה תומכת בו ונותנת לו ולבני משפחתו ביטוח בריאות מצויין. ירושה שקיבל מהוריו איפשרה לבני הזוג להגדיל את הבית, ועכשיו יש בו תשעה חדרי שינה גדולים. כרגע חיים 26 איש בבית, כולל בני הזוג, ורק המזון של כולם עולה כאלף דולר בשבוע. בבית כמה וכמה מקררים ומקפיאים, ושני תנורים גדולים.
ז'אן, לה רקע בחינוך, מלמדת את כל הילדים בחינוך ביתי, לא פעם יש אתגרים בתחום המשמעת. היא מגלה שלפעמים חפצים נשברים, ושאחד הילדים ברח פעם מהבית, אבל שהאמונה שלה מצליחה לגבור על כל זה, ושהכל שווה את האושר שמביאים לה הילדים. "כולנו כבר ראינו איזה שינוי אנחנו יכולים להביא לחייהם, וזה שווה הכל".