כשסיגל פגשה את נדב, היא הייתה גרושה + 2, וגם הוא. שניהם בני 40 לערך, בעיצומו של פרק ב', האהבה פרצה כמו להבה ולא היתה כאן שאלה. הם מתחתנים.
"אחרי תקופה קצרה איחדנו בתים וחיינו על הגובה", היא מספרת לי. "טיולים, בילויים, מסעדות, קניות, סקס פרוע והרבה ממנו. מרוב אהבה וריגוש התעלמתי לגמרי מכך שנדב לא עובד, וכל הכיף הזה על חשבוני. אנחנו כבר שנה נשואים ונתקלנו במשבר הראשון שלנו. המשבר הגדול הראשון ואולי גם האחרון.
לאט לאט, תחושת הניצול חלחלה בי. פתאום הרגשתי כאילו טפיל פרזיט השתלט עליי. התחלתי לזלזל בו, לצעוק עליו, אפילו לקלל. ירדתי עליו, השפלתי אותו, התביישתי בו. גבר שלא מביא כסף הוא לא גבר בשבילי.
אני יוצאת לעבודה כל בוקר. עובדת יום שלם מרוויחה יפה והוא בבית. או מסתובב בבתי קפה. מילא היה עוזר בעבודות הבית ובילדים - אבל כלום. הוא לא זז. נמאס לי, אני מרגישה שזה 'אוכל' את האהבה שלי אליו. עבורי, גבר זה גם פרנסה לא רק מין, מין, מין. עכשיו אני רוצה להתגרש, אבל מרגישה שאולי עוד יש תקווה. עזרי לי לעשות סדר בראש".
"התאהבת באהבה אבל לא באדם עצמו"
שלום סיגל יקירה, לא אומר לך מה לעשות אבל אתן לך את שתי האופציות העיקריות. וקצת חומר למחשבה.
1 . ידעת שזה המצב והלכת על כל הקופה בלי להסס. נשבת בקסמיו של האיש, אהבת את החיזור שלו, את החום שבא ממנו, את הסקס המרגש, התאהבת באהבה ולא באדם עצמו, התמכרת לרומנטיקה ולא בעומק אופיו. היית זקוקה לכל מה שהוא הציע, והוא הביא את זה בגדול אבל בחרת להתעלם מהרע שבא ביחד עם הכול. לא רצית לפוצץ את הפנטזיה שרצה לך בראש, למרות שידעת בתוך תוכך שיש כאן בעיה רצינית של ממש.
כשחיים ביחד זה לא כמו הרומן שבהתחלה. בחיים האמיתיים צריך כסף ומעבר לכך, ברור שכשגבר לא עובד ואינו מייצר פרנסה - הוא הופך להיות הרבה פחות סקסי, פחות חכם, יותר אפור. זה לא רק כי אין כסף, אל בעיקר כי הוא לא ממלא תפקיד מאד גברי ומרכזי: הוא אינו חווה הצלחה, והוא מרגיש רע בתוך עצמו ואז הוא נהיה הרבה פחות נעים ונוח לבריות. הוא מאבד את ביטחונו העצמי והופך למעיק, מה גם שתכלס, הכל נופל עליך. וזו הרגשה מאד לא נוחה. יהרגו אותי הפמיניסטיות –אבל כשאישה לא מייצרת פרנסה ואוכלת מידיו של בעלה, זה נבלע לנו יותר טוב בגרון. ולא סתם. זהו הבדל אבולוציוני בין המינים. תפקידיהם של גבר ואישה שונים בתוך המסגרת הזוגית. ככה המוח שלנו בנוי.
2 .יש שני מצבים באדם שאינו עובד: הראשון הוא מי שנמצא בין עבודות, ומחפש את המשרה הבאה בקדחתנות. זה שמרגיש אחריות בחיים ואינו שוקט עד שימצא מקום להתפרנס.
השני הוא אותו אדם שנמצא במצב של דיכאון. האדם שאינו מסוגל נפשית לעבוד ולהתמיד, והסימנים מובהקים: עצבות, הזנחת מראה, השמנה או הרזיה קיצונית, עצלות, שינה מרובה, חי על תירוצים, מאשים את כל העולם, מריר, לעתים גם זה בא לידי ביטוי בחוסר חשק מיני.
במקרה כזה מומלץ לפנות לעזרה מקצועית משולבת עם פסיכיאטר. תרופה קונבנציוצאלית נגד דיכאון וחרדה יכולה להציל את המצב, אך על מנת לקבל טיפול יש לבקש אותו וזו הבעיה היותר גדולה. אם האדם אינו מודע או אינו רוצה להודות במצבו, סביר שגם לא ירצה לטפל. אנחנו חכמים בלתת עצות אך גם החלטה ללכת לפסיכיאטר היא עניין של בשלות. צריך להיפטר מדעות קדומות קודם לכן. הרעיון של טיפול פסיכיאטרי גורם לאנשים לחוש כישלון, שיגעון, כתם באישיות ודרוש זמן להבשיל לתוך זה. אני מקווה למענו שיבשיל מתי שהוא. ויהיה טוב אם זה יקרה מהר. אם יש לו נכונות להבין את עצמו, לדבר בכנות, להודות באמת וללכת לטיפול - אז יש תקווה.
אני מאד מבינה את מצוקתך, אך אל תשפטי אותו לחומרה. קשה לנו להבין מצבי דיכאון. עוד יותר קשה להבין מה מרגישים בחרדה. זה קשה מנשוא, כמו אדם ללא רגליים ואת מאיצה בו ללכת. הוא לא מסוגל ונזיפתך אינה מועילה. אם בעלך ירצה לקבל עזרה - דיינו. עזרי לו למצוא את הדרך על ידי תמיכה, אך אם הוא במצב שאינו מוכן לזוז, אזי היחסים תקועים ואני לא צופה לכם עתיד מזהיר.
בסיטואציה הזו חשבי רק על עתידך. לא ניתן לעזור למי שלא מעוניין בכך. אין טעם לרדות בו ולכן מומלץ שתקבלי החלטה חותכת. האם את מוכנה להישאר שם ולספוג עוד ועוד או שתם לו הזמן ואת יוצאת לדרכך החדשה? יש לך כאן מראה על עצמך ועל המקום ממנו את עושה את בחירותיך. למדי את השיעור. הוא יקר מפז. תרתי משמע.
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות? שלחו לנו שאלות והיא תענה על נבחרות מהן במדור שיפורסם כאן (פרטיכם יישמרו במערכת). כתובת המייל לשאלות: family@mako.co.il