אילנית גרשון עשויה להיות מוכרת לכם מהמסך הקטן או מבמות התיאטרון. היא שיחקה ב׳בילי׳, ׳הקוסם מארץ עוץ׳, ׳כנר על הגג׳, היא הקול שמאחורי הנסיכה מרידה ב׳אמיצה׳ והשתתפה בשלל הפקות מרכזיות. השחקנית והזמרת הג׳ינג׳ית מלאת שמחת החיים היתה מאושרת לגלות, כשהרתה, שנפל עליה תפקיד חייה: להיות אמא לתאומים. אלא שדי מהר לאחר הלידה גילתה שהאימהות שונה ומורכבת מכפי שתכננה. גרשון, אדם רגיש ופתוח, כותבת ומשתפת ברשתות החברתיות כבר זמן מה את החוויות הלא פשוטות שהיא עוברת, את המסע המקביל שלה למצוא את עצמה כאם וכאשה, באומץ וכנות נדירים.
אחד הפוסטים האחרונים שהעלתה זכה לתגובות מרגשות במיוחד, והצליח לחלחל ללבם של רבים. "לעזאזל, מה שאנחנו עוברות," כתבה. "מילא הקושי בהסתגלות להפוך להיות אמא שנמשך למעלה משנה ואף יותר. מילא נקודת האל חזור - החיים הקודמים שלעולם לעולם, לעולם! לא יחזרו. מילא האימה המשתקת לצאת מהבית מבחינה לוגיסטית עם שני פעוטים ביום גשום. מילא הבדידות הארורה, מילא הטראומה הגופנית-נפשית-רוחנית ומילא ההפיכה הכאוטית הרגשית שמתקיימת פה בבית, אבל איך איך קיבינימט אני יכולה לחבק ולנחם במלוא אהבתי שני גוזלים בוכים ורועדים מפחד כשיש לי רק זוג ידיים אחד?! ויותר גרוע - איך קיבינימט אני יכולה לחבק ולנחם במלוא אהבתי שני גוזלים בוכים ורועדים מפחד בעוד אני בעצמי הגוזלה הבוכיה, הרועדת, האומללה והמבועתת שצריכה כל כך חיבוק?"
"קר לי," היא ממשיכה. "אני לא מרגישה כלום מלבד הלב שדופק לי כל כך חזק. אני לא שורדת את המשימה הזאת, אני שואלת את עצמי בקול רם ואפילו צועקת לשמיים: האם אני צריכה להיות האמא לילדים שלי? ובכלל, האם אני צריכה להיות אמא? אל לנו לשפוט ולו לרגע את האימהות האחרות שהחליטו בצער גדול ובלתי נתפס למסור את ילדיהן לאימוץ עם כל האהבה הנדירה שצמחה להן בלב, או שלא צמחה. אל לנו לשפוט את אלה שמחפשות את הדרך המהירה ביותר לברוח מהבית, למשרד למשל, כשהתינוק רק בן 3 חודשים. אל לנו לשפוט את אלה שסובלות, מקללות, ששוקעות, שמתחרטות. לכל אמא יש את הסיפור שלה - וככה זה. אף אחת מאיתנו לא ידעה למה היא נכנסת.
אני אוהבת את הילדים שלי אהבה שלא ניתן להסביר במילים, אני רוצה להיות איתם בכל רגע נתון ולהתבונן בהם גדלים ומתפתחים לנגד עיני. הם האוצרות בליבי, הם השמש, הירח וקורת הגג שלי. הם האוורסט, החמצן, הפסגה של כל החלומות שלי. הם לימדו אותי בדרכם הטהורה, הראשונית, הפשוטה, על רכות וחמלה עולמית, חמלה עצמית, חמלה לפרט, ושיש ניסים בעולם. הם כל כך טובי לב. מלאי עדינות ותום, זה נפלא. כל הילדים בעולם הם נפלאים, וכל האימהות בעולם באמת באמת משתדלות להיות הכי טובות, במינימום. אלה שלא מצליחות/ מחפפות/ בורחות - או מרימות ידיים, גם לכן אני אומרת: הייתי רוצה להיות כאן בשבילכן. כי גם אתכן אני מבינה, גם אתכן אני מכילה. ובקרוב אהיה אחת כזאת, שמקשיבה.
היום אני אחת שמדברת. אחת ששוחטת. אחת ששמה זין על מוסכמות וקונבנציות ומה שמקובל עאלק. בקרוב אחבק גם את מי שמרגישה חולה ומנודה בחברה שמקדשת הצלחות, הישגים וניצחונות, גם את אלה. כי מי תשקם אותן אם לא אחת כמוני שיודעת בבירור על בשרה מה זה אומר להיות חלשה?".
"אם לא הייתי מוציאה את המילים החוצה, הייתי קופצת מהחלון"
הפוסטים הפגיעים והלא קונבנציונליים של גרשון מביאים לה את כל סוגי תשומת הלב, ולא תמיד קלים לעיכול לבריות, אבל היא לא מתכוונת להפסיק. "המון אימהות מתרגשות ומודות לי על הפתיחות. שאני משמיעה את הקול שלהן על מה שהן פחדו לספר- אפילו לעצמן," היא מגלה. "הן אומרות שאני השראה עבורן. אני רואה בחשיפה הציבורית הזאת סוג של טיפול רגשי עבורי. מרגע שהתחלתי לספר ולדבר על הקשיים, הרגשתי שאני משקמת את הלב המבוהל שלי. אם לא הייתי מוציאה את המילים החוצה, הייתי קופצת מהחלון. ודווקא לשחוט את הפרות. דווקא להראות כמה שאני חלשה בתפקיד החדש זה בעיני - להיות אמיצה וסופר חזקה. זה אומר להעיז להיות הכי חלשה. לא רק מול אחרים, אלא בעיקר מול עצמי . יש גם את התגובות הפולניות של: ׳אני מכירה את האמא ההיא שגידלה שלישיה ולא היה לה כל כך קשה כמוך...׳ ואני אומרת : לכל אמא יש את הסיפור שלה. גם אלה שנראות כביכול בסדר, עברו קושי גדול בהפיכתן להיות אמא."