"היא מחכה לטבעת ואני עושה את עצמי לא מבין"

"אני עומר, בן 37, רווק. אני בזוגיות עם תמר שש שנים. היא בת 33, מחכה שאציע, שאביא כבר טבעת, ואני עוד לא שם.

"אף פעם לא הייתי הטיפוס הכי זוגי עד שהכרתי את תמר. היא שינתה אותי. אני איתה כבר שנים, מתוכן שנתיים גרים ביחד ממש כמו נשואים. היא כבר מוכנה לחתונה ובעיקר להיריון, ואני לא משתף פעולה. עושה את עצמי לא מבין מה היא רוצה, ואני מאוד מבין. אני חושש. היא אמנם אישה טובה ועדינה, לא מישהי שעושה צרות, ואני בכל זאת לא שלם עם המהלך הנצחי הזה. אני לא מרוגש ממנה מינית, אני כבר ממש רגיל אליה ויש לי כל הזמן תחושה שאני מפספס משהו יותר מלהיב, יותר שווה ויותר מרגש.

"המצב הזה מאוד מעיב על היחסים. היא עצובה וכבר לא מרוצה, אני מרגיש כל הזמן שאני לא בסדר כי אני מאכזב, וזה מקלקל גם את הרגעים היפים. זה תמיד נמצא באוויר.

"אני מרגיש שהיא מחכה לטבעת. היא דואגת לספר לי על כל חברה שמתחתנת או יולדת, והאמת שכל החברות שלה כבר נשואות, והאמת שגם כל חבריי נשואים כבר כמה שנים עם כמה ילדים, ואני עוד מפגר בקצב.

"אני יודע שבגילי אני אמור כבר לעשות את הצעד, אבל אני לא מרגיש שאני שלם. מפחד שאני הולך למקום שאני לא רוצה רק בגלל לחץ חברתי, נורמות ותמר שלי שממתינה, ואני מבין לליבה. אני יודע שאלה לא הסיבות הנכונות להחליט על חתונה.

"אני מבין שתמר כבר רוצה מהמקום הביולוגי. היא כבר בשלה לתינוק, ובצדק. אין לי מה לומר נגדה. היא צודקת מבחינתה. אבל הלחץ שלה מהמקום הזה גם לא מוצא חן בעיניי. הדחף שלה הוא לא בשם האהבה הענקית והתשוקה, אלא מכורח הנסיבות. כבר כמה שנים יחד, גיל מתקדם, חיבור משפחות נחמד. הכול כביכול מסמן לה ללכת על זה, שזה זה. אבל הלב שלי חוסם אותי. יש עליי לחץ כל הזמן, גם לא מילולי.

"בינתיים היא מחכה, מתמרמרת, ואני לא עושה שום סימן בכיוון. זה עומד על סף פיצוץ. לא רוצה חתונה אבל גם לא רוצה פרידה".

מלחמת נצח

עומר,

כל אדם אחראי על גורלו. רצונו של אדם כבודו. זכותך המלאה לא לרצות ולא לעשות שום דבר תחת לחץ או כי לא נעים לך מהסובבים. זו לא החלטה על איזו חולצה או נעליים לקנות. זו החלטה חשובה ומשמעותית.

אתה FOMO קלאסי. חי בתחושה שבמקום אחר יותר טוב ואתה מפספס דברים טובים יותר. זו תחושה שכנראה תהיה לך גם עם מלכת העולם, עם כל אחת. זה הסטייט אוף מיינד שלך. זה לא קשור רק לתמר. החלק שלה בשחיקה זה הזמינות המלאה שלה וזה שאתה חושב שהיא לא תעזוב בשום מצב. אתה בתחושת "היא אצלי בכיס הקטן", מה שבהחלט גורם לירידה בחשק ולהיעדר אתגר בקשר.

אתה FOMO קלאסי. חי בתחושה שבמקום אחר יותר טוב. זו תחושה שכנראה תהיה לך גם עם מלכת העולם

עיקר הנושא זה הפחד שלך ממחויבות נצחית – מילה שלך. פחד שתתחרט לאחר מעשה, פחד שזה לא הדבר המדויק לך. זה אף פעם לא יהיה ממש מדויק, וזה שאתה בן 37 רווק מעיד על הקושי שלך להבשיל למשפחה ולסגור את הבסטה.

התפיסה הנצחית שלך רק מלחיצה אותך. אם תבין לעומק שהכול זמני ושום דבר אינו נצחי חוץ מילד שהבאת לעולם, כי אז המחויבות היא עד הסוף וגם העונג. זכור תמיד שהכול הפיך, והתובנה הזאת תיתן לך את היכולת להחליט בלי להיכנס למאסר עולם או לחתונה קתולית. כל אחד בעולם רשאי לעשות רברס על החלטות שעשה בעבר. לא כל מה שהתאים בגיל 30 מתאים לך גם בגיל 50. דברים משתנים, מתבגרים, מתפתחים, ולא תמיד זה מסונכרן עם בן או בת הזוג. ואז נפתח פער שלעיתים מסמן את תחילת הסוף.

למרות שאני תמיד אומרת שלכל אדם יש אחריות על מעשיו, במקרה הזה יש גם עניין מצפוני. אני בטוחה שאתה לא רוצה להשלות את תמר שזה אוטוטו קורה, ובטח לא רוצה להמשיך בתירוצים למה לא להתחתן. השנים עוברות ותמר מתבגרת, ואצלה, בניגוד אליך, זה עניין של ביציות. הביולוגיה לא מתחשבת בדבר והשעון מתקתק.

אני מבינה שהכי קל זה לחמוק משיחת כנות בנושא ולא להתמודד, אך זו רק דחיית הקץ. אין לך ברירה. יהיה הוגן מצידך לפרוש בפני תמר את כל האמת על עתידכם. ספר לה את כל מה שאתה מרגיש, ותן לה להחליט כשהאמת מול פניה.

ודרך אגב, לתמר הייתי אומרת לארוז מזוודה היום וללכת. להיות הכי רצינית ולהעמיד את הקשר ביניכם במבחן. להרעיד את היחסים ולקוות שיקרה משהו אחר שלא קרה עד היום. אם תיפרדו וזהו, אז יתפנה לה מקום למי שכן רציני ורוצה. ואם תחזרו, זה כבר יהיה עם הטבעת שהיא כל כך רצתה.

 >> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות?
 בבקשה: Yaelyb4@gmail.com

הורים - כל מה שאתם צריכים לדעת