"מספיק לי שהוא יגיד שהוא שבור ואוהב, אפילו אם לא יחזור"

חלק מעבודתי כמטפלת זה גם לאחות לבבות שבורים. הדס מגיעה נסערת. עצובה.

"יותם היה החבר הראשון שלי, היינו ארבע שנים ביחד, מגיל 21. היחסים שלנו ידעו עליות והרבה מאוד ירידות, נפילות. נפרדנו וחזרנו פעמים רבות. כל מריבה, והיו הרבה כאלה, נגמרה בפרידה או באיום על פרידה. אבל אחרי שבוע, מקסימום שבועיים, התגעגענו מאוד ותמיד חזרנו. לחזור היה כיף, התרגשות, כמו חדש. אבל אחרי כמה ימים כבר שוב הייתה דרמה. אני מודה שאני מייצרת את הדרמות כי אני לא מרוצה. מתלוננת. הוא לא חבר גבר כמו שהייתי רוצה וכמו שאני רואה בדמיוני. הוא לא נותן לי הרגשה של אהובה וחשובה.

"אני כבר בכלל לא בטוחה שאני אוהבת אותו. כל השנתיים האחרונות היו מאוד קשות. היו לי הרבה התקפות קינאה. היו הרבה ריבים קולניים. המשפחה שלו שפעם חיבבה אותי, בתקופה האחרונה הם רואים מה קורה והם התחילו להבין שאנחנו לא מתאימים, והם מאוד משפיעים עליו. אותי הם לא רוצים והם מטפטפים לו. עכשיו אנחנו בפרידה וזה חריג. שלושה חודשים חלפו ולא שמעתי ממנו. אני יודעת שהפעם הוריו מעורבים. הוא לא בא, לא מצלצל, לא מסמס. כלום.

"אני לא מצליחה להיות רגועה, לא מצליחה לצאת מזה. אני מחפשת אותו, מחכה לשמוע ממנו. אני מתה להיגמל מזה ולא מצליחה. אני מאוד מודאגת מהמחשבה שיש לו כבר מישהי אחרת, זה התרחיש הכי רע. או שהוא מתחיל עם בחורות, שהוא לא אוהב אותי יותר. אם מישהו יבטיח לי שהוא לא עם בחורות בשנה הקרובה יהיה לי הרבה יותר קל. אני יכולה בלעדיו אבל אני לא יכולה לחשוב שהוא שוכב, מנשק ומחבק מישהי אחרת. זה מטריף לי את הדעת.

"אני עדיין לא יוצאת עם גברים, אני לא רואה את עצמי עם מישהו אחר כרגע. חשבתי שנתחתן, שהוא יהיה אבי ילדיי. ראיתי איתו עתיד. הכול עכשיו אפור ועצוב. אין לי אנרגיות. אני חצי כוח. רזיתי, אין לי חשק לכלום. מספיק לי שהוא יגיד שהוא שבור ואוהב, אפילו אם לא יחזור. הכי חשוב לי לדעת שהוא שבור כמוני".

הכול בראש

הדס, מסתבר שאת אנושית. ככה מרגישים שבורי הלב. הנעזבים. אלה שפרידה נפלה עליהם ולא ביוזמתם. ככה זה מרגיש. את מתארת מצב נורמלי של כאבי פרידה. לא תמיד זה בגלל אהבה שהלכה, אלא איבוד שליטה על הסיטואציה. הכול כביכול בידיו. ההמתנה מורטת. האגו מעוך.

אז הכי קלישאה בעולם זה לומר לך שזה כואב אבל עובר. ודעי שמצבי משבר הם המצבים שבזכותם את מחכימה, מתפתחת, מכירה את עצמך, ולומדת שיעור נפלא לחיים. מי שלא חווה מנעד רגשות רחב לא יודע את החיים. את התועלת שבתקופה הקשה הזו תראי עוד מעט.

מה שמנהל לך את המחשבות הטורדניות ועיקר הכאב זה האגו. את לא באמת צריכה את נוכחותו, את מוכנה שהוא רק יבוא ויתחנן ויסבול כאבי לב וזה מה שירגיע אותך. את רוצה רק לדעת שהוא עוד אוהב, שהוא עצוב וכאוב – נקמה קטנה. את גם מבינה שהקשר הזה היה רעיל ולא בוגר. את מבינה שהוא עוד צעיר, גר עם הוריו ומושפע מהם. הוא עוד לא בשל לקשר מהסוג שאת רוצה, וכן גם את צעירה וזה החבר הראשון והכאב הראשון. וטוב שזה נגמר, למרות שעכשיו זה נראה לך קשה. הרי את זוכרת שלא היה לכם טוב.

גם את כמוהו מבינה שפרידה זה הדבר הנכון. הפעם הוא אולי יותר שלם מפעמים קודמות, מצליח לאסוף את עצמו ולהתרחק. וזה כל מה שמטריד אותך יום וליל. במקום להתגבר ולאסוף אנרגיות את נוברת כל היום במה שהוא מרגיש. כל האנרגיה שלך אצלו.

תשני כיוון. הכול בראש.

לזמן שעובר יש משמעות והוא מקהה את הכאב, אבל חשוב מאוד איזו עבודה עצמית פנימית את עושה בזמן הזה.

שינוי מחשבות.

זה הזמן להכניס את ההיגיון לפעולה. להפעיל את המוח ולא רק את הלב. השכל הישר הוא המרפא.

יותם הוא הראשון בחייך. רק אותו את מכירה מקרוב. נוצר חלל ואת אחראית למלא אותו.

עוד יש לפניך מערכות יחסים ואהבות. כבר סיכמנו שמי שלא חווה לא לומד. ומה שהתאים לכם בגיל 20 לא בהכרח מתאים עכשיו.

זה שכיח וטבעי להתרפק על העבר ולעשות אידאליזציה ליחסים למרות שהיו רעועים ורעילים. פתאום רואים רק את הטוב. שוכחים את התסכול, המריבות, הזלזולים. נזכרים רק בסקס הטוב, באירועים הנעימים וברגעים היפים וזה רק מעמיק את הכאב. הפכי דיסקט – אמני את המוח לחשוב על הרע. על הבכי, על הצער, על פרידות כל חודשיים, על טיולים לחו"ל ביחד שהפכו לסיוט, על צעקות וקללות. על האיכות הנמוכה של היחסים. על התסבוכת עם ההורים שמעורבים. ושנני כמנטרה שמה שנגמר כנראה צריך להיגמר ומשהו טוב בדרכו אליך, הפעם כבחורה מנוסה ובוגרת.

>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות?
בבקשה: Yaelyb4@gmail.com

הורים - כל מה שאתם צריכים לדעת