בעל הבית השתגע: יום הולדת בלי מפעיל

טוב, אתם מתים. יש לי סטארט אפ מטורף וכדאי מאוד שתשבו לפני שאני פורשת אותו בפניכם. אבל תזכרו – אתם חתומים על סודיות. זה הולך ככה: יום הולדת לילדה בת 5. לוקחים חטיפים – שופכים לצלוחיות. מנפחים בלונים ותולים בין שני עצים בגן שעשועים כמה שיותר קרוב לבית. עוטפים חבילה עוברת עם משימות (זה משחק חברתי כזה שאשמח לפרט עליו בהמשך), ומזמינים את מי שרוצים. נותנים להם לרוץ, לשחק, להתגלש, להתנדנד, מאכילים אותם קצת בג'אנק (נעבוד ונשדרג את זה לקראת האקזיט), ולקינוח – מזמינים להם נניח פיצות ומסיימים עם עוגה כזאת עגולה, שעליה נרות שצריך לכבות. וזהו.

אה, שיט. פתאום קלטתי שככה בדיוק העברתי כל חגיגות ימי ההולדת שלי בילדותי ולא יצאתי מצולקת או מבוישת או מתוסכלת. נו, טוב - אז סטארט אפ ששווה מיליונים לא ייצא לי מזה, אבל ילדה אחת מאושרת וערימת ילדים עם שוקולד מרוח על הפה – יש!

אבל הפעם חשבנו שאנחנו רוצים לעשות חגיגונת צנועה, בתקציב סביר (די דל, בוא נודה בזה), שתציין את היום השמח. אחרי הכול - לא אלה ולא אורי בכלל ביקשו מסיבה. הם רק התחילו גן חדש ואימפריית ימי ההולדת טרם שגשגה ונהפכה להם מוכרת – כך שהם לא דרשו כלל. מבחינתם, הם הסתפקו בעוגה עם המשפחה. ובכל זאת – חשבתי שיהיה נחמד לעשות משהו. נועם, אמא של אורי, הציעה הצעה חדשנית ומטורפת:  בואי נוריד עוגה לגן שעשועים באחר הצהריים נעים, ונרים אותם על כסא. זרמתי איתה לגמרי.

הודענו לילדי הגן שיש חגיגה בגן שעשועים – ומי שבא – ברוך הבא. בבוקר יום ההולדת - קפצנו לחנות חביבה לרכוש בלונים, משרוקיות יום הולדת, כלים חד פעמיים, חטיפים ושתייה. השגנו עיתונים ישנים, חשבנו על משימות למשחק "חבילה עוברת", וחזרנו הביתה. ניפחנו בלונים ותלינו על חוט, הדבקתי את החבילה העוברת והרגשתי כמו בת עשר מחדש (שווה לנסות את זה בבית), והחלטנו על סדר האירוע. כל אחת אפתה עוגה ויאללה בלגן. חמש שעות של שכרון חושים.

אחר כך הדלקנו נרות, הגשנו עוגה, הרמנו על כסא, פיזרנו פיצות, חילקנו עוגות, ובסביבות רבע לשבע, רגע לפני שהחשיך – הצלחתי רגע לצאת מסטטוס "מארגנת המסיבה" ולהביט בנעשה סביב. ההורים והילדים ישבו בבריזה נעימה ומלטפת. כולם אכולים, קצת מיוזעים, ופשוט נרגעים. זה היה רגע נחמד. מאוד נחמד.

אם זה מרגיש שאני קצת עפה על עצמי – אתם טועים. אני ממש ומאוד ולגמרי ולחלוטין עפה על עצמי. כי גם אני וגם שותפתי למשימה – הוכחנו, בעיקר לעצמנו, שזה אפשרי. שזה אפילו כדאי ונחמד. שאולי באמת לא חייבים לצאת לחוויות מטורפות עם תקציבי על כדי לשמח ילדים בני חמש. תנו להם פיסת דשא, תגידו להם לעשות פרצוף מצחיק, תביאו להם פיצה חמה ותראו כמה נחת יש עליהם. מה צריך יותר מזה? (טוב, אולי רק איזה קפה להורים. מבטיחות לשדרג לשנה הבאה).

*הזדמנות טובה גם למסור תודה גדולה לכל מי שבא לחגוג איתנו. מקווים שנהניתם.