"בגדתי באשתי, ועכשיו היא זו שדורשת לפתוח את הנישואים"

"אני ישי. בגדתי באשתי. אני אשם בהכל.

"היא עלתה עלי. זה היה משבר ענק. לא חשבתי שנצא מזה לעולם. אשתי הייתה מרוסקת. הקשר הדרדר והיינו כפסע מרבנות. הבית רעד מרוב כעסים, היא הייתה מתעוררת בלילה עם בכי ושאלה שאלות בלי סוף. ניסיתי להיות סבלני. נלחמתי על הבית, לא רציתי להתגרש. רציתי רק לחזור לשגרה ולשקט בגזרה. זה היה ממש מזמן ומאז לא נגעתי באישה אחרת. ישר יותר מהאפיפיור.

"אנחנו בני 45. הרבה שנים ביחד ויש לנו ארבעה ילדים בוגרים.

"אחרי תקופה ארוכה, קשה וכואבת, צלחנו את זה. החיים חזרו למסלולם, כך לפחות חשבתי.

"אשתי, מסתבר, לא ממש סלחה וגם לא ממש שכחה.

"שמתי לב כבר הרבה זמן שהיא קורנת מאושר ומרוצה מעצמה, מה שלא אופייני לה בשגרה. אבל שמחתי שאולי סוף סוף טוב לה והיא נרגעה. היא הייתה נראית לי חשודה אבל לא נתתי לכך יותר מדי מחשבה.

"יום אחד, אאוט אוף דה בלו, היא התיישבה מולי בלי לעפעף ואמרה לי שהיא ברומן. הכל כולל הכל. וכיף לה. לא הסכימה לתת פרטים על מיהו ומאיפה. רק זרקה פצצה.

"הייתי בהלם. הנה הנקמה שלה, אמרתי לעצמי. אין לי מה לעשות, הרווחתי את זה. בדיעבד זה ברור שכל הסימנים הראו זאת, בחרתי לטמון את הראש בחול. לא רציתי להתמודד עם זה. היא מחזירה לי. מגיע לי. אני מבואס והיא בטוב. נראה שהיא אדישה ואני לא מעניין אותה. היא כבר לא אוהבת אותי. חשבתי שהכל כבר הסתדר ואנחנו סבבה לעוד שנים רבות, טעיתי בגדול.

"היא אמרה שהיא לא מתכוונת להפסיק את המפגשים עם המאהב שלה. כמו שהרשית לעצמך לבגוד בי גם אני רוצה. תורי. אני לא מרגישה שאני צריכה להיות נאמנה לך, אמרה בלי להתבלבל.

"היא הציעה שנפתח את הנישואים. כל אחד יעשה מה שבא לו אבל בלי לפרק את המשפחתיות, את המסגרת, את ההורות.

"אני לא רוצה חיים כאלה. זה לא מתאים לי. אבל אני עוד יותר לא רוצה גירושים, נאלצתי לומר בסדר אף שאני מתנגד לזה ואני יודע מזוגות אחרים שזה לא באמת עובד.

"זה מעליב, פוגע באגו. אני בדאון.

"אנחנו בתוך הסידור החדש. אני מרגיש חרדות ולחץ. אני מנסה לזרום אבל סובל. אני סובל. לא רוצה ככה וגם לא רוצה פרידה".

העוגה נרקבת

ישי, התשובה קצרה. כרגע אתה רוצה להישאר בכל מחיר. גם במחיר סבל.

ברור שזה לא המצב שאתה רוצה. אבל אין לך מה לעשות עם זה כרגע. אשתך רוצה והיא כרגע עמוק בעניין. רק אתה הוא זה שיחליט מה המשך חייך. על מה שהיא עושה כבר מזמן אין לך שום שליטה. כל אדם עושה מה שהוא רוצה ואתה יכול להחליט שזה עובר אותך ולא מתאים. ההחלטה על עתידך תמיד אצלך.

אם האלטרנטיבה של פרידה לא קיימת אצלך כרגע, זה אומר שאתה נשאר ככה. חי עם זה, מתייסר, אבל בוחר להישאר. וזו הבחירה שלך.

אשתך רואה שאתה תקוע ולא הולך לשום מקום, אף שניכר עליך שאתה לא מבסוט. היא מבינה שהיא לא באמת מסכנת את המסגרת ומרשה לעצמה להשתולל.

הסיכוי למהפך בידיים שלך.

אל תישאר במקום. תתחיל לזוז. לא להסכים למה שאתה לא באמת שלם איתו. יחסים פתוחים לא מתאימים לכל אחד, לרוב זה סיפור כיסוי על פחדים. זה כאילו כמו לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. אז זהו שלא, העוגה ממש לא נשארת שלמה, היא נרקבת בתהליך מזורז.

אשתך רואה שאתה תקוע ולא הולך לשום מקום, אף שניכר עליך שאתה לא מבסוט. היא מבינה שהיא לא באמת מסכנת את המסגרת ומרשה לעצמה להשתולל

לרוב צד אחד מציע לפתוח והצד השני נאלץ להסכים כפתרון לא לפרוש לגמרי. לשמר, אולי משהו ישתנה. יש בטח כמה זוגות שזה עובד להם אבל זה מאוד נדיר. בכל שנותיי הרבות כמטפלת לא מצאתי זוג אחד שחי פתוח ומרוצה לאורך זמן, אבל כן פגשתי הרבה שניסו את הפטנט הזה ונפגשו בסוף ברבנות.

שים לעצמך דדליין. עד מתי אתה סופג את זה. קח מרחק ואל תציק, אל תיזום חיבוקים ודביקות, אל תתחנן לחום כי זה ממילא לא עוזר. אל תשאל שאלות ותן ספייס.

בזמן הזה תעסיק את עצמך בספורט וחברים טובים וכל מה שמרים לך ומשפר.

אולי בשביל אשתך הרומן הזה הוא סתם אפיזודה לחיזוק הביטחון שלה שנפגע ותיכף זה יחלוף. תן לזה קצת זמן, אבל תאלץ לקבל החלטה. סבל נפשי לא בא בחשבון.

החיים טובים יותר שחיים אותם עם חוסן ועמוד שדרה איתן, וזה לא קורה ביום אחד. זה תהליך של הבנת ההתנהגויות, הרחבת המודעות, לקיחת אחריות לצד שלך, קבלת החלטות שתואמות את תחושות הלב וכמה שיותר מנוטרלות פחד.

אם מישהו שואל מה זה טיפול, זה בדיוק זה.

>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות?
בבקשה: Yaelyb4@gmail.com