חרב עליי עולמי כשגיליתי שבעלי בוגד בי. זה קרה כשהוא היה במילואים, ואולי עדיף ככה. כי אם הוא היה לידי בזמן אמת, בטח הייתי נותנת לו סטירה וזורקת אותו מהבית. אבל הוא נעדר במשך שבועיים, ואני בכיתי לחברה הכי טובה שלי וגם לעצמי, וחשבתי וחשבתי. והבנתי שאני צריכה להתאפק ולא להיות אימפולסיבית כמו תמיד. סוף מעשה במחשבה תחילה!
אני לא רוצה להרוס את הילדים
אעדיף לא להיכנס לפרטי פרטים כדי לא להיחשף, אבל יש לי הוכחה שהוא בגד, פעם אחת לפחות. למה לא לספר לו שאני יודעת על זה? קודם כל, אני רוצה לשמור את הקלפים אצלי, לא סתם להתפרץ ואז להתחרט על זה. יש לי חברה שמתגרשת, שהרבנות עושה לה את המוות. ואני חושבת שאולי אם נגיע לגירושים, אני אוכל לשלוף את הקלף שלי כדי שהרבנות תעשה את המוות גם לבעלי.
ועוד שיקול: אם אספר לו שאני יודעת על הבגידה, אני לא יודעת מה תהיה התגובה שלו. ואם הוא יעזוב את הבית? ואם הוא יכעס עליי שחיטטתי בדברים שלו?
אני הרי לא יודעת אם מדובר בסטוץ חולף או ברומן, אם יש לו רגשות כלפי האישה הזאת או שזה סתם בשביל הריגוש. כבר שמעתי סיפורים על בגידות שהתגלו ועל גברים שעזבו את הבית, אני לא רוצה להישאר בסוף לבד, ושהמאהבת (אם יש) תרוויח מכל העסק.
כמובן, ישנם גם הילדים. הם מעריצים אותו, אני לא רוצה להרוס אותם. למרות שיש ימים שאני רוצה לחשוף את פרצופו האמיתי בפניהם, ברור לי שהם רק ייפגעו מזה.
ואני חושבת גם פרקטית: אני מאוד לא עצמאית מבחינה כלכלית, תלויה בו מאוד ולא רוצה כרגע, בשלב הזה של החיים שלי, להתחיל לעבוד לפרנסתי.
לצערי בלש פרטי לא בא בחשבון
אנחנו נשואים כ- 20 שנה, התחתנו ילדים. בהתחלה היו אש, פרפרים, כל הדברים האלה שיש בהתחלות של מערכות יחסים. ואז האש הזאת דעכה עם השנים, כמו שקורה אצל כל זוג נורמלי. ונשארו החברות, התמיכה, ההקשבה.
בן זוגי הוא קשוב מאוד, למרות שהעבודה שלו מאלצת אותו לעבוד לפעמים בשעות-לא-שעות. כשזה קורה ואנחנו לא מתראים כמה ימים (אם למשל הוא חוזר מאוחר בלילה ויוצא מוקדם בבוקר), אנחנו מדברים הרבה בטלפון. בקיצור, קשר רגשי יש והיה תמיד.
נחזור לבגידה (אני לא מאמינה שאני כותבת את זה, כאילו נכנסתי לסטטיסטיקה). גיליתי אותה לפני מספר שבועות. ואני מתרגלת לרעיון. מנסה גם לנתח את חיי, ואת האיש שאני חושבת שאני בכל זאת מכירה היטב.
בעלי הוא לא הטיפוס שיבגוד. הוא נראה בסדר גמור חיצונית, ובעבודה הוא נמצא בעמדה כזאת שאני מניחה שקורצת לנשים מסוימות. אבל כבנאדם הוא לא אחד שיחפש נשים, שירדוף אחרי ריגושים. קשה לי גם לראות אותו מתחיל עם אישה זרה. אבל אם מישהי התחילה איתו – נגד זה כבר אין לי מה לעשות.
הייתי רוצה לברר מה קורה בחייו כרגע. אבל לצערי בלש פרטי לא בא בחשבון, אין לי כסף לזה, אני אצטרך לבקש מבעלי סכום נכבד בשביל זה, והוא בטוח יחשוד. עד עכשיו אומנם קיבלתי כל סכום שביקשתי ממנו, אבל בשביל מטרות לגיטימיות שלא הייתה לי סיבה להסתיר (בגדים, טיול עם חברות וכו').
יש לנו שלושה ילדים שמעריצים אותו. משפחה מורחבת גדולה ותומכת. מעמד כלכלי איתן, הרבה חברים, בית מדהים שאני קשורה אליו, במקום שאני מאוד אוהבת. על כל אלה אני חושבת כשאני שוקלת אם לספר לו שאני יודעת.
כי אני לא רוצה להתגרש, לפחות לא עכשיו. אני לא רוצה להפסיד את כל מה שיש לי.
מצד שני. איך להמשיך מכאן? אם זה היה סטוץ חד פעמי אולי עוד אהיה מסוגלת לסלוח, אם הוא יתנצל ויודה בטעות. אבל רומן ממש, אהבה לאישה אחרת – על זה לא אוכל לעבור בשתיקה.
הדבר פוגע ביחסים שלנו גם בלי שאני מדברת איתו על זה: הפכתי חשדנית וקנאית, מה שלא רגיל אצלי.
אם הוא יותר מדי נחמד לשכנה, אני ממש מתעללת בו, צועקת עליו בלי שליטה, מחפשת סיבות לריב והוא לא מבין למה. אם הוא מתקשר שיגיע מאוחר, מיד אני חושבת שאולי הוא אצל המאהבת שלו, ומתקשרת אליו לעבודה בלי סוף (עד עכשיו הוא תמיד ענה לי משם, דרך אגב).
בקיצור, אני מרגישה שאני לא יכולה כך, אבל גם לא אחרת.
מה לעשות? האם ישנה דרך לעבור את המשבר הזה, דרך מוצלחת שאני לא חושבת עליה?
אשמח לתשובות חכמות, תודה
לטלנובלה הקודמת: איך לשכוח מהמאהב ולהתאהב בבעלי?
כל הסיפורים במדור אמיתיים. פרטים בסיסיים משתנים על מנת למנוע זיהוי
רוצים לשפוך את הלב ולקבל תגובות? כתבו אלינו