אין אדם שהורים מרגישים שהם מכירים טוב יותר מהילד שלהם, אותו גידלו מהרגע הראשון, ועקבו בציפיה ובדריכות אחר אישיותו המתפתחת. יש מקרים בהם נפשו של הילד מכילה שדים, מחלות נפש המשתלטות על כל האישיות ולפעמים גוברות עליה. כך היה במקרה של נטלי פולר, אישה מלאת שמחת חיים מבולטימור שביום בהיר אחד זרקה את עצמה אל מול רכבת נוסעת. היום אמא של נטלי, דוריס, משלימה עם המציאות ומשתפת את העולם באופן חושפני וכן במיוחד בדבר איך מרגיש אדם שאיבד את ילדו למחלת נפש.

בפעם האחרונה בה ראתה את בתה, התכוננה דוריס לצאת לנסיעה עסקית. השתיים היו קרובות מאוד ויצאו לאכול יחד ובילו בנעימים. נטלי היתה במיטבה. עשרה ימים מאוחר יותר נטלי לא הייתה יותר בין החיים. זה היה סופו הטראגי של מאבק בן שמונה שנים בהפרעה הדו קוטבית ממנה סבלה. ״הקולות שבראשה גרמו לה לעשות את זה״, אומרת האם, שכעת מטרתה הראשית היא לעורר מודעות למחלות הנפש, למגזין ׳פיפל׳. ״הפעם לא היה איש בסביבה על מנת לעצור אותה״.

השתיים כתבו יחד בשנת 2004, כשנטלי הייתה עוד נערה בת 16, ספר הורות מצליח מאוד בשם ׳תבטיחי שלא תתחרפני: נערה מספרת לאמא שלה את האמת על בנים, אלכוהול, פירסינג ועוד נושאים נפיצים׳. בהמשך הלכה נטלי לקולג׳, שם הופיעו הסימנים הראשונים למחלה, אם כי דוריס לא מסבירה מה גרם לזה להתפרץ.

חוקרים מאמינים כי הפרעה דו קוטבית נגרמת כתוצאה מחוסר איזון כימי במוח ואין לו אשמים. לרוב אנשים מפתחים סימפטומים למחלה בין גיל 16 ל-30. מה שבטוח, יודעת דניס לומר, שעם פריצתה של ההפרעה - הפכו החיים לרכבת הרים. ״אי אפשר לתאר את זה״, אומרת האם. ״זה הילד שילדת ואהבת בכל לבך. היא חלק ממני והיא איבדה את דעתה. זה פשוט ממוטט. מגיל שלוש היא בחרה לעצמה את הבגדים, ולפני אירועים כל הילדות היו מגיעות לבית שלנו והיא הייתה מאפרת אותן. גם אותי היא הייתה מאפרת. בגיל 16 הסתובבנו בכל הארץ עם הספר, והפכנו לחברות הכי טובות. מעולם לא הייתי קרובה יותר לאף אחד״, מודה דוריס בגעגועים.

"היא פשוט לא הייתה היא פתאום"

דוריס פולר (צילום: DORIS FULLER)
"מעולם לא הייתי קרובה יותר לאף אחד". נטלי בילדותה | צילום: DORIS FULLER
הדו קוטביות הופיעה בצד השמח בהתחלה. ״היא הייתה בהיי. ציחקקה, דיברה מהר ויותר מדי, פשוט לא הייתה היא פתאום״, דוריס נזכרת. ״חשבנו שהיא שתתה יותר מדי קפה. שנה אחר כך היה לה התקף פסיכוטי ראשון. היא פתאום צחקה וצרחה ודיברה נונסנס. חשבנו שהיא מסוממת. חיפשנו סמים בחדר שלה ולא מצאנו. השבתנו את הרכב שלה כדי שלא תוכל לנהוג ולא נתנו לה לצאת עד שתירגע, אבל היא לא נרגעה״. בשנים הבאות היו הרבה עליות ומורדות, אבל גם תקופות יפות של יציבות בעזרת תרופות. בשעת מותה הפסיקה נטלי לקחת תרופות, דבר שהחליטה לעשות מפעם לפעם על דעת עצמה.

״היא הייתה האדם האמיץ ביותר שפגשתי מימיי. ההתאבדות שלה לא שינתה את זה״, אומרת דוריס. ״זו לא הייתה בחירה הגיונית. היא היתה פסיכוטית בשעתו. אני בטוחה שהקולות בראשה הובילו אותה לשם. היא לא רצתה לחיות חיים של פסיכוזה. אילו לא הייתה מפסיקה לקחת תרופות, לא היינו במצב הזה היום״.

דוריס פולר (צילום: DORIS FULLER)
היא תמיד ראתה את הטוב בהכל. נטלי ודוריס פולר | צילום: DORIS FULLER
דוריס פולר עומדת כבר כמה שנים בראש ארגון הסברה למחלות נפש קשות, דבר שבתה, לדבריה, הייתה גאה בו מאוד. ״היא אמרה שהדבר הטוב שיצא ממחלת הנפש שלה הוא העובדה שהיא גרמה לי להציל אנשים אחרים הסובלים ממחלות נפש. היא תמיד ראתה את הטוב בהכל. העולם שלי שקט מאוד בלעדיה. יש בו חור שאיש לא יוכל למלא. אם הסיפור שלה יעזור אפילו לאדם אחד, תהיה בכך נחמה עבורי״.

>> ילדים מסבירים: מה עובר עלינו בזמן התקף זעם