חיי משפחה וילדים נחשבים לתנאי הכרחי לקיום חיים מלאים ומאושרים. מדובר בשאיפה הגדולה ביותר והבסיסית של מרבית בני האדם בעולם המערבי, אלא שממחקרים שונים עולה שוב ושוב כי החבורה המאושרת והמסופקת ביותר של האנשים היא דווקא זו שלא עוסקת בפרו ורבו. אף אחד לא מטיל ספק בעובדה שגידול ילדים זו חוויה מתגמלת, עמוקה ומשמעותית, רבים מסכימים שהיא העוצמתית מכל החוויות האנושיות, אבל השאלה היא האם העוצמה הזו מתרגמת לאושר, והתשובה היא שלא בהכרח.
משנות השבעים התחילו לערוך מחקרים בנושא, אבל בשני העשורים האחרונים התדירות גוברת, אולי בעקבות טרנד הכנות האימהית, החשיפה הגדלה והולכת של הקשיים והפתיחות המבורכת לגבי תופעת הדיכאון אחרי לידה. מחקר נורווגי גדול שנערך בשנת 2011 גילה כי רוב האנשים מאמינים שחיים ללא ילדים הם ריקים יותר ובודדים, אבל שבעצם, הילדים, כל עוד הם חיים בבית, מעכירים את שמחת ההורים ונוגסים באיכות החיים שלהם.
בשנת 2003, מטא מחקר אמריקני גדול של גוף בשם המועצה הלאומית ליחסים במשפחה בדק את הנושא מבחינה כלכלית בלבד, ויותר ספציפית - שביעות רצון מול מציאות חומרית. זוגות ללא ילדים הצהירו על שביעות רצון רבה יותר בתחום הרומנטי, כששיא הניגוד היה מול אמהות לילדים צעירים. אבות הציגו את אותה אי-שביעות רצון זוגית, לא משנה מה היה גיל הילד. הילדים, עלה מהנתונים, יצרו מחלוקות ודילדלו משאבים ואת תחושת החופש האישית.
ב-2016 יצא פורסם אמריקני גדול של אוניברסיטת טקסס בכתב העת האמריקני לסוציולוגיה, שבחן תוצאות מ-22 מדינות, ובדק את הקשר בין הורות לאושר. החוקרים, ג׳ניפר גלאס ורובין סיימון, מצאו כי ללא-הורים רמת חיים גבוהה יותר מבחינת רווחה, בכל המדדים המוכרים, כשהפער ניכר במיוחד בארה"ב, שם שביעות הרצון ורווחתם של ההורים היתה נמוכה ב-12 אחוזים.
שתי קבוצות בני האדם שנטו במיוחד להציג חוסר שביעות רצון מחייהם לאחר הילדים היו מנוגדות במיוחד, וזה פרט מעניין שכדאי לשים אליו לב: הראשונה היו נשים, חד הוריות, בעלות הכנסה נמוכה, והשניה זוגות מהשכבות הסוציו-אקונומיות הגבוהות ביותר, שחוו חיים בעלי אפשרויות רבות במיוחד לפני הילדים, ודיווחו על פגיעה בחופש האישי. יש גם מדינות בהן האושר עולה עם הילדים, ומתעלה בעד 8 אחוזים על זה של אלה שלא הביאו ילדים לעולם, כמו ספרד, נורווגיה ופורטוגל, ארצות בהן המדינה תומכת בהורים ומספקת מסגרות מסובסדות. המסקנה היא שהורים שיכולים לקחת חופשות לידה ארוכות ונהנים מחינוך טוב ומסובסד חווים פחות מצוקה. החוקרים תוהים גם האם המדינות הללו שונות בגלל הנטייה להביא בהן פחות ילדים, ובחירה אמיתית ברצון להביא אותם לעולם.
"כדאי שכל אדם ישקול אם הוא מוכן להיות הורה לפני שהוא עושה מעשה"
מחקר נוסף, אמריקני, של המכון האמריקני למשפחה, מסיק שהאושר יורד רק כשהילדים עוד בבית, ומצא שגברים בגילאים 50-70 מאושרים יותר מעמיתיהם נטולי הילדים, כל עוד ילדיהם כבר לא חיים תחת קורתם. אצל הנשים, תסמונת הקן המתרוקן דווקא מעכירה את רוחן במעט, אבל האושר שלהן בגילאים האלה די דומה לזה של הנשים ללא הילדים. עוד סיבה אפשרית להעכרת הרוח: סגנון ההורות של ימינו, המתערב ורואה בילדים שלוחה של עצמנו. "זה לא מודל חינוך טבעי," אומרת אליסון גופניק, פסיכולוגית התפתחותית. "הוא גם מאוד לא פרודוקטיבי. הוא עוצר את הילדים וגם את ההורים מפריחה ושגשוג. נוצרת מערכת סבוכה של אשמה וחרדה משני הצדדים, מרוב ציפיות מיותרות. ההורות יכולה להיות מקור להתעלות או לאפיסת כוחות, אבל גידול ילד כשלעצמו הוא לא דבר קסם שישפוך שביעות רצון לתוך חיינו. להפך. הורים נדרשים להתאמץ יותר. כדאי שכל אדם ישקול אם הוא מעוניין ומוכן להיות הורה לפני שהוא עושה מעשה."