אומרים שעריכת צוואה היא סגולה לאריכות ימים. על כך אפשר להתווכח, אבל מה שברור הוא שהצוואה יכולה להוות כלי שליטה נהדר של המת על בני משפחתו, גם ובעיקר לאחר מותו.
לפני כשנה נתקלתי במקרה קיצוני שמבהיר יותר מכל איזו שליטה מדהימה יש למת על בני משפחתו מקברו, שליטה שהיא לעיתים גדולה אף יותר מאשר בחייו; במשרדי התייצב אדם שאביו נפטר ימים ספורים קודם לכן. בפנים נדהמות הוא הניח על שולחני את צוואתו של אביו. המת, שכנראה לא חיבב במיוחד את כלתו, ציווה את כל רכושו לבנו, אבל בתנאי שיתגרש מאשתו. אם יישאר נשוי לה, פירט המת בצוואה, כל הירושה תועבר לעמותה כלשהי.
כסף לא קונה הכל
נשמע לא הגיוני? למעשה, על פי החוק יכול כל אדם לציין בצוואתו כל תנאי לקיומה, וככל שהיקף הרכוש של הנפטר גדול יותר, כך גדל הפיתוי של היורש לקיים את התנאים כדי לזכות בכסף.
התנאים שניתן לכלול בצוואה הם רבים ומגוונים, החל מקביעת מקום מגוריהם של היורשים ואורח חייהם, וכלה בחיובם לבצע פעולות מתוך הרכוש שיירשו. כך למשל, ישנם תנאים שבהם מחייב המוריש את היורש לעבור להתגורר בישראל כתנאי לירושה, לבצע פעילות לטובת בן משפחה אחר או לקיים חיובים דתיים. במקרים כאלה, ממנה בית המשפט על פי רוב מנהל עיזבון כדי לפקח על ביצוע התנאי.
אך מה עושים כאשר התנאי שעליו החליט האדם המת בצוואתו, נוגד ערכי מוסר בסיסיים? בשפה המשפטית הדבר מכונה "נוגד את תקנת הציבור", כלומר - כדי שתנאי בצוואה יהיה תקף, הוא חייב להיות חוקי ואסור שיהיה בלתי מוסרי באופן קיצוני. אכן, השאלה מה מוסרי ומה לא אינה קלה להכרעה במקרים גבוליים, ולצורך כך ישנם בתי המשפט.
באשר לאדם שבו טיפלתי - טענתי כי הדבר אינו מוסרי בעליל. הטענה התקבלה, ונקבע כי תנאי המחייב גירושין כדי לזכות בירושה, אינו יכול להתקיים בשל היעדר המוסריות שבו.
ונעבור לשלב ההוכחות
אבל השליטה של המת על החיים יכולה למצוא את ביטויה לא רק בתנאים שעל היורשים למלא, אלא גם, כאמור, בפעולות שעליהם לבצע עוד בחייו. במקרה שבו טיפלתי לאחרונה, אדם אשר ערך צוואה בחייו, הוריש את כל רכושו למטפלת שלו, בתוספת התנאי הבא: "בתנאי שתטפלי בי כראוי עד לפטירתי". המטפלת, שקיבלה מהנפטר העתק מהצוואה, הייתה כמובן חדורת מוטיבציה להצליח בעבודתה, אולם לאחר פטירתו היא מצאה עצמה מתמודדת עם מציאות בלתי אפשרית, שבה עליה להוכיח לילדיו של הנפטר שהיא אכן טיפלה כראוי באביהם. המטפלת ניצלה בזכות העובדה שהצלחנו להסיר מעליה את נטל ההוכחה, ובמקום שהיא תיאלץ להוכיח שמילאה את התנאי המופיע בצוואה, היה על היורשים האחרים להוכיח שלא מילאה אותו.
עורכי צוואות, ובוודאי אנשים מן הישוב, אינם ערים לעניין הנטלים הללו, דהיינו, השאלה על מי מהצדדים החובה להוכיח את קיומו או אי קיומו של התנאי. למרבה הצער, בצוואות רבות שעברו תחת ידיי, נרשמו תנאים שונים באופן ששאלה זו לא הובהרה בהם, דבר שהוביל להליכים משפטיים מיותרים ולעיתים אף לתוצאות שהמנוח לא התכוון אליהם. הטעות הרווחת בציבור ואף בקרב עורכי צוואות היא, שהנטל מוטל תמיד על מי שמבקש להתנגד לקיומה של הצוואה. אך ישנם מצבים, במיוחד בתנאים שיש למלא לפני פטירת המוריש, בהם הנטל מתהפך, והוא מוטל על מי שלטובתו נרשמה הצוואה. היעדר ערנות לכך, יכול להוביל להפסד בהליך המשפטי.
חיסול חשבונות מהקבר
אשתף אתכם בשאלה המטרידה אותי אישית, כל אימת שמגיע אליי אדם לערוך צוואה: לעיתים, רצונו של המנוח לא נראה בעיניי, בין אם באופן שבו בחר לחלק את רכושו בין קרוביו ובין אם מדובר בתנאי שהוא מבקש להכליל בצוואתו. הגיעה אליי לאחרונה, למשל, אישה שביקשה לערוך צוואה שבה היא מצווה את כל רכושה לילדיה ולא לבעלה. היא ביקשה להוסיף תנאי שלפיו בעלה יהיה זכאי ליהנות מהריבית על כספיה ומדמי השכירות, וזאת כל עוד לא יחיה עם בת זוג אחרת.
התלבטתי האם להתערב ברצונה, ובסופו של דבר ביקשתי ממנה להבהיר ולהסביר את הרקע לבקשה זו. בסופה של הפגישה היא הסירה את התנאי, לאחר שהבינה כי אין זה ראוי ורצוי להגביל את חייו של בעלה, עם כל הקנאה שלה אליו.
חלק מעורכי הצוואות נוקטים בגישה השגויה, שלפיה - "מה אכפת לי מה יגידו לאחר פטירתי?". חשיבה זו מביאה אותם להוסיף לצוואה הוראות שגורמות להרס מוחלט ביחסים במשפחה, לאחר פטירתם. מהניסיון שלי, את התנאים השונים בצוואות ניתן לראות במרבית צוואותיהם של אלו אשר אף בחייהם חפצו להשפיע על הסובבים אותם באמצעות רכושם.
ושלא תבינו לא נכון - אני בהחלט רואה בתנאים בצוואה כלי הכרחי וחשוב שמוריש לא רק רשאי אלא אף חייב לעשות בו שימוש; מי מאיתנו לא חושב פעמיים לפני שהוא מאפשר לבנו או לבתו לעשות שימוש בסכום כזה או אחר מרכושו? שאלות של חינוך והשפעה לטווח ארוך, כמו גם שכר ועונש במימד המשפחתי, הם דברים שמטרידים את מחשבתנו, ובצדק. ומדוע שלאחר פטירה - כל אלו לא יהיו ברי חשיבות עוד?
לכן לדעתי, זו אכן זכותו של אדם להעדיף יורש אחד על פני אחר או אפילו לסגור חשבונות בצוואתו, אולם יש לעשות זאת בחוכמה; לא לכתוב זאת באופן בוטה אלא לרכך את הניסוח ואף להוסיף הסבר קצר, שלעיתים מקהה את ההשלכות הפסיכולוגיות הנובעות מכך.
אם ניקח לדוגמה הוראה המפלה בין ילדים, הרי ניסיון החיים מלמד כי לא חשוב עד כמה צודקת האפליה (כגון שאחד הילדים עשיר והשני עני), היא תמיד פוגעת ומפלגת.
מאידך, ניתן לכתוב אותה תוך מתן הסבר המכיל מילות חיבה והערכה רבות לצד הפגוע, ואפילו הותרת שיקול דעת לצד הפגוע לדרוש את ביטול ההוראה אם חלילה יהיה עני בעת מימוש הצוואה (הוראה לא רלוונטית אולם בעלת חשיבות פסיכולוגית רבה). מציאות זו יכולה להרגיע את הצד הפגוע ולמנוע הרס ונתק בין הילדים.
להסבר המופיע בצוואה – כמו גם למילה טובה, יש כוח רב, שכן מדובר במסמך שנקרא לאחר פטירה, הוא קיים לנצח והמציאות מלמדת כי היורשים מייחסים משקל רב להוראותיו האחרונות של הנפטר.
כך גם לגבי תנאים בצוואה, חשוב לזכור כי המציאות הקיימת בעת כתיבת הצוואה - יכולה להיות שונה בתכלית בעת מימושה. לפיכך, גם כאשר כוללים בצוואה תנאים, רצוי להוסיף להם מספר אופציות ככל הניתן, כמו גם שינויים אפשריים.
אני אומר זאת לאור מקרה שקרה לי לפני שנים ושהותיר בי רושם רב; ערכתי צוואה לאדם שהחליט לנשל את ילדיו ולהעביר את כל רכושו לאחת מבנותיו. לימים אותו אדם חלה ונפטר, בתו נישאה סמוך לאחר פטירתו ונספתה בתאונה, ללא ילדים. בסופו של דבר כל רכושו של אותו אדם עבר לבעלה של בתו - אדם שהמנוח כלל לא הכיר. חשבתי לעצמי שאותו אדם שערך את הצוואה, ודאי לא חלם שרכושו יעבור בסופו של דבר לאדם זר לחלוטין. לכן כדאי לכל אדם לזכור שבני משפחתו יכולים לחיות לעתים במציאות שונה לגמרי מזו שהוא מצפה לה.
עו"ד בעז קראוס, מתמחה בצוואה, ירושה ועיזבון
>> טרנד חדש: זוגות שלא חיים ביחד
כל העדכונים הכי חמים מהארץ ומהעולם ישירות לנייד
שלחו את המילה מבזק למספר 5000 ותתחילו להתעדכן