"אני כבר מזמן לא אוהבת אותו, אבל מפחדת שזה יביא סוף לקשר"

שירה מחפשת איזון בקשר עם בעלה. במובן הקלאסי היא כבר מזמן לא אוהבת אותו, זה מה שבאמת עומד לה על קצה הלשון, אבל היא מפחדת שזה יביא סוף לקשר. היא לא רוצה לפרק את המשפחה. יש לה דילמה בתוך עצמה, הדילמה המוכרת כל כך: יציבות מול ריגושים. לא נראה לה פייר להישאר נשואה ובאותה נשימה להודות שהאהבה כבר מתה. כי הרי בתפיסה התרבותית שלנו אנו מתוכנתים שנישואים שווה אהבה. ואהבה שווה ריגוש, תשוקה עזה, פרפרים ורעידות. ומה שלא תואם את זה לא טוב לנו. זו התבנית הטבועה עמוק.

שירה ורמי נשואים 12 שנים. הם התחתנו כששירה הייתה בת 33. עד שהכירה את רמי היא חוותה מערכות יחסים רדודות ורצף של שברונות לב.

רמי באמת רצה אותה מאוד והיא, מתוך החלטה מושכלת, הלכה על זה. לא יכלה לסרב לגבר שרוצה כל כך, ושאולי לעולם לא יבוא אחר והזמן עובר מהר. החליטה שהגיע הזמן שלה למשפחה. זו הסיבה האמיתית והמרכזית ששירה התחתנה עם רמי. תוך שלוש שנים שני ילדים. את החצוצרות והשחלות היא הרגיעה, אבל היחס כלפי רמי עבר פאזה, הלך והידרדר. חוסר יחס בולט מצידה, תוקפנות וחוסר סבלנות. לא חמימות, לא פינוקים וכמעט בלי סקס.

עד הלידות רצתה הרבה מין, אז הוא זכה ממנה לחום ותשוקה, אבל אחרי הלידה של הילד השני היא התרחקה וסירבה. הכול מה שקשור לרמי עצבן אותה. העלייה שלו במשקל, השערות באוזן, קצת בטן, ישיבה ממושכת בשירותים, הכול עצבן. ביקורת עליו נון סטופ.

הוא הרגיש שהוא ספק זרע ולא יותר, והוא לא ממש טועה.

רמי מתלונן על חוסר יחס ועל יחס מזלזל מצידה של שירה, ושירה ישר מתגוננת ואומרת שזה לא מדויק. מה שהוא מרגיש זה הרבה בדמיון.

אין לה אומץ לצאת עם האמת אז היא מחרטטת ומפילה עליו את האשמה. היא לא רוצה להתגרש וגם לא ממש רוצה להישאר. איך נשארים עם תחושות כאלה? האם ניתן לסנכרן בין הרצון לשמור על המסגרת לבין הרצון לפרוץ אותה בעת ובעונה אחת?

תאמו ציפיות

שירה, נישואים זה לא לאבי דאבי כל היום. תנמיכי ציפיות.

אהבה במובן שאנו תופסים אהבה, התאהבות ופרפרים, זה שלב אחד בקשרים זוגיים. זאת לא תחושה שיכולה להישאר לעשרות שנים. תפנימו: החיים שואפים לאיזון ולא לשגעת.

תשוקות עזות הן זמניות, אחריהן תמיד מגיעה השגרה. אהבה היא מילה גדולה, אמורפית. אהבה זה לא בהכרח טרופים, תשוקות וסחרורים. בנישואים ארוכי טווח האהבה משתנה עם השנים לאהבה שקטה ומשפחתית, להערכה הדדית, להורות, לבית. הזוגיות קצת נדחקת ומרכז הבמה הם חיי היומיום. ילדים, עבודה, משכנתא, חשבונות, וכן גם בילויים עם הילדים וגם בלעדיהם.

מי שנדמה לו שכל חייו הוא יתרגש מבן הזוג כמו בתחילת הקשר עלול להתאכזב. חיים ביחד הם לא רומנטיקה ונשיקות בחוף איביזה. זוגיות זה פרויקט משותף שדורש התייחסות והשקעה, לחיות צפוף עם אדם שהוא לא את ולעבור איתו את החיים. כן, לרבים זה לא עובד טוב.

תאמינו, אפשר להמשיך להיות זוג טוב גם מבלי לעוף אחד על השנייה. זה לגיטימי, רק אם זה מתאים לשני הצדדים. תאמו ציפיות, דברו בכנות, תוך הבנה והערכה. זה מה שמעיד על קשר בריא.

בדרך כלל ההתאהבות והתשוקות החזקות שוקעות אחרי כמה שנים.

נסכם: החיים זה לא רק שיט תענוגות ואוסף התרגשויות. דווקא היציבות והביטחון הם החומרים הבסיסיים לזוגיות טובה. השגרה, היציבות והשקט הנפשי לא יסולאו בפז. מה שיחזיק קשר לשנים ארוכות וטובות זה הערכה הדדית ולא אהבה בוערת אש.

זו לא מסגרת שמתאימה לכל אחד, ולראיה 30% מגיעים לרבנות, לא צולחים את השנים ביחד.

וכן, זה לא יספק את המכורים לאדרנלין, לרגשות חזקים ולפיקים סוערים. אלה תמיד יחפשו את העונג הבא. הם גם אלה שישתעממו מהר. ואולי גם את שם.

החלטת להישאר עם רמי, לפחות בינתיים, אז כל עוד את לא בשלה ללכת את שם. וכל עוד את שם, תני את חלקך בעסקה. תעשי את הכי טוב שלך. רמי לא אשם בשחיקתך, ובטח ילדייך לא אמורים לשלם את מחיר ההתלבטות שלך.

משפחתך לא אמורה לסבול כל השנים בעודך מהרהרת על גורלם. הגיע הזמן לדבר עם רמי. לפתוח, לקחת אחריות, להיות כנה, רכה ועדינה ולהפסיק לזייף את החיים. זה מהלך בשבילך, לחייך שלך, אבל על הדרך גם ייטיב עם כל סובבייך.

המצב הזה דורש התייחסות. התעלמות לא תעלים את זה. ההיפך, זה ילך ויידרדר אם לא תעצרו לרגע ותחשבו ביחד, או לחוד, על מסלול מחדש.

>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות?
בבקשה: Yaelyb4@gmail.com

הורים - כל מה שאתם צריכים לדעת