כשליאת ויריב נפגשו לראשונה, שניהם היו בני 37, מצליחנים, נאים, אינטליגנטיים ורווקים. הם הכירו במסיבה ומשם זרמו למיטה. ליאת הייתה בטוחה שמצאה את שחיפשה, יריב פחות. הוא היה בעניין של לילה חד פעמי, מקסימום שניים, אבל הסיפור ביניהם הסתבך. מאוד.
ליאת נכנסה להריון מאותו לילה פרוע, והיא מספרת לי שאין לה שום כוונה לעשות הפלה. היא כבר בת 37, והיא רוצה את הילד הזה. יריב עשה הכל כדי לשכנע אותה להפיל. אמר לה שהוא מוכן לשלם על הפלה פרטית ואפילו הציע להטיס אותה לאירופה לחופשת מחלה על חשבונו. אבל לליאת ברור מה היה היא רוצה לעשות. היא כל כך רצתה בילד הזה שהייתה מוכנה לעשות זאת לבדה לגמרי ולפטור את יריב מכל חובה בחיי התינוק, מלבד תשלום מזונות. יריב לא התרצה ואיים שימרר את חייה אם לא תפיל. הריבים המתמשכים ביניהם הפכו אותם לאוייבים, ומנגד ההריון הלך והתקדם. עד שבשלב מסויים, רגע לפני הלידה הבין יריב שזה עומד לקרות. הוא השלים עם המצב ואפילו נעשה נרגש לקראת הלידה.
במזל טוב נולד תינוק בריא ויפה. "דומה לאבא", אומרת לי ליאת. בחודשים הראשונים, יריב הגיע לביקורים קצרים. ליאת הסכימה ועודדה את המצב, אבל ככל שהתינוק גדל, כך גם גדל רצונו של יריב לראות אותו יותר גם מחוץ לדירתה של ליאת. "פה היה הפיצוץ הגדול. אני לא רוצה להיפרד ממנו, אפילו לא לשעה, אבל יריב לא מרפה. הוא דורש עכשיו משמורת משותפת, ורוצה לראות את התינוק פעמיים בשבוע כולל שינה. אנחנו בריבים על הסדרי הראיה ולא מגיעים לעמק השווה. זה הפך לקללות צעקות ואיומים וכל זה מול הילד הרך. איך זה ייפתר? מה עושים?"
טובת הילד קודמת לכל!
יריב וליאת, לשניכם ברור שאתם מזיקים לילד אבל אתם לא מסוגלים להשתלט על היצרים שלכם. חשוב שתבינו שגורלכם נקשר לנצח ורצוי שתשכילו לעשות את זה הכי טוב שאפשר. ובהחלט אפשר.
שניכם נכנסתם למלחמת עקרונות ואגו ובדרך שכחתם את התינוק המשותף שלכם שהפך למשני בסיפור. אתם חייבים להתעורר. אתם טוענים שאתם דואגים לילד? אז תתבגרו!! תפסיקו לנהל מלחמות על גבו של התינוק ומול עיניו הרואות ואוזניו השומעות. אתם הורסים את שנותיו הראשונות. אתם עושים לו יותר נזק מתועלת. ומיותר לציין שגם חייכם שלכם מתקלקלים.
מטבע הדברים, קל לי יותר כאישה וכאימא להבין את הצד של ליאת במשוואה. היא מחוברת לילד וחרדה לו. האינסטינקט האימהי נותן את הטונים.והוא חזק מאד יותר מכל שכל והיגיון. מדובר באינסטיקט טבעי שמגונן על הילד. אין כאן מחשבה רציונלית - יש יצר. תוסיפו לזה את העובדה שהעובדה שיריב הוא לא בן זוגה הצמוד. למעשה הם בקושי מכירים באמת אחד את השנייה, אין אינטימיות, אין הבנה ובטח שאין אהבה, מה שגורם לרמת החרדה של ליאת רק לטפס מעלה מעלה. זה מאד ברור ואנושי. אבל ליאת צריכה להפנים שהילד הוא לא רק שלה והיא לא הבוס העליון. עליה להגמיש עמדות ולהסתגל לרעיון שיש פה גם אבא שרוצה להיות חלק בחייו של הילד. וטוב שכך.
יריב וליאת – חישבו היטב מה מטרתכם. אל תחטאו לעצמכם ולילדכם. עליכם להשקיע כעת בבניית אמון הדדי, זה הסיפור.
ליאת, אני ממליצה לך לאפשר ליריב ביקורים מורחבים. זה צריך להיות האינטרס שלך כרגע. יריב ובנכם יתחברו אחד לשני, את תזכי בשעות מנוחה פעמיים או שלוש בשבוע. ובעוד זמן מה, בתהליך טבעי ולא דרסטי, הילד גם ילון בבית אביו.
יריב, לך אני ממליצה להרפות ולוותר על ההתנפלות הגדולה. בוא לבקר באווירה נעימה, צור יחסים חמים עם הילד וכך גם המעבר ללינה יהיה חלק.
הבסיס של הסיפור הזה מושלם. אמא טובה ודואגת שמחוברת חזק לילד שלה ואבא שרוצה לקחת את חלקו בגידול הצאצא. מה רע?על מה אתם רבים? שימו לב למאבק הכוח שלכם, האגו משחק פה תפקיד ראשי. אתם דואגים לעתידו של הבן שלכם - תתחילו לדבר בכבוד האחד עם השנייה. שמשו לו דוגמא. העניקו לו ביטחון, הראו לו דרך ארץ , למדו אותו להיות אדם נפלא. אלה הדברים החשובים באמת.
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות? שלחו לנו שאלות והיא תענה על נבחרות מהן במדור שיפורסם כאן (פרטיכם יישמרו במערכת). כתובת המייל לשאלות: family@mako.co.il