"שש שנים אנחנו ביחד ועוד לא הגעתי להחלטה שאני מתחתן איתה"

"אני יוסי, כבר בן 33.

"נועה היא האהבה הראשונה שלי. הקשר הכי רציני וארוך שהיה לי בחיים, וגם אותו אני דופק.

"שש שנים אנחנו ביחד. ארבע שנים באותה דירה ועוד לא הגעתי להחלטה שאני מתחתן. נועה כבר מתחרפנת. המשפחות המורחבות שלנו מכירות, יש כימיה בין הוריי להוריה, אנחנו באנו ממנטליות דומה, אנחנו מסתדרים בגדול לא רע. ברור שאין ריגושים של זוג מתחיל, אבל יש שגרה שהייתה פעם נעימה. עכשיו כבר מקולקלת.

"נועה כבר שנתיים מדברת איתי על חתונה וילדים. אבל ככל שעובר הזמן היא כבר מתחילה להתייאש ממני ולהתעצבן עליי. כל שיחה בינינו הופכת לעכורה. כל בילוי נגמר בריב ומתחים. אני מבטיח הבטחות ולא מצליח לקיים. היחסים מדרדרים כי אני מתמהמה, ומצב היחסים היום כבר מדליק לי נורה אדומה להמשך הדרך.

"כבר לא טוב לנו כמו פעם. הצחוקים הוחלפו בטענות. הקלילות עברה לכבדות, הסקס קורה בקושי פעמיים בחודש, שלוש דקות ונגמר, אנחנו רק מתרחקים. נועה מבואסת ממני ומטיחה בי שהיא בזבזה את שנותיה היפות בלחכות לי שאבשיל לחתונה. היא מספרת לכולם שאני הבעיה וכולם לוחצים עליי. ואפילו יש כאלה שממש כועסים.

"אני מרגיש מחנק. לחץ. אני לא מוכן להתחתן תחת איומים עם אקדח לרקה. אמרתי לנועה עשרות פעמים: אל תחכי. אם את קצרה בסבלנות את יכולה ללכת ולמצוא את מי שכן מוכן. אני עוד לא. אף ששש שנים זה המון, אני עדיין לא סגור עם עצמי שזה מה שאני רוצה.

"אני לא רוצה לאבד את נועה, היא מאוד יקרה לי, אבל אני גם לא רוצה לבזבז לה את שנותיה היפות ולא רוצה להיות מואשם בכך.

"אני מבין אותה. זה הגיוני ולגיטימי מה שהיא רוצה (היא בת 29). היא רוצה ודאות, זוגיות חמה והקמת משפחה. אבל אני לא שם".

מלכוד האינרציה

יוסי,

נועה הייתה צריכה לעזוב אותך שלשום (לפני שלוש שנים). האחריות לשנים שעברו היא גם שלה, בחלק שלה. היא נשארה ולא עזבה. אבל זה כבר הטיפול שלה.

מה שכן אפשר לומר עליך זה שאתה נאמן לעצמך ומודע למה אתה יכול להכיל ומה לא מתאים לך, ולא נכנע ללחצים מבחוץ. שזה מקום טוב על המפה הפנימית.

אבל השאלות שקופצות מהסיפור הן: למה אתה שש שנים עם נועה ועוד לא שלם עם הזיווג? מה המחסום שעוצר אותך? האם זאת נועה שלא מספיקה לך, או שאין בכלל קשר לבת הזוג וזה הפחדים שלך עם עצמך? למה לא שחררת או עזבת את נועה אם ידעת שאתה לא בכיוון?

נתת לכוח האינרציה להוביל את החיים. ככה עברו שש שנים כאילו בלי לשים לב לזמן.

סימנת את נועה כאישה שלך והעברת איתה תקופה ארוכה וצמודה, ומשהו בכל זאת מרתיע אותך.

עכשיו הקשר כבר עם משקעים, כי סירבת ועדיין מסרב למסד. אבל אתה אומר שהיה טוב בעבר, לפני הלחץ. ובכל זאת לא התקדמת לכיוון חתונה. ידעת שהיא מצפה להצעה, וההצעה לא באה.

אני מתמקדת בפחדים שלך.

אם אתה לא רואה את עצמך תחת החופה בקרוב, תהיה חזק מספיק וכן עם עצמך ועם נועה ותשחרר אותה

האם אתה חי בתפיסה שכל מעשה הוא אל חזור, אינו הפיך, הוא ניצחי, ולכן אתה מפחד לעשות טעות שתעלה לך כל חייך? האם הוריך חיים ביחד ובטוב עד היום? הם נשואים באושר, או שמא כל ילדותך היית עד למריבות והשפלות, וזה נתפס אצלך כמודל שאתה עלול לשחזר ושרצוי לברוח ממנו? האם הפחד הוא מלהיות אבא ואתה לא סומך על עצמך שתעמוד בזה? האם התחייבות על הנייר מקררת את רגליך?

אלה השאלות שנשאלות בטיפול. ובתשובות טמון הפתרון. זה לא יקרה ב-700 מילים בטור.

זה רק חומר למחשבה. אף אחד לא יכריח אותך לעשות מעשה שאינך שלם איתו, אבל מודעות עצמית תאיר לך את הדרך ותוכל להסביר ולדבר. על כל מחסום אפשר להתגבר, או לפחות להבין עד הסוף את מקורו. צריך רק לרצות לחקור ולדעת. אולי לא הכל פתיר ואי אפשר להאיץ את התהליך, אבל קבלת החלטה לגבי העתיד עם נועה מתבקשת מיד.

אם אתה לא רואה את עצמך תחת החופה בקרוב, תהיה חזק מספיק וכן עם עצמך ועם נועה ותשחרר אותה. לה אין את הכוח לעזוב. תעשה את זה בשבילה.

ייתכן שזמן מה בנפרד יסדר לך את הראש וידגיש את חסרונה, יעמיק את הגעגוע ותוכלו לגשר על הכל. ואולי זה זמן שתרגיש בו שפרידה זה הדבר הנכון לך.

מה גורם לגבר בן 33 אחרי שש שנות זוגיות לומר לא לחתונה והקמת משפחה? התשובה נמצאת עמוק בפנים. צריך רק לשלוף אותה ולתקן.

>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות?
בבקשה: Yaelyb4@gmail.com