אני בתחילת ההריון. זה לא היה מתוכנן, אבל אני מרגישה שזה הדבר הנכון עבורי כרגע. פיזית אני סמרטוט, נרדמת כבר בשבע בערב. אבל נפשית אין מאושרת ממני, מחייכת כל היום.
הבעיה היא שכמה שאני שמחה על ההריון הזה – ככה ההורים שלי עצובים. הם דוחקים בי לעשות הפלה. אני לא מעוניינת, אין שום סיכוי שאוותר על הילד הזה. אבל הם ממשיכים להסביר לי למה זה הדבר הנכון בשבילי.
אני בתחילת שנות ה- 30. ואפשר להגיד שאני הכבשה השחורה במשפחה. יש לי אחות גדולה ומוצלחת שנשואה באושר ועם מקצוע מכובד. ויש עוד אח קטן שלומד מקצוע שאבא שלי תמיד רצה, ויוצא עם מישהי שאמא שלי אוהבת. ההורים שלי שתלטנים מאוד, חינכו אותנו להיות יס-מנים שלהם.
רק אני בושה למשפחה: גרושה עם ילד, גרה בדירה שכורה, "לא מסודרת", כמו שאמא שלי אומרת עליי לחברות שלה, עוסקת בתחום האמנות ש"אין שם כסף".
זה נכון שאני לא מרוויחה כמו אחותי אבל שמחה בחלקי ואוהבת את העבודה שלי. חשוב לי להיות מאושרת. לכן גם התגרשתי. כי לא אהבתי את בעלי. הייתי אומללה, לא התאמנו והאהבה הלכה כלעומת שבאה. התחתנו בטעות, ולא רציתי לשלם כל החיים על הטעות הזאת.
ילד בלי חתונה? אוי ואבוי!
עכשיו אני בהריון מהחבר שלי, שותפי האהוב לחיים. אנחנו יוצאים כבר שנתיים וגרים יחד. ההורים שלי – שעד היום חושבים שזאת הייתה טעות מצדי להתגרש – מאוד אוהבים אותו, אי אפשר שלא לאהוב. כמעט מהיום שהם הכירו אותו, הם כל הזמן שואלים אותי למה אנחנו לא מתחתנים.
אבל אני לא רוצה חתונה, בטח לא כרגע. הגירושים היו משפילים מדי, לא בטוח שארצה להתחתן שוב אי פעם, ובינתיים טוב לי ככה.
אחרי שההורים הבינו שאני לא מתכוונת להתחתן בשום פנים ואופן, ושהתינוק ייוולד ל"אבא ואמא שאינם נשואים", הם מבקשים ממני שוב ושוב לעשות הפלה. אבא שלי אפילו הציע לי כסף תמורת הפלה. כלומר, לא ישירות, אבל הוא אמר שאם אוותר על התינוק, הוא יוציא אותי להתאוורר בחופשה על חשבונו, וישמח אותי בבגדים וכו'.
הם אומרים שזה יהיה הכי טוב למשפחה, מפחידים אותי שאצטרך להסביר מתישהו לתינוק שייולד למה אבא ואמא לא נשואים, וגם לכל שאר האנשים שישאלו שאלות. כאילו שאני חייבת הסבר למישהו.
מעבר לזה שמבחינה נפשית אני לא מוכנה להפלה, אני גם מאוד מאוד רוצה אח בשביל הילד שלי. ורק זה – סיבה מספיק טובה למה לא להקשיב להורים.
שאלתי את אבא שלי: ומה יהיה אם אף פעם לא ארצה להתחתן שוב? אז לא יהיו לי עוד ילדים? אתם לא רוצים עוד נכדים מהבת שלכם?
אבל העמדה של ההורים שלי היא שאני בטוח אתחתן בעתיד, ורק אז אוכל להרות וללדת. הם חושבים שכרגע אני נחושה לא להינשא בגלל שהגירושים שלי היו טראומתיים (מה שנכון), ושבעתיד אתפכח.
ההורים שלי שמרנים וצבועים
בינתיים היחסים בינינו מידרדרים. אני נמנעת מביקורים, אין לי חשק לשמוע שוב ושוב כמה אני חסרת אחריות, אגואיסטית וילדותית.
אני גם חושבת שההורים שלי צבועים. הם שמרנים כאלה, שומרי מסורת. ולכן כביכול יש להם בעיה עם ילד מחוץ לנישואים. אבל גם הפלה זה בניגוד לדת, אז למה עם זה אין להם בעיה? מה שהשכנים לא יודעים - כאילו לא קרה, מה? העיקר שהחברים שלהם לא יידעו שהבת שלהם מגדלת תינוק בלי חתונה.
כמובן שמאחי ואחותי אין לי כל תמיכה. הם לא מדברים על הפלה, אבל כן חושבים שאני חייבת להתחתן מהר, ואחותי גם אומרת שהיא יכולה להבין את עמדתם של ההורים.
אני מרגישה שהמשפחה שלי עכשיו היא הילד שלי וחברי לחיים, שתומך ומחזק אותי. גם לו לא בוער להתחתן, הוא סבלני אליי ומבין אותי.
המסר שלי הוא שבשנת 2011, מותר לגבש דעה עצמאית גם בלי גיבוי מאבא ואמא.
תאחלו לי הריון נעים ולידה קלה. תודה.
>> לטלנובלה הקודמת: גיליתי שבעלי בוגד בי, לספר לו?
כל הסיפורים במדור אמיתיים. פרטים בסיסיים משתנים על מנת למנוע זיהוי
רוצים לשפוך את הלב ולקבל תגובות? כתבו אלינו