אם את אמא בישראל, סביר להניח שגם אלייך הגיע לאחרונה דרך הרשתות החברתיות והוואטסאפים הפוסט של "האמא הצועקת". מי שעומדת מאחוריו היא קרן איתן, אמא לתאומות מקסימות ובן מתוק שכותבת אצלנו על חוויות האמהות הכפולה. הפוסט שכתבה לפני כשבוע, זכה לאלף שיתופים, אלפי תגובות כשברובן הנוסח:  "וואי, בול אני!". 

"אני אמא שצועקת", כותבת איתן. "כבר ארבע שנים שאני מרגישה רע בכל פעם שאני צועקת. מזכירה לעצמי שהבטחתי שלא אהיה כזו, שאהיה רגועה מכילה ונעימה, שאדבר בטון רגוע שיעביר את המסר בשקט תקיף, אבל לא - אני צועקת. 

כשאני כועסת אני צועקת; כשאני מתרגזת אני צועקת; כשמנדנדים לי אני צועקת; כשחופרים לי אני צועקת;
כשעושים משהו אחרי שאמרתי 80 פעם שאסור- נחשו מה? אני צועקת! ולפעמים אחרי שהם מביאים אותי לקצה באיזה קניון, אני חוגרת אותם באוטו, וכשהדלתות סגורות וזה רק אני והם, בלי שכנים שיכולים להתקשר לרווחה אני אפילו צורחת

"אבל אתם יודעים מה? כמה חזק שאני צועקת ככה חזק אני אוהבת וכעוצמת הצעקות עוצמת האהבה. 
סתם ככה באמצע היום אני מחבקת, וכשהם מחייכים אני מועכת, וכשהם עושים משהו חדש אני בוכה בהתרגשות וגאווה, ובבוקר כשהם קמים עם ריח של לחמניה טרייה אני נושמת עמוק את הריח המתוק שלא יתבזבז, 
נוצרת אותו בזיכרון, שיהיה לי לתקופות שכבר לא ירשו לי אותם למזמז. נמאס לי להתבייש בזה שאני אמא שצועקת.

"אני אישה חמה - בכעס ובאהבה. ומה שהכי חשוב זה שאני תמיד מזכירה שגם כשאמא כועסת היא עדיין אוהבת עד השמיים וכל הדרך חזרה. *אם גם אתן אמהות צועקות שתפו שלא ארגיש לבד.*אם אתן לא אמהות שצועקות גגלו “המועצה לשלום הילד”.. דיווח נעים".

החיים שלנו הם לא רק רגעי קודאק

קרן איתן (צילום: צילום ביתי)
"אני משתפרת אבל עוד לא מצאתי בתוכי את הדרך לא לצעוק". התאומות המקסימות | צילום: צילום ביתי
לא קשה להבין מתי הרגע הזה בו ישבה לכתוב קרה, אבל בכל זאת תהינו מה היה בו, ברגע שבו ביקשה איתן להפסיק להתנצל שהיא אמא צועקת. "בסופו של יום לא פשוט עם הילדים (תאומות בנות 4 ופעוט בן שנתיים)", היא אומרת. "התיישבתי על הספה וכתבתי את אחר הצהריים שעבר עליי. כתבתי על איך עוד פעם איבדתי את זה וצעקתי עליהם כשהם הביאו אותי לקצה. תהיתי איך שוב הגעתי להרים את הקול ולמה אני לא מצליחה להיות האמא המושלמת שתכננתי להיות, והתנחמתי בזה שלפחות גם כשאני אוהבת אני אוהבת בגדול ולא חוסכת מהילדים שלי גרם של אהבה. אני רחוקה מלהיות גאה בטמפרמנט הזה אבל זו המציאות.

"נכון, זה רחוק מלהיות פוליטיקלי קורקט, אבל אלה החיים. ואם נשתף את העולם רק ברגעי הקודאק המאושרים של המשפחה שלנו ,זה אולי יוציא אותנו טוב אבל זו לא תהיה האמת. אני משתדלת להיות אותנטית, וגם כשלא טוב אני משתפת".

איזה תגובות קיבלת?
"בעיקר תגובות שמוכיחות לי שוב ושוב שאני לא לבד. עוצמתן של הרשתות החברתיות היא ביכולת להבין שכולם סביבי חווים את אותם הקשיים כמוני. אלפי אמהות שיתפו את הפוסט שיצא מהבטן הרכה שלי ואני בטוחה שאין אפילו אמא אחת מהאלפים הללו שגאה בכך שהיא מאבדת את זה לפעמים".

האם זה שכל כך הרבה אמהות הזדהו עם הסיטואציה הופכת אותה ללגיטימית לדעתך?
"ממש לא. גם אמא שלי צעקה עליי כשהייתי קטנה ואני לא ממש זוכרת לה את זה לטובה. האם זה צילק את נפשי ופגע בקשר שלי איתה? לא. היא עדיין האמא הכי טובה בעולם בעיניי ועד היום היא מקור השראה עבורי. למרות ואולי בגלל שהיא לא מושלמת. בדיוק כמוני. בדיוק כמוכן. אני בהחלט שואפת להיות אמא טובה יותר. מכילה יותר רגועה יותר סבלנית יותר. אני חושבת שאני משתפרת אבל עוד לא מצאתי בתוכי את הדרך לא לצעוק. אני מקווה שזה עוד יקרה. וביום שאמצא את הדרך להיות האמא שלא צועקת, אני מבטיחה לצעוק את זה בפוסט חדש".

>> בחנו את עצמכם: כמה פעמים ביום אתם אומרים "לא" לילדים שלכם