מועדון הרווקות ללא ילדים שמתחתנות עם גרושים פלוס – מתמלא בעוד ועוד חברות.
וחוץ ממפורסמות כמו אסתי גינזבורג ומרינה קבישר, אפשר למצוא בו גם אותי, ועוד כמה מחברותיי הטובות, וגם הרבה מהנשים והזוגות שמגיעים אליי לייעוץ.
המועדון הזה מתמלא בעוד ועוד חברים בשל העלייה באחוזי הגירושין והעלייה בגיל הנישואין אצל נשים מחד, ומאידך, העובדה שמדובר בצעד הרבה יותר מקובל היום, כזה שאפילו נתפס כ-"good catch" בעיני נשים רבות (לרבות בגלל העובדה שגברים אלו הם בעלי ממון, אבל לא בהכרח).
המועדון הזה גם קצת שונה ממועדון משפחתי נפוץ אחר היום – "מועדון המשפחות המורכבות" שבו גם האישה וגם הגבר גרושים עם ילדים ואז לכל אחד החבילה שלו.
נשים שהן עדיין לא אימהות הנישאות לגברים שהם כבר אבות, עוברות חוויה שונה במעבר אל ההורות, לעומת גרושות עם ילדים שמתחתנות ויולדות בפעם השנייה.
השוני מתחיל בנקודות המוצא השונות, ואני לא מציינת זאת כביקורת אלא כעובדה.
אחוז הגירושין בנישואים שניים – גבוה יותר
שמעתי את קבישר מספרת בראיון שזה מאוד כיף לראות את בן הזוג שלך באבהות שלו עוד לפני שיש לך ילדים. נכון, זה כיף ונשים רבות מוצאות בקשר האוהב שבין אב לילדיו גורם משיכה חזק, המרגיע אותן שגם עבור ילדיהן שלהן, הוא יהווה הורה מיטיב.
ואכן אבות רבים שמצליחים לשמור על קשר טוב עם ילדיהם לאחר הגירושין, מייצגים את דמותו של "הגבר החדש": הגבר המעורב בחייהם של ילדיו, זה שדואג להם כלכלית ונפשית ובעל אינטליגנציה רגשית גבוהה. וההנחה היא שגבר כזה יהיה גם אב נהדר לילדיו מהנישואים החדשים.
ועדיין יש לזכור שהסטטיסטיקות מוכיחות כי אחוז הגירושין בנישואים שניים גבוה יותר מאשר בנישואים ראשונים. הרבה מהמחלוקות העולות בנישואים שניים קשורות, אין זה פלא, גם לסוגיות כלכליות וגם לסוגיות הקשורות בילדים מהנישואים הראשונים.
כשהקסם פג: הקנאה בגרושתו
בעוד שלפני יצירת הילד הראשון המשותף, נשים שעדיין אין להן ילדים מוקסמות מן האבהות של מי שהוא כבר הורה בעצמו, לאחר הבאת הילדים המשותפים לעולם (ולעיתים כבר לפני) הקסם הזה נוטה להתפוגג ואת מקומו מחליפה קנאה ופחדים לא מודעים. הדאגה העיקרית של הנשים היא שהמקום של ילדיהן לא מובטח.
צריך לזכור שתחושות ויצרים אלו הם טבעיים והם מופיעים בצורות שונות. לפעמים זו קנאה בזמן שהאב מקדיש לילדיו הראשונים, לכספים שהוא מוציא עליהם, לקשר עם האישה הראשונה שיש לו בעיקר בגלל הילדים. ויש גם את סוגיית המצפון שיש לגבר על הגירושין והרצון לפצות את ילדיו. ומה באשר לחינוך הילדים, הנובע מכך שבכל זאת מדובר בשני בתים שונים?
אלה חששות שמופיעים פחות אצל נשים שכבר יש להן ילדים מנישואים ראשונים, היות ועבורן הכניסה לנישואים שניים עם גבר שיש לו ילדים, מאוזנת יותר.
נישואים שניים לא מוחקים את הראשונים
העצה שלי לרווקות שנישאות לגבר שהוא כבר אב: לזכור היטב שמחכות להן מה שאני מכנה "הזדמנויות פז". הזדמנויות אלו כאשר יופיעו בחייהן ייראו כמכשולים או קשיים, אך אם הן תשכלנה להסתכל על הסיטואציות הללו כהזדמנויות שמהן הן יכולות ללמוד הרבה על עצמן ועל בן זוגן, הרווח שלהן מקשר כזה יהיה עצום.
לדוגמה, הכרתי אישה שהרגישה שבימים שבהם מגיעים הילדים הגדולים מנישואיו הראשונים של הבעל לישון אצלה, האב מתייחס אליהם בצורה שונה ומפנקת הרבה יותר מאשר לשני ילדיהם המשותפים, אפילו בימים רגילים.
התחושות האלו יצרו אצלה כעס איום כלפי הילדים שלו. במקום לפחד היא החליטה לדבר איתו בכנות על רגשותיה. משהבינה שהבעיה לא קשורה לילדים שלו, אלא למצפון שהציק לו על כך שהרגיש שעזב אותם, גם הוא וגם היא יכלו לשנות ולשפר את הימים המשותפים האלו. בנוסף, הזוגיות שלהם התעצמה.
אם נשים אלו יחפשו פתרונות יצירתיים, יהיו כנות באשר לרגשותיהן ולא יפחדו לדבר על הדברים מתוך בושה במחשבות הצצות להן בראש, הן יוכלו לזכות ברגעי אושר וסיפוק עצומים.
יותר מכל עליהן לזכור את זה: נישואים שניים לא צריכים למחוק נישואים ראשונים ואת כל מה שהיה שם, בטח לא את הילדים. גדולתה של אישה שנייה היא בכך שתצליח לשלב את השניים על ידי התגברות על הפחדים של עצמה.
מיכל איסט אלון היא יועצת ומנחה של תהליכי שינוי, בעלת תואר שני בלימודי משפחה ומתמחה בייעוץ למשפחות חדשות. מאמינה גדולה בכוחם של אנשים לשנות ולשפר את דרכיהם לטובה.
נשואה לגרוש, אב לשתי בנות מקסימות ויחד לשניים ילד משותף בן שלוש.