"אנחנו ביחד כבר כמה חודשים, ועוד לא שכבנו"

כאשר אנחנו נמצאים בסיטואציות שלא תואמות את האגו, או כשהמציאות קשה לעיכול או כשאנחנו לא יוצאים טוב, אנחנו ממצאים לעצמנו עולם מקביל שיקרי וחוטא לאמת. זה שקר פנימי עם עיגולי פינות. ממש מציאות מדומה ומנותקת. קוראים לזה אידאליזציה.

יש שמאמינים באמונה שלמה בבלוף של עצמם. אלא מה? זו לא נקודת הזינוק האמיתית. כד להתחיל שינוי ותהליך התפתחות צריך קודם כל להבין איפה אתה היום. לא איפה שנדמה לך. ממש כמו מפת דרכים. הפעולה הראשונה שדרושה כדי להגיע ליעד היא להבין איפה אתה נמצא על המפה. משם כבר אפשר להמשיך.

הנה דוגמה אמיתית לגמרי.

דורין היא רווקה בת 31. כל החברות שלה כבר נשואות פלוס. היא חיפשה את בעלה לעתיד בקדחתנות במשך שנים. חלמה על ילדים ומשפחה. יצאה לים של דייטים. לפני כמה חודשים היא הכירה את גל, רווק בן 36. היא מספרת עליו רק דברים טובים. כמה הוא נפלא וכמה הוא הגבר של חייה. אהבה אמיתית סוף סוף. עכשיו היא מאושרת.

מה מאושרת, שהכל אצלה נפלא, עושה אצלי? אלי מגיעים עם כאב, משבר, בשלות לשינוי. רצון לשפר, לתקן, לעבור תהליך פנימי.

היא מתחילה לספר למה הגיעה. לאחרונה גל קצת התרחק. היא מרגישה משהו באוויר. אנרגיה אחרת, קרירה יותר. "זו כבר לא הפעם הראשונה שהוא לא עונה להודעות שלי. נזכר לענות אחרי 8 שעות וכותב שתי מילים וחצי. בלי לב אדום.

"אני מצלצלת והוא לא עונה לי. חוזר אחרי הרבה זמן. אני כמו קפיץ, כל הזמן אני בהמתנה לשיחה או לסימן חיים ממנו. מההתחלה הוא לא רצה להיפגש כל יום. נפגשנו שלוש פעמים בשבוע ולאחרונה גם עבר שבוע בלי מפגש, רק כמה שיחות והודעות. זה מתסכל. אני מבינה שהוא עסוק. הוא עובד מאוד קשה ויש לו כלב להוריד ולטפל ואמא חולה. היום שלו מלא. אני בטוחה שהוא אוהב אותי. הוא לא עוזב".

אני מרגישה שמשהו מוזר. אני שואלת על תוכן הקשר ומגלה שהם אפילו עוד לא שכבו. התחרמנו, אבל ללא חדירה. הם נפגשים מעט כי הוא גר בחיפה והיא בהרצליה. וזה קשה לו עם הנסיעות, היא אומרת.

"אולי הוא בוגד בי? אני נאמנה כמו כלב. אצלי אין בלקסיקון בגידות".

לא יותר טוב מכלום

דורין, את פול גז בניוטרל.

את כל כך רוצה בן זוג, כל כך כמיהה לקשר עם גבר, חולמת להתחתן ואת נמצאת בקשר הכי מינורי. פירור ורבע בקושי. גם את יודעת שזה מעט ואין דבר כזה עסוק כל היום. עסוק זה תמיד תירוץ ולא סיבה. אבל את נאחזת ומספרת לעצמך סיפור ומייפה את המציאות. רק כי לשחרר ולחזור לחיפוש לא בא לך. אחרי אכזבות וקשרים שלא התרוממו את מפחדת להיות שם שוב. את מדמיינת שעוד מעט הכל יהיה בסדר אתו ותתקדמו. אבל זה בלון מלא אוויר שתופס נפח על כלום. גם אין לך ממש חבר וגם המקום הזה אצלך תפוס וחסום.

התרגלת לטיפ טיפה וזה נראה לך יותר טוב מכלום. הוא מפיג לך את הבדידות בלי להיות באמת נוכח. יש לך כביכול בן זוג. נוח לך הכאילו הזה. את דוחה את הקץ, אבל הקץ יגיע. את באזור פגיעה עכשיו כי גם גל מבין שזה מעט מדי וכך לא נראה קשר רציני. ואולי אפילו שואל את עצמו למה את מסכימה לזה.

יש לך כביכול בן זוג. נוח לך הכאילו הזה. את דוחה את הקץ, אבל הקץ יגיע

בואי נחזור לאמת. אל תשתיקי את מה שבוער לך. תחשפי בפניו הכל. מה את רוצה ומה לא. דברי. את כל מה שמתסכל אותך. ואם זה יוביל לפרידה אז זה רק היה עניין של זמן וזה היה נגמר ממילא.

הקשר הזה ללא תכלית, חייב להשתנות. או להתקדם או לעוף החוצה.

האמת פחות זוהרת מהסיפור הדמיוני אבל דרך חיים לאושר עוברת רק בנקודת האמת.

הפרידה אולי קצת קשה אבל לדעת שאת שולטת בחייך ולא מסתפקת בזרזיף מחזק גם מחזק.

>>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות?
בבקשה: Yaelyb4@gmail.com