"אני יודע שאשתי תמיד תקבל אותי בחזרה, אז למה לא לבחור במאהבת?"

"אני שי,

"כבר 5 שנים אני מגלגל בראש את הרעיון להתגרש, ובינתיים זה רק בראש. ביצוע 0.

"אני ואשתי נשואים 25 שנה ויש לנו 4 ילדים נפלאים - הקטן כבר בן 17. פעם, כשהיינו צעירים, לא חשבנו יותר מידי. היינו בטוב וזהו. התחתננו, עשינו משפחה, אבל עם חלוף השנים התפצלנו בהמון תחומים. התרחקנו. אני אש בוערת והיא אישה רדומה. אני תאב חיים, עוד לא מיציתי את מנעמי העולם, והיא רובצת על הספה רוב היום ורואה סדרות. כבר שנים שאין לי עניין מיני איתה - שוכבים פעם בשנה ביומולדת, וגם זה 5 דקות מיותרות שאני מעמיד פנים.

"הבעיה הגדולה שלי היא להפוך את המחשבות על פרידה למציאות. אני מפחד על הילדים והפגיעה בהם אם אלך. אני חושש שאשתי תתרסק בלעדי. והמעצור החזק ביותר שלי זה לפרק את המסגרת - מסגרת שאני בסך הכל די אוהב. אני ראש המשפחה. מעריכים אותי, הילדים קשורים אלי מאוד. בקטעים משפחתיים כמו טיול או ארוחת חג עם כולם אני באמת נהנה, אוהב את המפגשים. גם עם חברים אני אוהב לבלות. אני מטפח את המשפחה מא' עד ת'. אני דואג לכל דבר בבית: קניות, חשבונות, תכנונים, טיולים, ארוחות. הכול עלי. כולם פיתחו בי תלות, כאילו בלעדי זה סוף העולם.

"אבל אין לי זוגיות בבית. עם אשתי האינטימיות מתה מזמן.

"הייתי צמא לזה והכרתי מישהי שהיא בדיוק בשבילי. אנחנו כבר תקופה מאוהבים ואני מרגיש שאני חייב ללכת. לא אחיה עם תחושת הפספוס. אני לא מסוגל יותר לשחק משחקים. ואני יודע שאשתי תמיד תקבל אותי בחזרה אם רק ארצה.

"אני רוצה לעזוב בטוב. בלי קרייסס. על מי מנוחות. זה אפשרי?".

בין חלום למציאות

שי,

אתה בתהליך הבשלה, ואולי אפילו בישורת האחרונה, ולכן פנית אלי.

הנה, על קצה המזלג.

לסיים קשר נישואים רב שנים בטוב - זה אפשרי וזה קורה, אם שני הצדדים החליטו שדי להם וטוב יהיה בנפרד. זה די נדיר שזה קורה בכזאת הדדיות. בדרך כלל צד אחד לא רצה את המצב שנכפה עליו. הרגשת הנעזב, הפגוע, הנעלב, הדחוי והמוחלש מביאים איתם מקומות של זעם, רוגז, רגשות נקמה, אגו פצוע, קורבנות והרבה מרירות. אל תצפה לגן שושנים. ההתחלה קשה לעיכול, ויהיו דרמות.

פרידה זו חוויה מטלטלת לכולם. יציאה ממצב מוכר אל הלא נודע. זה קשה. הכל מתערער. מהיציבות והמובן מאליו אל ג'ונגל החיים המפתיע והזר.

אז לפני ששוברים את כל הכלים ומתגרשים, קודם כל בודקים. יציאה זמנית מהבית תוך הבנה שהכל יכול להיות, משני הצדדים. מסירים מחויבות לתקופה מסוימת. בתום התקופה שהוסכם עליה מסכמים את השורה התחתונה ומחליטים מה בהמשך. זו דרך קלה יותר לעכל, להבין ולהתרגל למצב חדש. הזמניות מרככת את החוויה. כביכול משאירים פתח.

אשתך תתעורר מתרדמת החורף שלה, ואולי בכלל היא תבין שאתה עושה לה טובה גדולה

גם בדרך הזו לא תהיה לך ברירה אלא להתמודד עם תגובות המשפחה - הקרובים והפחות קרובים. כולם יגידו משהו. איך תתמודד מולם תלוי במידת השלמות שלך עם הצעד. אם תשדר שלם, ככה גם יקבלו את זה. אם תבוא חלוש ומנודנד, יזהו את זה מיד.

אשתך תתעורר מתרדמת החורף שלה, ואולי בכלל היא תבין שאתה עושה לה טובה גדולה. היא חיה עם בעל שלא רוצה אותה, לא נמשך אליה, ויותר מכך - רוצה אחרת. אז גם לה מגיע משהו אחר.

אם אתה יוצא מהבית בתחושה שתמיד תוכל לחזור, ושאשתך מחכה לך בלילות ללא שינה, אתה מסתכן בשאננות ויהירות, כי כל התרחישים יכולים להיות גם אצלה - גם אם נדמה לך שאצלה זה תמיד יבש.

תמצא לך רגע נכון לשיחה, ובלי גמגומים תגיד את שעל ליבך. בעדינות ובכבוד. זו תהיה שיחה של "מדידת דופק". תבחן את התגובות, תבין מה עומד להיות, ולפי הטמפרטורה תדע איך להמשיך.

אדם בתוך עצמו הוא גר.

זה החלום שלך? זה יכול להפוך למציאות. זה בידיים שלך. אתה כותב את גורלך.

רק זכור וקח בחשבון שלרוב המציאות הרבה פחות זוהרת מהפנטזיה.

 >> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות?
 בבקשה: Yaelyb4@gmail.com

הורים - כל מה שאתם צריכים לדעת