"אני מת עליה, אבל לא מסוגל להתגרש"

"אני רפי, מתקדם מהר מדי לגיל 60.

"כל מה שמעניין אותי בחיים זה להתרגש. להרגיש חי. לב פועם. זה לא מהיום, זה מלווה אותי שנים. כנראה קוראים לזה FOMO.

"כלום לא באמת מספק אותי.

"התחתנתי בגיל צעיר עם האישה שהייתה בת זוגי כמה שנים. מסלול רגיל לגמרי. לא זכור לי שהייתי חולה עליה, הייתי קצת אוהב, מעריך, בעיקר רציתי להקים משפחה. וכך היה. נולדו ילדים והיינו משפחה נורמטיבית. במהלך השנים הצלחנו בקריירה ורמת החיים שלנו גבוהה. בית יפה ומטופח, משפחה טובה, שבט מאוחד. כל האירועים והחגים תמיד אצלנו. אנחנו הבסיס, העוגן של כל המשפחה. מודל.

"אבל אני בתוכי כל חיי מחפש ריגוש. אני משועמם ונובל בלי זה. כל השנים בגדתי. שכבתי עם המון נשים, ניהלתי רומנים קצרצרים, אני כל הזמן עסוק בחיפוש נשים יפות שמגרות ומדליקות אותי, לא רק מינית. בא לי חברה לחיים, כזאת שכיף איתה עד השמים, שיש תוכן עמוק, שהלב רוטט מחיים ומעונג. אני חלמתי להתאהב על אמת. כל השנים עשיתי סטוצים, לא התאהבתי ממש באף אחת. אהבתי לרגע או שניים וזהו, המשכתי הלאה. עד שפגשתי את לאה. אנחנו ביחד אינטנסיבי כבר כמה חודשים מאוד לוהטים. אני מת עליה.

"תמיד הצהרתי שלהתגרש אני לא מסוגל. לא ארצה לעולם לעזוב את השבט. בדמיוני אני מת לעשות משהו קיצוני. לאהוב ולעזוב את הבית. אני חולם על זה, אבל לא באמת יש לי את האומץ. אני מחבב את אשתי. היא יקרה לי. חשובה, אם ילדי. אישה טובה, אני מאוד מעריך אותה ואין לי מילה רעה עליה. אבל היא לא יכולה לספק לי את תרוממות הרוח.

"ועכשיו אני חושב שאני באמת מאוהב. לאה זה משהו אחר. היא כל מה שחלמתי. היא גרושה והיא אוהבת אותי והיא רוצה שאבוא לחיות איתה. זה אומר לעזוב את הבית וללכת אחריה. הפיתוי עצום אבל גם הפחד".

הקרב האבוד

רפי,

אתה שואל אותי האם כדאי לך לעזוב? אף אחד לא יענה לך על זה. אבל מה שכן אזכיר לך, זה שלכל מעשה יש השלכות על המשך החיים.

אתה עכשיו במערבולת רגשית וזה בדיוק לא הזמן לקבל החלטות הרות גורל. עכשיו אתה עיוור וחירש, מסומם מריגושים ומוצף דופמין ואדרנלין. המוח לא חושב רגיל.

גם אם תחליט לעזוב, רצוי שזה יהיה מתוך מחשבה ולא רק פרץ אימפולסיבי של אהבה שעד היום הוכחת לעצמך שהוא זמני. עכשיו לאה מרגשת ונראית לך מדהימה ומושלמת, לא עבר מספיק זמן ויותר מכך – לא הרגשתם את המציאות האמיתית ביחד. זה רומן. זה סודי, זה חטוף, זה מדוד בזמן, זה חדש. זו לא אינדיקציה לעתיד.

אין ערבות אף פעם. גם אם לאה היא הכי בעולם, הכול יכול להשתנות כש חיים יחד. כך שלעולם לא תוכל לבחון מה באמת קורה לך עם לאה עד שתחווה חיים איתה. אבל לחיות איתה זה אומר להמר על מה שיש, ולזה אתה כנראה לא בשל.

אם היית אומר שרע לך בבית ואין לך רגש לאשתך, המצב היה שונה. המקרה הזה שלך הוא קלאסי. הקרב הפנימי האבוד בין הרצון לשמר את המשפחתיות הטובה והיציבה לבין הלב הרוטט והמרוגש.

אני מבינה איזה כיף זה להרגיש חי, אני מבינה שכשמתקרבים לגיל 60 נכנסים לטורבו של חיזוקים לערך העצמי. אבל זכור: כשלאה תהפוך לחוקית שלך, היא תלהיב אותך הרבה פחות

ואם נעזוב לרגע את לאה, כל העניין הוא אצלך פנימה. והטיפול הוא בשורש העניין. למה אתה צריך כל הזמן ריגוש וחיזוק לקיומך, לגבריות, להוכיח שאתה שווה? למה אתה בוחר כל חייך לחיות עוד חיים במקביל? מדוע החור הזה בבטן שלך לעולם לא מתמלא?

אלה הנושאים שיקדמו אותך. תתחיל להבין את עצמך, אז גם תוכל לטפל במקור, במהות, ולא רק בדרמה הנקודתית.

לאה עכשיו היא עוד אפיזודה למרות שזה מרגיש לך סוף העולם. עכשיו זה מרגש, עוד חודשיים אולי פחות. ואולי היא בכלל לא האחרונה. עד שלא תעצור הכול, אתה תמשיך לחזר אחרי נשים ולכבוש. אתה מכור לתחושת הכיבוש ואתה מחפש לשחזר אותה. אני מבינה איזה כיף זה להרגיש חי, אני מבינה כש מתקרבים לגיל 60 נכנסים לטורבו של חיזוקים לערך העצמי. אבל זכור – שלאה תהפוך לחוקית שלך, היא תלהיב אותך הרבה פחות. זה בוודאות.

לכל תרחיש יש מחיר, לא רק אתה תשלם אותו, כולם ישלמו. זו בחירה גורלית, חכה עם החיפזון. קח עוד זמן שבו אתה בסדרת טיפול ומיפוי של הכול, תעשה סדר בראש.

לעזוב הכול תמיד אפשר.

>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות?
בבקשה: Yaelyb4@gmail.com

הורים - כל מה שאתם צריכים לדעת