לפני כמה שנים, חברה טובה שלי התוודתה בפניי על מעידה חד פעמית. לא רומן או חיים כפולים או משהו כזה, אלא לילה של חולשה שהיא התחרטה עליו מאוד.
כשהיא סיפרה לי את זה אז, לא הייתה לי אליה טיפה אחת של אמפתיה. לא יכולתי שלא לשפוט אותה, אמרתי לה כמה אני מאוכזבת ממנה, כמה אני בשוק מזה שהיא חצתה את הקווים. היא נפגעה ממני מאוד, אני כבר לא יכולתי להסתכל לבעלה בעיניים והפסקתי להגיע לביתה. הקשר בינינו נותק.
אני חושבת עליה הרבה בימים אלה. כי עכשיו אני באותה סירה שהיא הייתה בה אז, והסירה הזאת כמעט טובעת.
אני שתי דקות לפני בגידה. למה אני מתכוונת? שאני פצצה מתקתקת. זה יכול לקרות כל יום, כל רגע, אם לא היום אז מחר.
מדובר במישהו מהעבודה שלי. בחור חדש שהגיע אלינו לפני כמה שבועות, ומאז שראיתי אותו החיים שלי מתחלקים ללפני ואחרי, ממש כך. אמנם אני לא מכירה אותו עדיין כל כך טוב, אבל בגלל שאנחנו עובדים די צמוד, ההיכרות שלנו מאוד אינטנסיבית.
בהתחלה אמרתי לעצמי שזה סתם עוד בחור מאוד חתיך. אבל מהר מאוד הבנתי שהאווירה בינינו יוצאת דופן. אף פעם לא הרגשתי משיכה כל כך חזקה למישהו, ואני חושבת שזה ככה גם אצלו.
כרגע אנחנו בשלב שאנחנו עוד לא מדברים על זה. רק מבטים, סמסים כל הזמן – כאלה שקשורים לעבודה וכאלה שפחות. בשבוע האחרון גם יצא לנו לדבר הרבה בטלפון מחוץ לשעות העבודה, בגלל פרויקט כלשהו. ואחת השיחות גלשה לפסים אישיים. לאחריה הרגשתי שהאינטימיות בינינו עלתה מדרגה. וזה הפחיד אותי ועשה לי טוב באותה מידה.
מרגישה שאני בסרט רע
בעלי לא מרגיש כלום, לא חושד בשום דבר. הוא גבר תמים, בחור טוב, אולי טוב מדי. יכול להיות שאני לא ראויה לו.
אנחנו נשואים 15 שנה כמעט, שלושה ילדים, בית חם. אני אוהבת את בעלי, או שאולי זה רק הרגל? בכל מקרה, אני אמורה להיות מאושרת, כמו שאמא שלי מזכירה לי תמיד כשאני מתחילה להתלונן בפניה על החיים שלי.
אבל פתאום כשהגבר הזה נכנס לחיי, כשהמבטים שלנו לא משאירים שום מקום לספק לגבי מה שקורה בינינו – נראה לי שאולי הוא הפתרון לשעמום שלי, למימוש התשוקות והרצונות שלי.
הבחור הזה נראה מצוין, בדיוק הטעם שלי. וגם אני נראית מצוין. ולפעמים כשאנחנו הולכים יחד במסדרון או יושבים בפגישה זה ליד זו – אני גונבת מבט לעברו ומדמיינת שהוא בעצם בעלי. ואז ממלאת אותי תחושת אושר בלתי מוסברת.
גם הוא נשוי עם ילדים, אבל לא מזכיר את אשתו בכלל. ובמשרד שלו יש המון תמונות של הילדים, אבל של האישה – אפילו לא אחת. לדעתי זה אומר הרבה. אם היא הייתה חשובה לו, הוא היה תולה גם תמונה שלה.
אני מאוד כועסת על עצמי. מרגישה שאני חיה בסרט רע, כי איך זה שאני בכלל חושבת לבגוד בבעלי, שכל כך טוב אליי? אבל המוח שלי כאילו לא עובד. כי מצד שני, מה עם קצת תשוקה? הפן הזה בחיים שלי מדוכא לגמרי, ואל תגידו לי לנסות להדליק את האש עם בעלי, כי זה לא זה. איתו כבר לא יהיו לי שום ריגושים.
והוא לא יודע שום דבר, לא חושד בכלום. רק פעם אחת הוא העיר לי למה לאחרונה לוקח לי כל כך הרבה זמן להתארגן לעבודה בבוקר, אבל חוץ מזה שום דבר. הכל בסדר בינינו, אנחנו יוצאים כרגיל, מזמינים חברים, לכאורה אני מתפקדת כמו תמיד.אבל רק אני יודעת שבעצם, אני חיה על אוטומט: עושה כל מה שאני צריכה לעשות - מארגון הילדים בבוקר עד הכנת ארוחות ערב - אבל הנשמה שלי נמצאת במקום אחר.
מה יקרה כשאחצה את הקווים?
מצד אחד אני מאוד רוצה את הבחור הזה, אני מדמיינת אותנו במיטה כל הזמן. אני גם חשה שכבר עברתי את נקודת האל-חזור, שהמסלול כבר נכתב לי והדרך ברורה.
מצד שני אני מפחדת כל כך. אני חושבת שאם המצב כפי שהוא עכשיו כזה קשה לי ואני במתח תמידי, מה יקרה כשבאמת אחצה את הקווים ואצטרך להתגנב, להסתיר, לבזבז אנרגיות על חיים כפולים? אני הרי לא בחורה של לילה אחד, אם יקרה בינינו משהו אני אקשר אליו עוד יותר, זה יהיה רומן. אישה אחת עם שני גברים- לא נשמע לי בדיוק המתכון לאושר.
בינתיים אני אובדת עצות, וזה מחמיר מיום ליום. כשאני מגיעה לעבודה אני ישר מחפשת אותו, אם נניח מתברר לי שהוא בפגישות בחוץ ויגיע בצהריים, כשאני בדיוק צריכה לצאת להוציא את הילדים – כל היום שלי מתחרבן. אני מצוברחת נורא, מסתובבת מדוכאת. וכשאני רואה אותו, אני שוב מחייכת, האור חוזר לי לעיניים.
אני מאוד מבקשת שלא תשפטו אותי, יש לי מספיק רגשות אשם. אבל אם יש אנשים שחצו את הקווים ויכולים להאיר את עיניי בתובנות כלשהן, הדבר יעזור לי מאוד.
>> לטלנובלה הקודמת: "עשר שנים עם אותו מאהב דרוזי"
כל הסיפורים במדור אמיתיים. פרטים בסיסיים משתנים על מנת למנוע זיהוי
רוצים לשפוך את הלב ולקבל תגובות? כתבו אלינו