"אשתו עלתה עלינו והוא נעלם כאילו לא היה"

"שמי עדי. אני רווקה, בת 41.

"רק בגיל 35 עזבתי את בית הוריי. לא היה לי כסף לכלכל את עצמי. למדתי ועבדתי בעבודות זמניות. הרגשתי נוח עם זה. חשבתי שאכיר גבר, ואיתו כבר אתחתן ואעבור דירה. אבל עברו שנים וזה לא קרה. היום אני כבר בת 41, 'רווקה ללא...' והזמן רץ.

"שלוש מערכות היחסים שהיו לי הן: 1. עם גבר נשוי, 2. גבר שחי בארה"ב, 3. ילד צעיר ממני בהרבה. אף פעם לא היה מישהו פוטנציאלי, אמיתי, רציני, פנוי, כזה שאפשר להתקדם איתו.

"לפני כמה שנים היה לי את דן, שהוא ישראלי שחי בלוס אנג'לס. הייתי נוסעת אליו לשבוע או שהוא היה בא לכאן, בעיקר לביקור אצל המשפחה שלו. מתוך שנה וחצי של חברות ראיתי אותו חמש פעמים. אני רציתי אותו, אהבתי אותו, רציתי חתונה וילדים והוא לא רצה. לא חושבת שהוא אהב אותי, היה לו נחמד, לא יותר. סתם בזבזתי זמן יקר, וידעתי שזה לא ילך.

"הקשר עם הנשוי התפוצץ לפני חודשיים. אשתו עלתה עלינו והוא נעלם כאילו לא היה.

"עכשיו אני בקטע עם בחור בן 31. הרבה סקס ולא הרבה מעבר לכך. אני בשבילו דיווה, חוויה סוערת. זה לא יוביל לשום מקום.

"כבר השלמתי עם זה שילדים לא יהיו לי. אבל אני לבד ואני רוצה חבר. מתה לבן זוג יציב. אני יוצאת, מחפשת, אבל כל מי שאני רוצה לא פנוי או לא חי בארץ או צעיר ממני ביותר מעשור, שרוצה רק שעשועים עם אישה בוגרת.

"התחלתי לחשוב שאולי זה קשור אליי. אולי אני בעצמי מכוונת לשם בלי להיות מודעת. לא יכול להיות שזה מקריות".

החלום הבלתי אפשרי

עדי,

הרבה לפני שנעסוק בבני הזוג יש להתייחס קודם כל למגורים שלך בבית הוריך עד גיל מאוחר. אין בזה חוקים ברורים, אבל גיל 35 בבית מעורר שאלה. יש בכל זאת חריגה. את אולי בוגרת בגיל אבל מעוכבת בהתפתחות המנטלית. מגיל מסוים הכל קשור אליך, ולכל מה שקורה לך יש לך אחריות. הבחירות שלך, גם אם אינך מודעת להן, יוצאות מהמקום שלך, מהצרכים והפחדים שלך.

מילות המפתח: פחדים, חרדות.

הטור הזה רק פותח לך דלת למקום שבו רצוי לך להעמיק. מקומות שנחשפים בדרך כלל בטיפול, בתהליך. סקירה מהילדות ועד היום.

אין לי פרטים על הוריך ועל משפחתך, אבל הרבה ממה שיש בך קשור לשם.

נשארת שנים בבית הוריך כי הרגשת שהחיים גדולים עליך ואת עוד לא בנויה לעצמאות. תירצת לעצמך שזה נוח וזול רק כי פחדת. לא עזבת גם את הקשרים הזוגיים שלך והסתפקת בפירורים. היית מבוהלת. טוב שהגיע יום אחד ועזבת, אולי כי הבנת שצריך ואולי היה טריגר שממנו זה יצא.

את יוצאת רק עם מי שאי אפשר. סוף הקשר כתוב כבר בהתחלה. רק כשאין לך מה להפסיד גם אם זה יגמר, והכי טוב שאם זה יגמר זה לא כי את לא בסדר

יש קו מאפיין: את יוצאת רק עם מי שאי אפשר. סוף הקשר כתוב כבר בהתחלה. רק כשאין לך מה להפסיד גם אם זה יגמר, והכי טוב שאם זה יגמר זה לא כי את לא בסדר אלא כי יש סיבה טובה חזקה אחרת. הוא נשוי, חזר לאשתו, חי בחו"ל, זה ממילא קשר רופף, צעיר ממך ביותר מעשור, זה גם מסמן שכנראה זה ללא עתיד. כל מה שלא ניתן לממש התאים לך. את חושבת ומדמיינת שאת רוצה חתונה, אבל את עדיין רחוקה מהיכולת ליישם את זה, ולכן הכי נוח לך זה מה שלא אפשרי. זה מנקה אותך מלהיות הסיבה לפרידה, והפרידה לא קשורה לדחייה או למשהו בך אלא רק למציאות שמוכתבת מלמעלה.

עוד סיבה למה מושך אותך שזה לא אפשרי: כי כשאין יציבות וביטחון והכל תלוי באוויר ויכול להתפוצץ כל רגע, זה קשר שממלא את כל היום גם אם הוא פירור וחצי. אין וודאות גם לא לעתיד המאוד קרוב, אין וודאות לגבי מה יהיה עוד שעה. אלה קשרים שסבל ואושר נוגעים בקצוות, הכל בנוי על מחטף קצר, תשוקה ותחושת הלא מושג. רמות הריגוש שקשר כזה מספק עולות בהרבה מעל קשר רגיל וזמין שהכיוון בו ברור לכולם.

השאלה היא האם זו את שלא מסוגלת לפתח קשר רציני לטווח ארוך או שאת פשוט התמכרת לריגוש הגבוה?

בדיוק את זה מבררים בטיפול. התהליך מביא את התשובות ואחריהן באים הפתרונות.

 >> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות?
 בבקשה: Yaelyb4@gmail.com

הורים - כל מה שאתם צריכים לדעת