"כל הכסף הולך לילדים שלו ובשבילנו הכול מדוד על השקל"

"אני דנה ,בת 46. כשהכרתי את אמנון בן 50. הוא היה גרוש טרי עם שלושה ילדים, ואני רווקה עם תאומים. יצאנו והאהבה פרחה. אחרי שנתיים של חברות צפופה התחלתי ללחוץ לכיוון מגורים משותפים, הייתי צריכה ממש למכור לו את העניין, לשכנע. הצלחתי ועברנו לדירה משותפת.

אחרי שנה התחלתי ללחוץ על מיסוד, חתונה. רציתי שזה יהיה ממוסד בינינו. הוא לא כל כך רצה, דחה ודחה בלי סוף. ידעתי שהוא מתמהמה בגלל הילדים, הרגשתי שהם לא בעדי. כשהוא שיתף אותם שאולי הוא מתחתן, הם התנגדו ופתחו במלחמה עליו ועלי. מפה הכול הידרדר. בלחץ שלי לא הייתה לו ברירה והתחתנו.

"הילדים שלו לא רוצים אותי. ממש שונאים אותי. לא רוצים להכיר בי כאשתו של אבא.

"אני לא מרגישה שאני אשתו במובן המלא של המילה, כמו שחלמתי. באירועים משפחתיים הוא נבוך ומעדיף שלא אבוא, אפילו את שם משפחתו הוא לא רצה שאשא בתעודת הזהות שלי. הכול הולך קשה.

"עכשיו הגיע גם עניין הכסף והוא מכשול רציני.

"אצלו מה שנחשב בסדר זה שהכול הולך לילדים שלו. מוריש להם הכול. גם ככה הוא אכול רגשות אשמה על פירוק המשפחה ולכן הוא לא מסוגל לומר להם לא על כלום. הוא שפוט שלהם. מתחנף. כל מה שהם מבקשים הוא ייעשה, והם מבקשים הרבה. הם מנצלים את חולשתו. אני רואה איך הוא פראייר שלהם. זה אוכל אותי, ואני מתווכחת איתו הרבה על כך.

"כל הכסף הולך אליהם ובשבילנו הכול מדוד על השקל. אני מתחננת לצאת לחופשה ומיד עולה עניין הכסף, אני רוצה הצגה ושוב זה הכסף, מסעדה - שוב זה עולה כסף. וכשכבר יוצאים הוא רוצה שאשתתף איתו כי יקר לו. אותי זה מוציא מהכלים. הוא לא קונה לי מתנות, מתקמצן עלי בהכול, גם הוצאות הבית מתחלקות בינינו. הוא משלם שליש כי יש לי ילדים בבית שאוכלים ושותים.

"אני רוצה להרגיש אשתו, שהכול זה שלנו בלי חשבונות. להרגיש שהוא מפנק ומרעיף. אני זאת שכן מפנקת המון. יש גם כיף ולא הכול שחור, באמת נעים לנו ביחד באינטימיות, עד שיוצאים מהבית והיד צריכה להיכנס לכיס.

"אני רואה שהוא יודע לפנק ולהוציא הרבה כסף, אני רואה את זה רק על ילדיו. זה לא שאין לו, הוא פשוט חושש שלא יהיה לו מה להשאיר בירושה.

"אנחנו מתכסחים המון. אני לא מרוצה. בדמיוני ראיתי משהו אחר לגמרי. לא כל הזמן התחשבנות. רציתי גוף אחד שלם ומלא.

"אני אובדת עצות. אולי נכון לי פרידה?".

הגיע הזמן לדבר עם עצמך

דנה, את חלמת על התבנית של נישואין ראשוניים. פרק ב' זה סרט אחר בדרך כלל. את רווקה ומעולם לא התחתנת, ולכן היה כל כך חשוב לך הסטטוס, המעמד. מודל הזוגיות שיש לך בחזונך זה מודל הכל כלול. הכול שלנו ביחד וזה קורה בטבעיות רק כשאין ילדים מפרק קודם.

פרק ב' הוא שונה, זה כבר לא חוויה ראשונית של שניכם בגיל 25 עם דף נקי, זה כבר ערבוב משפחות מורכב. ובמיוחד בגיל 50 פלוס כשהגיל השלישי בפתח (אם נרצה או לא) כל אבא רוצה לתת לילדיו בעודו בחיים וגם אחרי מותו, ואז מתחיל החשבון עם האישה החדשה. חלק מהתנגדות הילדים קשורה גם היא בכסף ולאו דווקא באישיות. תרפי.

המריבות על כך יחרבו את הקשר ביניכם והתגובות שלך על ההוצאות שלו יביאו לך שקרים והסתרות.

זה לגיטימי לומר לו מה מפריע לך ומה כואב בשיחה נינוחה על תיאום ציפיות. בסופו של יום אדם פועל לפי רצונו ולא תחת לחץ. את תחליטי אם רצונותיו מתאימים לך, אבל אל לך לנסות לשנות בכוח ובלחצים, שהרי זה יביא לך תוצאה הפוכה ממטרתך.

את נלחמת מלחמה אבודה ומפסידה הרבה נקודות. דם זה לא מים

את נלחמת מלחמה אבודה ואת מפסידה הרבה נקודות. דם זה לא מים.

את לא נלחמת על הכסף. כסף זה רק אחד הביטויים ליחס, למעמדך בחייו, אבל זה לא מתחיל כאן. תחושתך הלגיטימית היא שאת לא מקבלת מקום מכובד של אשתו האהובה ועל כך את נלחמת. ואני אספר לך שמלחמה על מקומך לא רק שיתיש את שניכם אלא גם תהרוס לכם כל חלקה טובה.

אז מה עושים? שואלים. דו-שיח פנימי שלך עם עצמך.

האם יש חצי כוס מלאה בקשר?

האם אני רוצה להמשיך את הקשר מבלי לשנות את בן זוגי ולהפסיק להסתכל בזכוכית מגדלת על המתנות שנותן לילדיו? (זה ייתן סיכוי שהילדים יתחילו לחבב אותך)

האם אני מסוגלת לשחרר, להתעלות ולנהוג בדיוק הפוך? ולעודד אותו לקשר חם עם הילדים שמבוסס על זמן איכות ולא רק על כסף כסף כסף?

האם אני מסוגלת להבין שפרק ב' לעולם לא יהיה כמו א'? אולי יהיה טוב יותר אבל שונה בבסיסו.

היזהרי. את מתוסכלת ומתחילה להיות ממורמרת. קחי צעד אחורה, תרגיעי את הבית. ומתוך בחינה שקטה של הדברים תקבלי החלטה.

>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות?
בבקשה: Yaelyb4@gmail.com

הורים - כל מה שאתם צריכים לדעת