"היינו זוג מהמם", מספרת נאווה. "משפחה נהדרת ובעלי בחר לפרק הכל. 17 שנות נישואים ירדו לטימיון. יום בהיר אחד ,בלי שום סימנים מוקדמים הוא פשוט אמר לי שהוא לא אוהב אותי יותר והלך. עברו כבר 4 שנים מאז, ואני עדיין לא מבינה למה. חיינו ממש טוב, לא רבנו, לא צעקנו, לא התווכחנו והשאלה למה הוא הלך לא מרפה ממני".
"בעוד שהילדים כבר גדולים ועסוקים בעניינם, אני עסוקה בלרדוף אחר בעלי לשעבר. אני בודקת כל שעה בפייסבוק שלו ,מתי הוא היה מחובר בוואטסאפ, עוברת ליד ביתו לראות אם הוא בבית או יצא לבלות, מצלצלת ומנתקת, מקשה עליו עם הסדרי הראיה של הילדים למרות שהם כבר בני עשרה. עושה לו את המוות,כועסת ולא מרפה".
"אני לא יוצאת עם אף אחד, לא מבלה, לא עושה סקס . כלום. עליתי הרבה במשקל ואני כבר לא כזאת חתיכה כמו שהייתי ונראה לי שאני זקוקה לשינוי".
"בעצם לא היה לכם כלום"
אין שמחה ממני על כך שהגעת למסקנה שאת צריכה עזרה בלשנות גישה. לחיות במודעות ולא בסרט מצוייר, ללמוד את החיים, לצאת מהתמימות ולהפסיק להיות קורבן. קחי אחריות ותמשיכי קדימה, כי בכי, יאוש כעס ונקמה רק ימשיכו להרעיל את חייך שלך.
את מתארת משפחה מדהימה. אבל כנראה שאת עושה אידאליזציה כי הזוגיות לא היתה טובה. לפי מה שאת מתארת לא היו ריבים, ויכוחים ובעצם לא היה כלום . התקשורת היתה לקויה,חייתם בריחוק ועצימת עיניים מוחלטת.
בעלך יום אחד בא ואמר שהוא הולך אך לפני האמירה הזאת היו הרבה ימים ,חודשים ואולי שנים שהוא מבשיל עם עצמו ליום הגורלי הזה. זה לא קרה לו ביום אחד, ולבטח היו מיליון סימנים שבחרת להיתעלם מהם כי פחדת מהתוצאות של שיחה בנושא. המשכת לשתוק ולבלוע ולדמיין שהכל נפלא וזו אחת הסיבות שבעלך עזב.
את היית שם פיזית אבל בעצם לא היית קיימת. הקטנת את עצמך ולא צייצת, פחדת שהוא ילך, פחדת לאבד אותו ולכן סתמת. הפחד לא היה שם סתם. הסימנים שהיו כל התקופה לפני הפרידה הבהילו אותך והדחקת אותם במקום להציף את הבעיות ואת חשבת לתומך שתתכופפי והכל יעבור.
הבום הכניס אותך לטראומה והיום את סובלת מפוסט טראומה. שנה זה הזמן המקסימלי לבכות על פרידה ואת כבר בחריגה, ומסרבת לקבל את המציאות ומפתחת אובססיה. כבר 4 שנים כל חייך בהולד והעיניין העיקרי הוא האקס הלא רלוונטי שלך.
אם את מבינה שאת צריכה שינוי את כבר עושה צעד ענק בדרך אל האושר.
ראשית את צריכה להבין לעומק את הסיטואציה מבלי לפחד להיכנס לפרטים פחות נעימים. להסתכל אחורה בזמן ולראות איך היית שם? מה היה שם? ממה התעלמת? להבין שישנת כל הדרך עד שבעלך מאס באישה הקטנה שלו לא כי הוא חרא אלא כי הוא רצה לחיות טוב יותר והאמין שיש לו עוד סיכוי לכך.
ומנגד, להבין את הצד שלך בסיפור וללמוד לעתיד. לצאת מהמקום הקורבני ,המיואש והאומלל ולראות בבירור את החוויות הקשות ואת הכשלים.
תתחילי במראה החיצוני שלך. להוריד במשקל, להתאפר, להתלבש אופנתי, לעשות ספורט להשקיע בעצמך. זה ירומם את רוחך וזה קל יותר וטכני. בלי יותר עם חברות וספרי להן את האמת על מה שהיה מבלי לפחד מביקורת. דאגי להכניס לחייך אנשים חדשים. זו התחלה שלך להיפתח לעולם.
אם תצליחי ליישם את השלבים הללו מבחינתי ניצחת. אך אם תרגישי שזה לא בשליטתך ואת ממשיכה בדרך הישנה ,משמע פיתחת אובססיה ואת זקוקה לטיפול תרופתי בנוסף, שיעזור לך לעלות את השלב הראשון הקשה ויתן לך תקווה ואופטימיות.
יתכן שאת יותר חזקה ממה שאת חושבת על עצמך. שווה לך לבדוק כמה כוח יש בך. תתחילי היום.....
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות?
בבקשה: Yaely_b4@walla.com
הורים - כל מה שאתם צריכים לדעת