"בריבים היא קוראת לי אידיוט, טמבל, כלומניק"

"אני עומרי. נשוי לאודליה כבר הרבה שנים. יש לנו שני ילדים מעל גיל 18.

"תמיד אשתי הייתה הדומיננטית בינינו, אני שקט, ביישן והיא פלפל, זה גם מה שאהבתי בה וזה גם מה שמקלקל את הזוגיות.

"תמיד היא הרוויחה קצת יותר ממני. לפני עשר שנים פתחתי עסק. רציתי להצליח ולהוכיח שאני שווה משהו. התקדמתי די יפה והתחלתי להרוויח. במסגרת השתלטנות שלה היא תמיד אמרה לי שאני לא איש עסקים ושלא ילך לי. רק הורידה לי. כל החלטה היא לקחה בשבילי, לא האמינה בי. בריבים היא קוראת לי אידיוט, טמבל, כלומניק.

"התחלתי להבין שאשתי לא שמה עליי. לא מעריכה אותי, מזלזלת בי. לא נעימה כלפיי. לא אוהבת אותי.

"ידעתי שלא טוב לי. הרגשתי חרא, כבוי, אבל לא רציתי לפרק את המשפחה. אני מודה שחיפשתי רומן, רציתי מישהי שתהיה חמה אליי וגם תרצה אותי מינית. רציתי להתרגש, לאהוב. ניסיתי. התחלתי עם נשים פה ושם אבל לא ממש הלך לי עם זה. נשנשתי בקטנה לפני שנים. הייתי רעב לקשר עם אישה ולמרות הכל נשארתי. לא זזתי.

"לפני שנה עברתי משהו רפואי רציני. הייתי עסוק בהבראה, בטיפולים, הייתי חלש ונעדרתי המון מהעבודה. העסק זה אני ובלעדיי אין עסק. הכל התחיל להתפרק. לקוחות עזבו, הוצאות היו כרגיל ונכנסתי לסחרור כלכלי.

"גם מחלים, גם מרושש, גם בודד, ולפינלה: אשתי רוצה להתגרש. ניסיתי לדבר אל ליבה אבל הוא אטום כלפיי. היא נחושה בדעתה. וזה הולך לכיוון הזה.

"אני מודאג. מה יהיה איתי. אני כבר לא ילד. אני רגיל לחיות בזוג, אין לי מושג מה זה לבד".

אזעקת אמת

עומרי, אתה נשמע מבוהל ואני בהחלט מבינה. אם לא היית בחשש הייתי מופתעת. אתה הולך לקראת שינוי שנכפה עליך ותצטרך להסתגל. אבל אני יכולה להרגיע אותך בכך שהאדם הוא יצור סתגלן, וזה יקרה גם לך כי ככה העולם עובד.

אתה נכנס לתקופה של שינוי ולא תאמין, אבל זו תהיה תקופה משמעותית בחייך. התעוררת – זו אזעקת אמת.

זועק מדבריך שנשארת שם יותר ממה שצריך, היו לך מיליון סימנים זועקים שנגמר ואתה עשית עצמך לא יודע כלום. לא מדבר על כלום, לא אומר מה מרגיש ומה לא טוב. מצמצם את עצמך לגודל בוטן ופשוט נושם את היום־יום בתרדמת. הסתגרת, נמנעת מעימות, פחדת ממנה, נתת לאשתך לאכול לך את הראש ולא עצרת. רק ריצית. וזה השיעור הראשון שלך בתיקון.

לא ניהלת את החיים, נתת לזמן לעבור. היית נוכח רק פיזית, רוחך לא הייתה שם. לאשתך לא היה את מי לאהוב.

עכשיו זה רק אתה. מתחילים מההתחלה. זה כמו ללמוד ללכת. צעד אחר צעד, והפעם לא תוותר על עצמך. עצמך זה כל מה שיש לך, וזה לא מעט.

אל תתעסק בכעס עליה ובכעסים על כל העולם. אתה לא קורבן, חייך באחריות שלך בלבד.

לעולם אל תישאר במקום שאתה מרגיש בו לא רצוי. ובמיוחד אם מדובר בבית שלך, שאמור להיות מחסה חם ומחבק ולא שדה קרב או בית קירור

תתעסק רק בלמידת טעויות העבר ותיקונן, בלקיחת אחריות על חייך, בהבנת ההתנהגויות שלך לאורך השנים ואיך זה הגיע להיום. תראה שהרבה היה תלוי בך, מזה צומחים ומכעסים דועכים. והכי חשוב מהכל, תתעסק בבניית החוסן שלך, הוא זקוק לחיזוק. דחוף.

דברים מסתדרים רק אם מסדרים אותם. זה מתחיל בראש ומשם למעשה.

(עצות עסקיות זה לא התחום שלי, גם המלצות רפואיות לא בסמכותי). אבל מה שכן, זה תובנות, חוסן ומודעות עצמית.

הצעד הראשון בהתחזקות זה להיות יותר פתוח ומשתף. הפתיחות מתחילה בהכרה שלך בסיפור האמיתי שלך, בלי לייפות את המציאות, ובשלב הבא לספר אותו החוצה, לדבר על הכל.

חולשות שמוסתרות וסודיות מחלישות אותך עוד יותר. חשיפת חולשות ודיבור אמת מחזקים. שתף חברים ברגשות שלך, בפחדים, בחששות. ההסתרה מעייפת.

זה נשמע קלישאה אבל קלישאות נולדו מתוך סיפורי המציאות. משברים הם הזדמנות להתפתח, למנף, לזוז קדימה.

בתקופה הקרובה אל תוותר על טיפול וליווי מקצועי, צעד אחר צעד. תאלץ להתבונן על העבר ולראות איפה היית כל השנים. זה לא תמיד יהיה קל להסתכל על עצמך במראה ולראות את כל השנים שוויתרת על עצמך, אבל העבר הוא קו הזינוק לעתיד טוב יותר.

כמו חוק ברזל: לעולם אל תישאר במקום שאתה מרגיש בו לא רצוי. ובמיוחד אם מדובר בבית שלך, שאמור להיות מחסה חם ומחבק ולא שדה קרב או בית קירור.

אתה עכשיו המרכז.

בשיחה הקרובה עם אשתך (ולא רק) תשנה את הגישה. אל תהיה הכלב המוכה שהיא כל כך מכירה, אל תבוא קורבן בכיין, אלא תבוא כאיש זקוף קומה שמבין את הסיטואציה לעומק. ספר לה את כל מה שהתבהר לך על עצמך, על הטיפול שלך ועל המסע שהתחלת.

ואת הסיפור שלך אל תתבייש לספר. זה אתה ועם זה תנצח.

אם כבר פרידה, אז בהבנה ורק לא בכסאח. זה אפשרי.

>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות?
בבקשה: Yaelyb4@gmail.com

הורים - כל מה שאתם צריכים לדעת