גם אני חשבתי שלי זה לא יקרה. היום הזה עבורנו יכל להיגמר רע. היום אני כמעט הרגתי את הבייבי שלי.

אני, שבחיים לא אסמס בנהיגה כדי לא לסכן את ילדיי. אני, שמזדעזעת ובוכה על כל סיפור שתינוק נשכח ברכב. אני זאת שמרצה לכולם כמה צריך תמיד לבדוק. אני זאת הראשונה שהתקינה את האפליקציה על הטלפון  של שכחת ילדים.

אמרתי שלי זה לא יקרה. אני את הילדים שלי בחיים לא אשכח ברכב, ותמיד אמרתי לעצמי, ולא העזתי להגיד בפני אחרים: "איך זה אפשרי? ולמה הם לא שמו לב יותר?". או גרוע מזה: "מי נתן להם להיות הורים?".

היום שכחתי את הקטנצ'יק שלי ברכב. הדבר הכי מושלם בעולם. הדבר שאני הכי מחוברת אליו. מסניפה אותו בוקר וערב.

הייתי צריכה להגיע בזמן. תור לרופא. כבר איחרתי. הראש שלי היה ממוקד בשאלה איך אני מסיימת משימה וממשיכה הלאה.

האישה של 2018 שונה מהנשים של הפעם. האישה של חיינו צריכה לבשל, לנקות, לכבס, לתקתק  צהרים, לדאוג לילדיה לשלל צרכם עם כל החום ואהבה, להראות לא פחות ממושלם, לעבוד במשרה מלאה והרשימה עוד ארוכה.

אורח החיים שלנו מאידך מאפשר לנו חיים יותר נהנתנים אך הרבה יותר לחוצים ותובעניים. כך שבסוף כל יום את נוחתת למיטה, ומנסה לנשום נשימה ארוכה ומרגיעה. אבל אז נזכרת ברשימת מטלות שלא הספקת.

סופרוומן כבר אמרתי?

יש לזה מחיר, ויש קורבנות. היום כמעט זה קרה. אני עד עכשיו לא יודעת איך זה קרה. חניתי, לקחתי את הגדולים ורצתי למרפאה.

לי ולבעלי יש הסכם, כאשר הילדים עם אחד מאתנו, אנחנו מתקשרים לבדוק אם הכל בסדר. בעלי מתקשר ושואל מה שלום הקטן, אני מסתכלת סביב ומחפשת אותו, ופתאום קולטת, ששכחתי אותו ברכב. אני כמעט הרגתי את התינוק שלי!

הלוואי ואלוהים לא ינסה אף אחד. אני מרגישה שעדיף שאלוהים עכשיו יפתח את האדמה ויבלע אותי, ורק מתפללת שהכל יהיה בסדר עם הקטן. אני מגיעה לרכב בלי נשימה, פותחת את הדלת, בודקת דופק. תקין. בודקת נשימה. תקין. ורק אז מחבקת אותו חזק חזק ומסניפה.

רועדת כולי, מנסה להסדיר נשימה, מודה לאלוהים ובו זמנית מלקה את עצמי: איך יכולתי לתת לזה לקרות? איך דווקא היום האפליקציה לא עבדה, איך דווקא היום לא עשיתי סיבוב סביב לרכב לבדוק שכולם יצאו. איך זה שאת באמת מנסה להיות האמא המושלמת, הרעייה המסורה, העובדת המושלמת המג'נגלת הלאומית, המתקתקת משימות הסדרתית. סופרוומן כבר אמרתי?

איך דווקא אני, מכולם, בגלל רגע אחד, נפלתי.

אצלנו בחסדי שמיים, היום נגמר טוב. אבל גם אני שחשבתי שאצלי בחיים זה לא יקרה ואני בודקת תמיד ,ואיך זה קרה לאחרים.
זה פשוט קרה.
אני פשוט מתחננת אליכם. לכולם יש הסחות דעת, ואצל כולם החיים עמוסים ולוחצים. אבל תבדקו טוב טוב כאשר נועלים את הרכב .