"הם זוכרים לי מצבים שאני לא זוכרת. אני לא זוכרת שהייתי כל כך גרועה"

"אני גליה, בת 43, גרושה +2.

"בעלי עזב את הבית והתחתן עם המאהבת שלו. הוא תמיד בגד ואני תמיד סתמתי. פחדתי שהוא יעזוב ובסוף הוא עזב. העדפתי לספוג והעיקר שיישאר. זה לא עזר.

"הייתי שבורה, פגועה, ממורמרת. נשארתי לבד עם שני ילדים קטנים. הייתי במצוקה קשה. תקופה ארוכה הייתי מדוכדכת ולא היה לי ראש לילדים. הייתי שקועה בעצמי, לא נעימה ובלי סבלנות. התמודדתי עם בעיות כלכליות, עבודות זמניות והרבה קושי. לא תפקדתי כאמא הכי טובה בעולם לאור הנסיבות. הילדים אומרים לי שהייתי אמא לא חמה ולא טובה. יש להם הרבה כעס עליי. וזה יוצא עליי כל יום.

"היום הם כבר יותר גדולים והם עדיין כועסים עליי. יש להם טענות כלפיי ואנחנו מתווכחים המון. הם זוכרים לי מצבים שאני לא זוכרת ומכחישה, אני מתנגדת. אני לא זוכרת שהייתי כל כך גרועה. לא תמיד הייתי פנויה להם, אבל הם מגזימים.

"אני בעצמי גדלתי בבית קשה. אמא שלי סמרטוט ואבא רודן. הוא תמיד צעק ואיים עלינו ואמא לא הגנה עליי. נתנה לו לרדות בה ובנו. שכפלתי את המודל העלוב הזה, זה מה שידעתי. בעלי-גרושי זה בול אבא שלי ואמא שלי בול אני. חבל שלקחתי את זה לתוך חיי שלי.

"הייתי אישה מבוהלת ושותקת, לא קיבלתי הערכה מבעלי רק זלזול וגם הם לא מעריכים אותי ומזלזלים. אני שקופה. האווירה בבית לא טובה. ואני לא יודעת מה לעשות.

"איך פותרים את זה? אנחנו בלופ. הם לא משחררים. הם תקועים בחוויות הילדות ולא מתקדמים.

"עכשיו הם עושים לי פרצופי כעס ומטיחים בי האשמות על העבר. כמעט ואין בינינו שיחות. כל שיחה זה פיצוץ.

"אני רוצה שקט והרמוניה. אני רוצה להיות בטוב איתם. רוצה לשפר ולפצות. איך עושים את זה?".

האמת שמשחררת

גליה, יש מה לעשות. לשנות כיוון 180 מעלות.

יש דבר אחד ומרכזי שלא הוזכר בסיפור שלך, וזה גם הפיצוח. הילדים שלך לא רוצים מלחמה איתך, הם רוצים שתיקחי אחריות למה שהיה אז כשאבא עזב. שתודי שלא היית אמא נוכחת. שלא יכולת לעשות את זה אחרת. שהיית בעצמך במצוקה נפשית קשה. שאת מצטערת שנגרמו להם פצעי ילדות. שאת מבינה לליבם. שפנייך לתמוך. זה הבסיס.

ברור לי וגם לך שלא הייתה לך כוונה לפגוע בהם ובעצמך, אבל החיים לקחו אותך למקומות לא טובים ולבחירות לא טובות. דברי איתם על זה. תחדלי מלהציג את עצמך פיה מושלמת שלא מבינה על מה הם מדברים ומכחישה סיטואציות שהם זוכרים בהן פרטי פרטים. תפסיקי לברוח לתפקיד הקורבן המסכן ותודי באמת. זה הסוד.

הילדים שלך אומרים לך את האמת ללא צנזורה. וקשה לך להודות במה שהיה. האמת לפעמים כואבת ומביישת, אבל מה שהיה זה מה שהיה.

את הדחקת עמוק עמוק את מה שלא נעים לזכור ואת מקטינה את זה כי נוח. הם היו שם וראו הכול. הם לא הבינו את מצב ההישרדות שהיית בו, את כאב הלב והשיברון. הם ילדים רגילים שרצו את חום אימם. לא כזה פשוט להם לשחרר והם זקוקים למפתח שבידך.

את מתנגדת לכל מה שהם אומרים ומייצרת מלחמה ואנטגוניזם. שיחה מהסוג שהם לא מצפים ממך תעשה את ההבדל.

תפסיקי לברוח לתפקיד הקורבן המסכן ותודי באמת. זה הסוד

לא מאוחר מדי. זו תהיה סגירת מעגל שאת חייבת לעצמך ולהם. ספרי להם מהיכן את מגיעה, מה קרה לך בילדות ומה עבר עלייך עד היום.

זה יהיה התיקון שלכם. זה יהיה צעד עוצמתי של אמא חזקה שלא מפחדת להודות, להתוודות, לקחת אחריות. זה מודל אימהות נכון. לא שלמות זה העניין אלא דווקא אנושיות. מהאישה החלשה שהיית לאישה אמיצה. אלה הכלים שילדים צריכים מהוריהם. זה יבנה חוסן וגם יקרב אתכם.

כדאי שילדים יבינו שהורים הם בני אדם ויש להם גם חולשות. מותר לטעות ולשגות. אף אחד לא נולד אלוף בהורות, אבל רצוי להשתפר כל הזמן ובכל תחום.

הילדים אומרים אמת מתוך החוויות שלהם, אל תבטלו אותם. ואל תיתממו, היחשפו בשקיפות.

דברו תמיד בכנות וספרו להם עליכם ועל מה שחוויתם בחיים גם אם זה לא מושלם. למדו אותם להיחשף ותהיו חשופים. זה תנאי לקשר טוב. למדו אותם שהכול אנושי ונסלח.

אל תיצרו ברוגז עם ילדכם, זו אלימות כמו אגרוף. תנו להם תמיד להרגיש הכי חשובים והכי אהובים, ללא תנאים.

ואם כל זה יקרה, הכול יהיה טוב יותר.

ככה נראית מערכת יחסים איכותית.

נכון, זה לא קל לשנות וזה לא קורה ביום אחד. זה להתחיל לעשות את מה שאף פעם לא עשיתם, אבל התוצאה תשתנה בהתאם.

עכשיו זה הזמן להתחיל. חבל על כל יום שעובר ככה.

>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות?
בבקשה: Yaelyb4@gmail.com

הורים - כל מה שאתם צריכים לדעת