"לא רציתי לשכב עם גבר אחר, רק לשגע את בעלי"

"אני נקמנית ובעלי קנאי. אנחנו אנשים קצת יותר קיצוניים מהנורמה. הולכים רחוק עם המעשים.

לפני שנה בעלי בגד בי. היה לו סטוץ חד פעמי עם מישהי מהמילואים. הוא בא מעצמו וסיפר לי. רצה לשחרר את המצפון. נשברתי. איבדתי את האמון בו. הייתי בדאון ימים. עקבתי אחריו לכל מקום. הייתי מוטרפת. כל היום חושבת מה הוא עושה עכשיו. אולי הוא שוב איתה או אולי עם אחרת.

לא רציתי להתגרש בגלל זה. יש לנו ילדים ומשפחה מורחבת. אני אוהבת אותו. לא רציתי לפרק. כביכול שידרתי שסלחתי לו ואפשר לעבור הלאה. אבל רתחתי מבפנים. אין יום שלא חשבתי על מה הוא עשה ואיך ונעלבתי כל יום מחדש.

יצר הנקמנות התעורר בי. עלתה לי מחשבה לשכב עם מישהו כנקמה. אבל לא באמת בא לי לשכב עם גבר אחר רק רציתי לטמטם את בעלי. אני יודעת שהחולשה שלו זה קינאה. התחלתי להתנהג במסתוריות. שמתי קוד לנייד. פתחתי וסגרתי אפליקציות ואתרים של חיפוש עניינים. אתרים של נשואים שמחפשים זיונים. יצאתי בלילה עם חברות לבר. התנהגתי שונה מאוד מהרגיל שלי. התגנדרתי יותר הוא התחיל לרחרח. ראיתי שהוא נכנס למוד חשדני. התחילו ריבים קולניים בבית. הוא התחיל להתחרפן. אני טובה במחשבים וטכנולוגיה והוא לא, אז היה לי קל להנדס אותו, למחוק הודעות, למחוק הקלטות. להחביא בתיקיות. מדי פעם הוא היה מוצא משהו ועושה בלגן. בוכה, מתכנס, צועק, מאיים בגירושים. זה התחיל להיות מסוכן לקשר ביננו. התרחקנו מאוד, אין בינינו שקט, אנחנו לא סומכים אחד על השנייה. ובגלל הבגידה והנקמה נהרס כל הבית.

עכשיו שגיליתי לו שהכל תרמית הוא לא מאמין לי ורוצה בכל זאת להתגרש. התקופה הזאת שעייפתי אותו גרמה לו לאהוב אותי פחות ופחות.

אני יודעת שאני נקייה, אף גבר לא נגע בי. הכל היה משחק ואני כנראה טובה בזה. אמרתי בהתחלה – קיצוניים. לזה התכוונתי. לפרק את הבית על כלום, על משחק נקמה בלי כלום? חבל לי. הגענו לתחתית. הוא לא מאמין לי שלא הייתי עם גברים.

עכשיו אני מצטערת. רוצה להציל אותנו.

"אני יודעת שהחולשה שלו זה קינאה. התחלתי להתנהג במסתוריות. שמתי קוד לנייד. פתחתי וסגרתי אפליקציות ואתרים של חיפוש עניינים. אתרים של נשואים שמחפשים זיונים. יצאתי בלילה עם חברות לבר"

אומרים שהנקמה מתוקה – ואני מבטיחה לכם שהיא תמיד מרה ומזיקה.

הנקמה מלכלכת הכל אבל בעיקר אותך. את כל האנרגיות שיש לך (ויש לך) השקעת בהרס היחסים ובשיקום האגו. כל מה שהניע אותך זה הצלת האגו הפגוע שלך. ואכן הלכת רחוק. העברת את כל האש אלייך. מחפה ונקייה הפכת לנאשם המרכזי. מה יצא לך מזה? רק נזק על נזק.

לא הרווחת כלום. ההיפך. אז זה המסר העיקרי בסיפור שלך. זה השיעור הראשון - נקמה זה לחלשים. וקארמה "איז אה ביצ'. הטרפת את בעלך וגרמת לו לקנא כי אולי גם את כמו אחרים/ות מתרגמים פרץ קינאה כגילוי אהבה. ואולי רצית הוכחות ממנו שהוא כולו שלך, איתך, נאמן ואוהב. התקף הקינאה שלו אולי החמיא לך.

אפילו בתשובה שלי התייחסתי קודם כל להתנהגות שלך. לרגע שכחתי שבעלך באמת בגד בך. נקודת אור קטנה לזכותו ומאוד לא שכיחה זו הכנות שלו. האומץ לבוא ולהתוודות. והמצפון שלא נתן לו מנוחה. על זה עוד אפשר לסלוח ובטח לא לפרק קשר נישואים שבסך הכל היה טוב.

לרגע אני לא מקלה ראש במה שאת עברת - בגידה זו חוויה קשה ומטלטלת, חוויה ששוברת את כל סט האמונות ומנפצת את התמימות עד כדי טראומה. כבוקס בבטן, כך נוצר סדק, משבר אמון, רעידת האדמה שתמיד היתה היציבה מתחת לרגליים, העלבון, תחושת האפסות וחוסר ערך, הונאה, רמאות. וכל זה מהאיש שאת הכי קרובה אליו. אני מבינה שיצר הנקמה מבקש שחרור. המחשבה שמגיע לו גם לחוות את הכאב, מגיע לו להיעלב, מובנת ואנושית - אבל נקמה היא לא הפתרון היא רק מעמיקה את הבעיה. כמו שבטח שמת לב. הרס וחורבן על שברים שכבר נוצרו.

אבל יש לכם סיכוי טוב להתאושש – בהחלטה משותפת. חובת ההוכחה על חפותך וניקיונך עכשיו חלה עלייך. ואם את קיצונית כמו שאמרת לכי עם זה הכי רחוק שאת יכולה לדמיין. התקופה הזאת סגרה אתכם, חיבלה לכם בערוצי התקשורת הבריאים שהיו לכם. ראשית תתחילו לדבר, לפצח את ההתנגדויות, לסלוח באמת וביחד. לשים הכל על השולחן. ברור שזה לא ייפתר כאן בכמה מילים כתובות. זה רק הפרומו במשבר אמון כזה, זה בדיוק הזמן להיעזר באנשי מקצוע שיכוונו ויגשרו. אתם צריכים תמיכה מבחוץ אבל החומר הראשון הדרוש למשימה הוא הרצון של שניכם לצאת מהבוץ, לתקן לחזור להאמין ולאהוב מחדש - לפחות שווה לנסות.

תהליך ההבראה והשיפור הוא של שניכם ביחד אך גם של כל אחד לחוד. לכו על זה "בקיצוניות" כמו שאתם יודעים הכי טוב.