"אני אובססיבי כי אני חושב שאשתי לא רוצה לעשות איתי סקס"

שנינו הגענו לטיפול אצל יעל.

דודי: "אנחנו נשואים טריים יחסית, עוד לא עברנו עשור. יש לנו שלושה ילדים. אני קנאי מעל הנורמה, אני מודה. אני חשדן מאוד אבל לא אלים. אני אוהב אותה מאוד ולכן אני גם מאוד רכושני לגביה. היא יפיפייה בעיני וכל אחד ירצה אותה. מינית בטוח. היא פרובוקטיבית, אוהבת להתלבש חשוף, אוהבת להרגיש חופשיה ואני לא יכול להכיל את זה. אני חושב שהיא בוגדת בי, שהיא לא אוהבת לעשות סקס איתי, היא עושה כי צריך אבל לא מרגיש ממנה משיכה אליי. לא מרגיש שהיא נהנית איתי, זה חלחל בי שנים וגרם לי להיות ממש אובססיבי על זה. אני מציק לה הרבה אני יודע. אני מעיר על לבוש, על ענטוז, על שיחה עם המוכר פלאפל, אני מחטט לה בכל מקום אפשרי באופן קבוע. ואפילו מתעורר בלילות לבדוק אם היא לידי במיטה.

ליטל: "אני רחוקה מלהיות פרובוקטיבית, אני לבושה רגיל לחלוטין, אישה חילונית נורמטיבית, אין לי שום קשר עם גברים. אפילו לא אחד. מעולם לא בגדתי בו. אני עושה סקס רק איתו, ונכון לא תמיד בא לי והוא תמיד רוצה. לא בא לי כי יש לי צל. אין לי אוויר. הוא עליי כל היום. אני בקושי יוצאת מהבית, יש לי תינוק קטן. איזה בגידות? הוא חי בסרט אבל לי קשה מאוד לאהוב אותו ככה. הוא מעיק עלי. אני מרשה לו לחטט, לעקוב, לשאול אבל אני כבר עייפה מזה. אני חשודה במעשים שמעולם לא עשיתי ולא מצליחה לשכנע שאני טהורה. הוא לא מאמין לי וזהו".

דודי: "אני לא יכול לשאת את זה יותר, אני חצי בן אדם, אני לא מתפקד בחיים, אני ירוד, כל היום אני חושד. מצלצל, מסמס עוקב. אולי הפתרון זה להתגרש. אני חושב על זה הרבה. אולי זה ירפא אותי".

ליטל: "אני לא מרגישה שהוא אוהב אותי כמו שהוא מתאר, זאת לא אהבה זה מחנק, רצועה וקולר על הצוואר. אני מרגישה שנגיע לגירושים על כלום, רק בגלל חלומות רעים ומחשבות שאין להן שום קשר למציאות".

את שורש הבעיה לא פותרים בבריחה למקום אחר

דודי וליטל יקיריי

הרבה רעל יש בקשר הזה. רעל ששניכם מייצרים ביחד. בוודאי ששיחה אחת לא תשנה את המצב. קנאה בוערת זה הרגש החזק והחם ביותר וזה יכול להיות מסוכן וחוצה גבול. אתם זקוקים לתהליך ולהחלטות חדשות. מה הכיוון שלכם? האם להילחם על הקשר ולחולל שינוי או לפרק אותו ולשאת בהשלכות? ויש כאלה. הכל מתחיל בתחושות הדחייה שחווית, הרגשת "לא גבר", הגבר שלא מספק את אשתו, ואם אתה לא מספק אותה היא ודאי חמה על אחרים כי יש לה צרכים ואתה לא מספיק טוב. אם זו המחשבה שלך, לא פלא שהגעת לסיוטים על מה אשתך אולי מעוללת. ללא שום הוכחה או ראייה אתה מאשים אותה על פי דמיונך בלבד. אדם שנמצא בלופ של קנאה יוקדת דמיונו חוצה גבולות. הוא בטוח שכל גבר הוא פוטנציאל לפתות את זוגתו תוך שנייה והנה תכף הם שוכבים, אף שזה רחוק מהמציאות. לא כל חשד הוא לשווא, אם יש חשד הרבה פעמים גם יש "בשר". אבל לפני האשמות החמורות צריך שיהיה בסיס לחשד. משהו אמיתי להיאחז בו, רמז שמעיד שקיים משהו.

ייתכן שמיטל מגרה לך את עצבי הקנאה ועושה מניפולציות (לא מודעות) שמדליקות לך נורה אדומה, וכל זה כי היא בוחנת אותך, מפרשת את התקפי הקנאה שלך כאקטים ומחוות של אהבה. "הוא מקנא לי משמע הוא אוהב". זה הלופ שלכם. אני לא שופטת ולא בוררת. אם יש חשדות ואין הוכחות למעשים אז אולי אלה חשדות שווא שקשורות לטראומות עבר בחייך שלך ולא למעשיה של אשתך. אני נוטה להאמין עד שמוכיחים לי אחרת. זכות החפות. אין לי איך לדעת אם אלו חזיונות שווא שלך או יש דברים בגו. חבל לי שתיפרדו ותפרקו משפחה יפה עם ילדים חמודים ותינוק על סמך מחשבות וסרטים שעוברים בראש. כל סיטואציה מייצרת מריבה שמרעילה עוד ועוד את שניכם. עצרו.

אתם אולי חושבים שפרידה היא הפתרון אבל לא, היא לא. את שורש הבעיה לא פותרים בבריחה למקום אחר, הבעיה לא נפתרת ככה מאליה, היא תלך אתכם גם לקשר הבא. אם ההחלטה היא להישאר ביחד, יש תהליך ארוך לכל אחד מכם ולשניכם ביחד. לך דודי - פרידה מהאובססיה שלך ומהמחשבות הטורדניות שמחרבות את הנישואים, ולך ליטל - מודעות לגבי הגירויים שאת עושה ומחשידה את עצמך, שלפי דברייך הן סתם.

אם תחליטו שזה בכל זאת הסוף כל אחד מכם יעבור תהליך בנפרד להבין מה קרה כאן ואיך הגעתם לקרע כזה. ואיך מפה מתקנים.