אחד השינויים הגדולים שעושה אישה בחייה, כשהיא מחליטה להנשא, הוא שינוי שם משפחתה. מדובר בפעולה קטנה לכאורה, אך משמעותית, שמתבצעת כבר מאות של שנים, ומקיימת עצים משפחתיים ענפים ופטריאכליים. אלא שהשנה היא 2019, סוגים רבים יותר של משפחות כבר קיימות בעולם, ונשים רבות מחליטות לנקוט בדרכים אחרות. אחת מהן היא אליזבת נלסון, מומחית אמריקנית לזוגיות, שיצאה בקריאה לנשות העולם להפסיק להחליף את שם המשפחה שלהן, ולדבוק בזה שלהן.
הכתבה, אותה פרסמה נלסון באתר היחסים בו היא כותבת, פורסמה ושותפה ברבים בימים האחרונים, וחשפה כי זהו עדיין נושא נפיץ, ושדעתה ממש לא פופולרית. "כשהייתי קטנה, וישנתי עם בובות, וציפיתי בכליון עיניים ליום הגדול בו תהיה לי חזיה, היתה לי מחברת נוצצת עם מדבקות ריחניות, שבה שירבטתי את שמי לצד שם משפחתו של הילד שבו הייתי מאוהבת, ואחר כך הוספתי גם את שמות ילדינו הדמיוניים. אני מכירה בחורות צעירות שעדיין עושות את זה," נלסון כותבת, "למרות שהן כבר מזמן לא ישנות עם בובות. זה לא מוזר?"
"הייתי בת 25 כשהתחתנתי," היא נזכרת. "לא ידעתי הרבה על החיים. לא ידעתי ששבע שנים אחר כך אבי ימות, ויגרום לי להתגעגע לשם שחלקתי איתו כל חיי. לא ידעתי שאתגרש כמה שנים אחרי זה, וכמה כאב שינוי השם יביא איתו. יש לי הרגשה שמסדרונות משרד הפנים בברוקלין עדיין רטובים מדמעות. כשהתחתנתי חשבתי שהכי חשוב לי לחלוק שם משפחה עם ילדי. לחלוק שם עם בעלי לא ממש עניין אותי."
"הנוהג לקחת את שם הבעל מגיע מהתקופה בה האישה היתה רכוש," מזכירה נלסון. "כל קיומנו היה נתון לבעלינו ברגע שהפכנו לנשים נשואות, ומי שמאמינה שההיסטוריה כבר לא רלוונטית צריכה רק לשאול מקבץ של גברים איך היו מרגישים אם היה עליהם לקחת את שמה של הארוסה שלהם אחרי הנישואים." נלסון מביאה ציטוטים מתוך מחקר כזה שנערך לא מזמן. "בחיים לא הייתי לוקח את שמה של אשתי," אומר לוק, בן 26, "לא הייתי גם מוסיף את שמה של אשתי לזה שלי. הייתי מסכים רק למצב שבו אשתי משנה את שמה." "יש לי חברים שנתנו לילד את השמות של שניהם, אבל זה לא נראה לי לעניין. זה חשוב ליצור שושלת. לא הייתי הורס את השושלת המשפחתית שלי," אומר איתן בן השלושים. "למחוק את שם המשפחה של גבר זה מסרס," קובע אדגר בן ה-25. "רק המחשבה מזעזעת ומכעיסה אותי."
"אם כן," שואלת נלסון, "למה אנחנו לא כועסות ומזועזעות? למה 80 אחוזים מהנשים עדיין מוחקות את שמן עם הנישואים? למה? ועוד יותר מתמיהה התופעה של הנשים הגרושות שממשיכות לאחוז בשם של הבעל לשעבר. חלקן טוענות שהן רוצות את שם הילדים שלהן. אני אומרת: קצת כבוד עצמי, נשים יקרות. אין לכן עוד אישיות פרט להיותכן אמהות? אתן לא רוצות להמשיך עם החיים? חלק מההתקדמות היא להשלים עם העובדה שהמשפחה השתנתה. ההיצמדות לשמו של הבעל לשעבר לא תקל על הפרידה. אני לא רוצה להיות תקיפה מדי, אבל הייתי שם, עשיתי זאת, ואני מתחננת: תשמרו על השם שלכן. אל תוותרו עליו. זה מה שאגיד לבתי לעשות כשיבוא היום. השם שלנו הוא חלק מהזהות שלנו. לא הייתי רוצה שהבת שלי תוותר על הזהות שלה עבור אף אחד בעולם."