נופש ללא גלוטן: הרבה יותר מ"רק אוכל לצליאקים"

כשעזבנו את המלון באילת ביום שבת, חשבתי לעצמי איזה מזל שלא לקחנו בסוף טיסה כמו שחשבנו בהתחלה. לא חלילה מהפחד שנתמודד עם אובר וויט של המזוודות, כמו משקל היתר שהוספנו לעצמנו אחרי שלושה ימים של נופש ללא גלוטן הכל כלול. מסתבר שהמוח הרציונל בטרם הטיול כבר ידע את מה שהבטן תרגיש בסופו. אבל ברשותכם, בואו נחזור קצת אחורה, לימים שהכפתור של הג'ינס עוד נסגר.

במהלך חודש פברואר, אילת נצבעה בירוק, כאשר שיירות של רכבים מקושטים בסרטים ירוקים השתלטו על העיר הדרומית. האחראי על המהלך הזה הוא אדם בשם דן סלומון, אבא אחד שלפני שבע שנים החליט שהוא משנה את העולם עבור הבת שלו שהתגלתה כצליאקית (אי סבילות לגלוטן).

מהוזלת מחירים ועד נופשים מפנקים

היום, 7 שנים אחרי, סלומון עומד בראש ארגון זכויות הצליאק בישראל. בין המהלכים שנעשו, הצליח הארגון להוזיל מחירים של מוצרי מזון ללא גלוטן, להסדיר את נושא הצליאק במסגרות החינוך, לפתח את האפליקציה "חופשי מגלוטן" שמשמשת יותר מ-25 אלף אנשים, לגרום למפעלים ליצור מוצרים ללא גלוטן ולסמן אותם ולשנות תקנות במשרד הבריאות להקלות של יבוא המזון. אבל דומה, שמבין כל אלו, המהלך שכולם יזכרו לו הוא הנופשים המרוכזים ללא גלוטן למשפחות הצליאק בישראל.

הרעיון לכאורה פשוט ותמים: חופשות שבהן אנשי הצליאק יוכלו לאכול כל מה שהם רוצים, מבלי לבקש במיוחד מהשף, מהדלת האחורית, מבלי להגיע עם מזוודה אחת שכולה מיועדת לתחליפים מהבית, מבלי להסתפק באלטרנטיבות במקום - ראויות יותר או פחות, מבלי לחכות שכולם יסיימו לאכול עד שהפסטה החלופית תצא מהמטבח. חופשה במציאות קצת מדומה שנותנת לצליאקים, ובמיוחד לילדים הצעירים שביניהם, תחושה שהעולם הקולינרי הוא שלהם והם שולטים בו, בדיוק כמו אחיהם ה"רגילים".

אבל הרעיון הפשוט הוא חתיכת הפקה מורכבת שדורשת הרבה מאוד תיפעול ולוגיסטיקה. לפני 4.5 שנים, סלומון הרים טלפון אחר טלפון לבתי מלון שונים באילת בהצעה לארגן סופ"ש שכולו על טהרת נטול גלוטן. רבים השיבו בשלילה עד שאחת הסכימה ונתנה את ההזדמנות הראשונה. "מנהלת המכירות של מלון יו קורל ביץ' מאוד אהבה את הרעיון, ולאחר סיכומים בינינו – יצאנו לראשונה לדרך. אחת השאלות שהיא שאלה אותי היתה 'כמה אנשים יגיעו?' מודה שלא היה לי מושג מה לענות לה. סיכמנו על 30 חדרים במלון. בסופו של דבר, סגרנו 100", מספר סלומון. 

אילת התמלאה באנשים נטולי גלוטן ומלאים באנרגיות

משפחתי זכתה להיות חלק מהחוויה הירוקה. ירדנו לאילת ביחד עם שלושת ילדינו, שניים מהם צליאקים שחיים את המציאות נטולת הגלוטן כשבע שנים. מודה שמעולם לא התייחסנו לצליאק כאל צלקת או קושי. לעתים הוא מאתגר, אין ספק, אבל חיים אתו בשלום לא רע בכלל (אם כי יש עוד מה להתדיין בנוגע לתמחורים המופרעים של המוצרים). גם בחופשות משפחתיות, כולנו כבר מתורגלים היטב, ערוכים לכל הפתעה קולינרית שלא תבוא ומבינים שלא תמיד הצליאקים יוכלו לאכול את כל מה שבבופה או בתפריט במסעדה. אבל רעבים הם לא יישארו.

תגידו, אבל לא הגזמתם עם האוכל?

אבל, יש כאן אבל גדול וזר לא יבין זאת. צליאקים רחוקים מלהיות אנשים מסכנים. גם בעלי וגם אני לא גידלנו את ילדינו בתחושה שיש לרחם עליהם או שמישהו חייב להם משהו. זה בסדר שלא תמיד הם יקבלו בדיוק את מה שיש לאחרים ולמעשה זה יופי של שיעור שהם זוכים בו. זה בסדר לדחות סיפוקים, למצוא אלטרנטיבות, לדעת שתמיד יש פתרון, זה גם בסדר להתבאס, זה גם מותר  ולהבין שבסוף זה באמת רק אוכל. ויש הרבה ממנו, גם אם לא בדיוק כמוהו.

ועדיין, כשמגיע סופ"ש כזה – הוא לא רק מציע לילדים האלה בורקס ללא גלוטן. הוא אומר משהו אחר. דרכו, הילדים שלי ושל רבים אחרים מבינים שיש אנשים שיהפכו עבורם עולמות, ישבצרו מטבחים, יצחצחו סירים, יעשו ניסויים ויפתחו בופה שמוקדש למענם. גם אם זה קורה (כרגע) רק פעם-פעמיים בשנה. מגיע להם גם את החוויה הזו ובסופ"ש הזה לא היו שום פשרות. האוכל, בניצוחו של השף חמודי חוריג'את, היה טעים להפליא, המבחר היה מגוון, עשיר ויפה במיוחד ויותר מכל - האווירה, הנכונות, הרגישות והשמחה כבשה את כולנו, וזה הרבה יותר מכדורי השוקולד שהמתינו להם בחוץ. זו תחושה שסופרים אותם וזה מרחיב את הלב של כולנו.

לחשוב שהכל בסוף התחיל מאבא אחד שרק רצה שהעולם יהיה טוב יותר לבת שלו. אין ספק שצליאק זה ניג'וס אבל תראו איזה דברים יפים יוצאים מחוויות מאתגרות בדרך. הא?

אם אתם צליאקים ופספסתם את אילת השנה אבל לא רוצים לפספס את הנופשים הבאים, מוזמנים להתעדכן על כל החידושים והחדשות בקבוצת הפייסבוק של הארגון.