"תכף בת 40 ואני רוצה להיות אמא, איתך או בלעדיך"

"אני רן.

"אני מודה שאני חריג. גבר מתוסבך. אני בן 41, רווק, הכי רווק בעולם. היו לי הרבה מערכות יחסים אבל תמיד נתתי תחושה זמנית של 'אל תבני עליי', בחרתי בחורות שלא מתאימות לי. הן סבבה ויפות והיה כיף איתן, אבל הכול אצלי על תאריך תפוגה. מעולם לא נתתי לאישה להרגיש שאני רציני לטווח ארוך.

"לפני כמה שנים הייתי עם אישה שמבוגרת ממני בעשור. אותה אהבתי מאוד והייתי איתה שלוש שנים עד שנגמר, כי גם היא זמנית. היא הייתה כמו אמא שלי. אמא טובה ורכה שמעולם לא הייתה לי.

"אני גדלתי פרא. ההורים שלי לא היו שם בשבילי מעולם. הם היו עסוקים ואנחנו האחים גדלנו ביחד. עזרנו אחד לשנייה. אני לא יודע מה זה הורים, מה זה משפחה.

"לפני שנתיים הכרתי את עינת, רווקה בת 38. סתם דייט קטן בבית קפה שנגמר במיטה. נפגשנו כמה פעמים. ידעתי שהיא לא בשבילי אבל היה נחמד להתגלגל איתה בסדינים.

"אחרי כמה מפגשים אני כהרגלי כתבתי לה שאני רוצה להפסיק את הקשר כי זה לעולם לא יהיה מה שהיא רוצה, כי אני פרפר חופשי. אבל אז קרתה תפנית. עינת מודיעה לי שהיא בהיריון. השמיים נפלו עליי. הדבר האחרון שאני צריך עכשיו. ביקשתי שתעשה הפלה כי זה לא מתאים. הצעתי לה כסף על ההפלה כמובן ועוד סכום שתצא לחופשה על חשבוני. היא לא הייתה מוכנה לשמוע. סירבה בכל תוקף ואמרה לי חד משמעית: הילד הזה ייוולד. אין סיכוי שאני מפילה. אני תכף בת 40 ואני רוצה להיות אמא. איתך או בלעדיך.

"אני עדיין בשוק וההיריון מתקדם. אני לא יודע מה לעשות. בינתיים אני כבר יודע שזה בן. הבן שלי.

"אני במערבולת רגשית. תכף ילד? אני אבא? ועינת? מה לי ולה. מסתם כמה זיונים זה הופך להיות קשר לעד. אני לא מצליח לעכל. כועס עליה. היא רימתה אותי וגנבה לי זרע. ומצד שני תכף יהיה לי ילד. תינוק. אני בסערה.

"להתחתן איתה - ממש לא על הפרק.

"לנטוש ילד - אין מצב.

"הכול גדול עליי".

מחיר השטחיות

רן,

אני מבינה את הבהלה. היא אנושית לגמרי, גם במסגרת נישואים בשורת היריון מצריכה זמן עיכול, קל וחומר כש"נוחת" עליך ילד מאישה ללא מערכת יחסים.

אבל המציאות אומרת שבקרוב יהיה לך ילד. זאת עובדה שאין לך שום שליטה עליה. עינת לא תעשה הפלה. והנושא כאן הוא אינו עינת, אלא אתה.

תתחיל להתרגל, כי זה קורה. השאלה איך אתה בוחר לחוות את זה. אני חושבת שקרה לך דבר טוב. "מישהו" החליט בשבילך שתהיה אבא. ככה זה. לא המצאת שום דבר – שוכבים בלי הגנה יש סיכוי שייווצר עובר. ככה פשוט.

יש לך עוד כמה חודשים לעכל, ואין לי ספק שכשתחזיק בתינוק הקטן תתאהב בו. ולאורך השנים תיווכח שזה הדבר הכי טוב שקרה, גם אם כרגע זה נראה גדול.

אנחנו בעידן שלמשפחה צורות רבות. כבר לא רק התבנית הקלאסית.

הסיפור הגדול שלך זה לא ההיריון, זה הפחד שלך מהחיים, מקרבה, אינטימיות וקשר אמיתי ארוך טווח. חוויות הילדות שלך ואיך אתה תופס משפחה גרמו לצלקות צורבות שלא קיבלו טיפול. לא פלא שזה מפחיד ומרחיק אותך מזה כמו מאש. משפחה בחוויה שלך זה סבל מתמשך, כלא, לא משהו שאני רוצה לשחזר.

כמובן שזה לא ייפתר כאן בכמה מילים כתובות, זה תהליך ובדיוק בשביל זה נועד טיפול.

לא סתם אתה בוחר את כל מה שלא יסתדר. בחורה שיש סיכוי לקשר של ממש איתה זה לא בתפריט שלך. אז מבוגרת ממך זה "מצוין" כי זה לא באמת אפשרי, אז אפשר לשחרר שלוש שנים, כי ממילא זה לא יהיה לנצח. ככה אתה דואג להישאר תמיד בצד הבטוח. מתכנן כמה מפגשים ומתחפף. יש לזה מחיר – בדידות וקשרים שטחיים שלא מספקים ולא עמוקים.

אתה עטוף בפחדים שאפשר לשחרר. זה תלוי בך וברצון שלך להשתחרר. תהליך הטיפול ירכך אותך, יגמיש גם את קבלת הילד החדש, וילמד אותך להסתדר עם אמא שלו כל החיים.

תמיד תזכור שהילד הוא נפש חפה מכל פשע ומגיע לו שני הורים שרוצים אותו ומשקיעים בו ומקבלים אותו. תהיה האבא שהיית רוצה לעצמך ולא היה לך. אל תחזור על טעויות הוריך ותדפוק גם את הדור הבא. בדיוק עכשיו זה הזמן לתיקון.

נתראה בהמשך.

>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות?
בבקשה: Yaelyb4@gmail.com

הורים - כל מה שאתם צריכים לדעת